בשבחי הטרנספר

השבעה באוקטובר הציב בפני ישראל שתי ברירות קיומיות שאין מנוס מלבחור באחת מהן – השמדה או טרנספר של מיליוני ערבים שחיים בארץ ישראל, שמאמינים שכל תכלית קיומם השמדת ישראל. אבי דיכטר למשל דיבר על "השמדה טוטאלית של חמאס", וכן גם יואב גלנט.

נתניהו דיבר באופן מעורפל יותר על "חיסול חמאס". הרצון הזה להשמיד את חמאס בא לידי ביטוי בקריאות של לוחמים ואזרחים רבים למחות את זכר עמלק. הדרישה הלגיטימית הזאת נתקלה מיד בהאשמות על "רצח עם" שישראל מבצעת בעזה, שנראה שהפחידו את ישראל יותר מהחובה לשמור על קיומה.

הפחד הזה גרם לישראל לעשות הכל כדי לא לפגוע בבלתי מעורבים, למרות שברור לכולם שהם הרוב המוחלט של תושבי עזה שמזדהים עם חמאס בלב ובנפש. הזהירות הגיעה לכדי כך שעל פי פרסומים "הפצ"רית (ש)אוסרת על חיסול חוטפי משפחת ביבס" כי "חיסול מכוון במלחמה יכול להיות רק נגד חברי ארגוני טרור המוגדרים ככוח לוחם מול ישראל.

ארגון אדוני השממה שחטף את בני משפחת ביבס אינו מוגדר ככזה" ('סרוגים', 25.6,24). מיותר לציין שהשמירה הקפדנית על חייהם של אויבים, נאצים לכל דבר ועניין, עולה בחייהם של לוחמי צה"ל ומסכנת את קיומה של מדינת ישראל.

לטוב ולרע ולמרות כל ההצהרות הלוחמניות, מלחמת חרבות ברזל הוכיחה מעל לכל ספק שהמוסר של מדינת ישראל לא מאפשר לה את ברירת ההשמדה הטוטאלית. למרות כל ההאשמות המרושעות והשקריות ברצח עם, האמת היא שהמוסר שהתפתח בישראל לא מאפשר לה לבצע אפילו משהו שמזכיר רצח עם.

לכן, כדי שתוכל להמשיך ולהתקיים בבטחה ובשלום, לישראל אין ברירה אלא לבחור בברירת ברל כצנלסון, שהבין כבר ב- 1937 ש"עניין העברת האוכלוסין עורר אצלנו ויכוח: מותר או אסור. מצפוני שקט בזה לגמרי, טוב שכן רחוק מאויב קרוב, הם לא יפסידו על ידי העברתם, ואנחנו בוודאי לא. בחשבון אחרון – הרי זו רפורמה פוליטית יישובית לטובת שני הצדדים".

זאב גלילי ציטט את רחבעם זאבי שציטט, מי אם לא את כצנלסון, שאמר לאנשי השומר הצעיר "לא היינו יכולים להקים את מרחביה ומשמר העמק בלי טרנספר … הרי כל 80 הקיבוצים של השומר הצעיר עד האחרון שבהם יושבים על 80 כפרים או שבטים ערביים שנקנו, שסולקו, שברחו, שטרונספרו (זאב גלילי, המורשת של רחבעם זאבי, 24.3.2006).

ברל כצנלסון הבין אז את מה שטראמפ מבין עכשיו, שטרנספר זה הפתרון המוסרי ביותר שישראל יכולה להציע לנוחבות ומשפחותיהם שנקראים בשם הגנרי פלסטינים. במקום למות ולסבול כמו שתושבי עזה מתים וסובלים עכשיו בצדק, עדיף שיעברו למקום אחר שיעניק להם את האפשרות לחיות בו כרצונם. זה הרעיון של רילוקיישן, שמי שמתנגד לו ככל הנראה שמתנגד גם לקיומה של מדינת לאום יהודית.

טרנספר זאת פרקטיקה מקובלת לסיומם של סכסוכים מדממים בלי סוף. אדריכלים של הסכמי שלום שכללו טרנספר של מיליוני בני אדם זכו בפרסים הכי יוקרתיים שיש. פרידטיאוף נאנסן הנורבגי, אדריכל 'הסכם לוזאן' שכלל טרנספר של מיליון וחצי יוונים מתורכיה וכחצי מיליון מוסלמים מיוון, זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1923. הנרי קיסינג'ר אדריכל 'הסכמי וייטנאם' שאילצו כארבעה מיליון בני אדם לעזוב וייטנאם, לאוס וקמבודיה, קיבל על זה את פרס נובל לשלום לשנת 1973.

ריצ'ארד הולברוק אדריכל הסכמי דייטון (1995) שסיימו את המלחמות בין סרביה, קרואטיה, בוסניה וקוסובו שכללו גם טרנספר של שניים וחצי מיליון בני אדם מהמדינות האלה, קיבל על זה את 'מדליית החירות הנשיאותית' מקלינטון.

צ'רצ'יל, רוזוולט וסטלין לא קיבלו פרסים אבל זכו להוקרה רבה על הסכם פוטסדם (1945), שאישר את גירושם של לפחות 13 מיליון גרמנים מצ'כסלובקיה, פולין והבלקן. הפרסים והשבחים ניתנו לאנשים האלה בצדק מפני שהם שהצליחו להפסיק מלחמות ואפילו להשכין שלום מפני שהם הבינו שבלי טרנספר לא תפסק המלחמה ולא יהיה שלום.

