ישנן אינספור דוגמאות לכך שבישראל יש המון אנשים שאין להם בעיה עם זה שהמדינה על שבעת מיליון יהודייה תמות למען הדמוקרטיה, אבל נסתפק באחת, של מי שהיה דובר של 'אחים לנשק', ניר אבישי כהן, שב- 27 במאי הוא "מודיע בלב כבד על סרבנות. אני מסרב להמשיך לשרת בצה"ל, צבא של מדינה שאינה דמוקרטית". נניח שהשקר הזה הוא אמת, שישראל אינה דמוקרטית, תראו לי בן אדם נורמלי אחד שמעדיף למות במדינה דמוקרטית מאשר לחיות במדינה לא דמוקרטית.
אין משמעות אחרת לסירוב להגן על ישראל מלבד כליה. מילא היה מדובר רק במותו של ניר. את זה אפשר להכיל די בקלות. הבעיה היא שבשם הסירוב שלו להגן על דיקטטורה, בהנחה שזו בכלל קיימת, הוא מסכן את החיים של כולנו, ועל זה אסור לסלוח לו. אם הוא מוכן למות למען הדמוקרטיה, שימות לבד.
ואיזה מין טיעון זה לסרב להגן על המדינה, העם, המשפחה, החברים שלך רק כי אין דמוקרטיה, כי בהחלט אפשר להעלות על הדעת מצב שבו אילו היה כאן משטר לא דמוקרטי, הוא היה יכול למנוע את השביעי באוקטובר. כמובן שבכלל לא צריך לדמיין מה היה קורה אם טיפוס מהסוג של ניר אבישי כהן שמאמין בדמוקרטיה מעל לכל היה המנהיג של ברית המועצות בזמן מלחמת העולם השנייה. גם לא צריך לדמיין מה היה קורה לארה"ב אילו רוזוולט היה מקשיב לטיפוסים כמוהו ולא היה "משהה" את הדמוקרטיה כדי לאפשר ניצחון על היפנים והנאצים. כל זה מבלי לומר דבר על כך שהדמוקרטיה המערבית לסוגיה הפכה למשטר שאינו מתפקד.
למרות שלדמוקרטיה שבראש של השמאל אין קשר לדמוקרטיה, לא רק שם חושבים במושגים של דמוקרטיה מעל לכל. המשפט "ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" נאמר פעם אחר פעם כמעט על ידי כולם. ב-24 במאי שמענו את ראש הממשלה שהתראיין לפוקס ניוז חוזר בפעם המי יודע כמה שישראל היא "המדינה היהודית היחידה והדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". יומיים קודם לכן אמר שר החוץ ישראל כ"ץ לעמיתו הצרפתי שישראל " דוחה על הסף את ההשוואה שעשה התובע הכללי של בית הדין הבינ"ל הפלילי בין מדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, לבין ארגון הטרור הרצחני חמאס".
נתניהו לפחות הקדים יהודית לדמוקרטית, שזה אומר שאנחנו חיים בדמוקרטיה רק מפני שאנחנו חיים במדינה יהודית. מדינה יהודית קודמת למדינה דמוקרטית; הדמוקרטיה תלויה בקיומה של מדינה יהודית. כ"ץ הסתפק רק בישראל דמוקרטית. בכל מקרה, מה הטיעון הזה בא לומר, שמדינה יהודית לא דמוקרטית אינה לגיטימית, שאין לישראל זכות קיום אלא אם כן תהיה דמוקרטית? האם צריך להזכיר שבן גוריון לא הכריז על הקמת מדינה דמוקרטית אלא "על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל"? צריך להזכיר שלא במקרה המילה דמוקרטיה לא מופיעה במגילת העצמאות?
מה פשר הדבקות הזאת בדמוקרטיה הפרלמנטרית הנהוגה בישראל, כאילו שאין דמוקרטיות אחרות, למשל כמו זאת שבסינגפור, מה רע בסינגפור? מה פשר הנכונות למות למען דמוקרטיה אם אפשר לחיות בשלטון מלוכני נוסח ליכטנשטיין, לא תמצאו ליכטנשטייני אחד שלא מת על ליכטנשטיין.
אפשר להסביר את הנכונות של טיפוסים כמו ניר למות למען הדמוקרטיה רק אם מבינים ששלטון דמוקרטי זה שלטון של השמאל, שהוסיף את האנטיציונות לסל הערכים שלו. ככה זה מאז המהפכה הצרפתית, ובמיוחד אחרי מלחמת העולם השנייה. זאת הסיבה שלמרות המהפך של 1977 השמאל ממשיך לשלוט על כל תחומי חיינו. זה ברור לגמרי מהקריאה הנואשת "משילות" של אנשי ימין, שפעם אחר פעם מצביעים ימין ומקבלים שמאל. זה קורה אפילו באמריקה, שמאז מלחמת האזרחים שבע פעמים כיהן נשיא רפובליקני בזמן שהיה לרפובליקנים רוב בסנט ובית הנבחרים, ואמריקה נותרה דמוקרטית במהותה. זה לא מקרה שהנחשול הנעוֹר (woke) התחיל לשטוף את ארה"ב דווקא בזמן כהונתו של הנשיא טרמפ.
הנה לכם קטע קצר מתוך מאמר שכתב הכומר של צבא הקונפדרציה רוברט לואיס דַּבְּנִי בשנת 1871, שמסביר למה זה קורה: "המפלגה (הרפובליקנית) הזאת (ש)לעולם אינה שומרת דבר. ההיסטוריה שלה היא התנגדות לכל תוקפנות של המפלגה הפרוגרסיבית, ושאיפה להציל את כבודה בעזרת כמות מכובדת של נהמות, אבל תמיד תקבל ללא עוררין את החידוש. החידוש שהשמרנים התנגדו לו אתמול הוא היום אחד מהעקרונות המקובלים של השמרנות; כעת השמרנות היא רק ההתנגדות לחידוש הבא, שמחר ייכפה עליה בגלל פחדנותה ... השמרנות האמריקנית היא רק הצל שעוקב אחרי הרדיקליזם בשעה שהוא מתקדם אל עבר האבדון. השמרנות נשארת תמיד מאחורי הפרוגרס אבל לעולם אינה מעכבת אותו" וכו' וכו'. אם זה לא התיאור של הימין הישראלי של היום אז מה כן?
השביעי באוקטובר הוכיח שהדמוקרטיה שאינה אלא שם נרדף לשמאל אינה מעל לכל, ושהיא חייבת להשתנות בהקדם האפשרי. זה אומר שינוי של שיטת המשטר, שיוכל להסיר את האיום הקיומי מעל המדינה היהודית. ביקורת קשה על הדמוקרטיה הפרלמנטרית עם המפלגות שלה, שמעצם מהותן מפלגות את העם, היא לא דבר חדש. אורי צבי גרינברג דיבר על כך שהחזון הציוני המשיחי הוא שתובע "(ו)אהבה אכזרית עם דם, להחשת ההגשמה של פרוצס הכִּבּושים הכמעט צבאיים, ולציות דירקטיבות מצד דיקטטורה ציונית גדולה ולא רכה" (מתוך "ממגילת הימים ההם" 1927, שאז אצ"ג עדיין בשמאל).
ואם אצ"ג נתפס רדיקלי מדי, אפשר לשקול את מה שאמרה סימון וייל, ש"כל מפלגה היא טוטליטרית בכוח ובשאיפה ... מפלגות הן ארגונים שמבחינה ציבורית ורשמית נוסדו כדי לחסל את משמעות האמת והצדק בנפשותיהם של בני האדם ... השפעת המפלגות זיהמה את כל החיים המנטליים של תקופתנו". לכן, במקום מפלגות וייל מציעה בחירות באנשים, נבחרי ציבור ש"יכרתו בריתות ויפרקו אותן על פי הזיקות הטבעיות והמשתנות ביניהם".
ואם סימון וייל נתפסת כלא מציאותית, אפשר לחשוב על צורות ממשל אחרות שאינן דמוקרטיות, וגם לא דיקטטוריות, כמו למשל "המלכות המתוקנת" שמציע הרב יצחק גינצבורג, שמכבדת את זכויות הפרט אבל מעדיפה זכויות הכלל. תהיה אשר תהיה צורת המשטר דבר אחד צריך להיות ברור: הדמוקרטיה הישראלית כפי שאנחנו מכירים אותה מתקשה מאוד למלא את ייעודה, שהוא בראש ובראשונה הבטחת המשך קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל, ומכאן ההכרח לשנות את צורת השלטון הנהוגה בישראל.