הסכמי שלום בין ישראל לערבים שכללו טרנספר זה סיפור בפני עצמו, כי מדובר במדינה שמסכימה לטרנספר רק את האזרחים היהודים שלה ולרעיון העוועים של שטחים תמורת שלום.. מדומה. הסכם השלום עם מצרים שכלל טרנספר של כ-7000 יהודים מסיני, זיכה את בגין וסאדאת בפרס נובל לשלום לשנת 1978. הסכם אוסלו הוא הסכם השלום עם הפלסטינים שכלל טרנספר של כאלף יהודים, זיכה את רבין, פרס וערפאת בפרס נובל לשלום לשנת 1994.

תכנית ההתנתקות של אריק שרון שכללה טרנספר של 8000 יהודים מעזה ו- 600 מיו"ש זיכתה אותו למפרע ב'מדליית החירות הנשיאותית' לשנת 2004 בגלל ש"לקח סיכונים למען השלום", ואין צורך להזכיר איך נגמר השלום הזה, ואיך נגמר שלום אוסלו.

אחרי גירוש היהודים מחבל עזה שרון קיבל שבחים מכל העולם, גם מהאיחוד האירופי ונאט"ו שחשבו שגירושם של היהודים מבתיהם בעזה ויו"ש זה "צעד אמיץ לשלום". אם זה היה תלוי בשרון ובשמאל, הם היו מטרנספרים את כל היהודים שגרים ביו"ש בלי למצמץ בכלל. תכנית ביילין-אבו מאזן (1995) הציעה טרנספר מרצון של יהודים תמורת פיצוי כספי.

זה לא הספיק אז ב- 2004 רן כהן הגיש את הצעת "חוק פינוי-פיצוי", שנפלה למזלנו. גם אולמרט אהב את הרעיון הזה, וגם שרון, שניסה אבל לא הצליח לטרנספר את יהודי יו"ש.. מרצונם החופשי כמובן.

לעומת ההתלהבות מגירוש יהודים, הנשיא טראמפ נתקל בביקורת קשה מהרגע הראשון שהתחיל לדבר ברצינות על אפשרות רילוקיישן של מיליון וחצי עזתים. "אני רוצה שמצרים תקבל אנשים, אני רוצה שירדן תקבל אנשים ... אנחנו מדברים על משהו כמו מיליון וחצי אנשים, פשוט ננקה את כל הדבר הזה (עזה)" כדי ש"אולי (שם) יוכלו לחיות בשלום", הוא אמר ב-26 בינואר 2025. במלים אחרות, טראמפ מדבר על טרנספר מרצון, זניח ביחס לטרנספרים אחרים בכפייה שעליהם אחראיים אנשים כמו נאנסן, קיסינג'ר והולברוק שזכו בפרסים יוקרתיים ואותות הוקרה.

הדיבורים של טראמפ על טרנספר מעזה חשפו את המציאות הבלתי נתפסת הזאת, שבה אין מדינה אחת שמסכימה לקלוט מהגרים או פליטים מעזה מתוך מניעים אלטרואיסטים. גם אין ארגון זכויות אדם אחד שיסכים לתוכנית של טראמפ.

זה מצב מוזר לאור החוק הבינלאומי שמחייב מדינות לקלוט פליטי מלחמה, גם מעזה. היום חוץ מצפון קוריאה אין מדינה אחת בעולם שסוגרת את גבולותיה לפליטי מלחמה שבאים אליה ממדינה שאינה מדינת אויב. חוץ מצפון קוריאה גם אין מדינה אחת בעולם, עזה היא מדינה דה פקטו, שאוסרת על הגירה ממנה, ומאות אלפים אם לא יותר רוצים להגר מעזה.

זה אומר שעזה כלומר "מדינת פלסטיין" שכוללת גם את יהודה ושומרון היא מקרה יחיד בהיסטוריה מכמה סיבות: דגלי "מדינת פלסטיין" מתנופפים כמעט בכל מוסד רלוונטי בעולם למרות שמדינה כזאת לא הייתה קיימת, אינה קיימת ולא תתקיים כל עוד מדינת ישראל קיימת כמדינה יהודית. פליטים ערבים מארץ ישראל שנקראים בעורמה "פלסטינים" שברחו או גורשו מישראל בין השנים 1948-1946 הם היחידים מכל הפליטים שבעולם – היום יש29.4 מיליון פליטים בעולם – שהפליטות שלהם עוברת בירושה.

זאת הסיבה שאונר"א שהייתה אחראית על 750,000 פליטים ערבים בשנת 1950, אחראית היום על כמעט שישה מיליון "פליטים פלסטינים", שרובם חיים בסוריה, ירדן ולבנון. השמירה על מעמד "הפליט הפלסטיני" נועדה לדבר אחד בלבד – לתחזק את מעגל הדמים עד שישראל תקרוס.

אף ששימור מעמד "הפליט הפלסטיני" מנוגד לחוק הבינלאומי, לזכויות אדם בכלל, מי שמתחזק אותו הם בעיקר ארגוני זכויות אדם, שכוללים גם את האו"ם ואת כל הארגונים שנספחים אליו, שרובם אם לא כולם מקדמים את "זכות השיבה" לשישה מיליון פליטים, שאם תתרחש בפועל תביא לחורבנה של המדינה היהודית. מכיוון שאנטישמיות היא גם "הכחשת זכותם של היהודים להגדרה עצמית", אנטישמי הוא כל מי שכופר בזכותה של המדינה היהודית להתקיים, גם אם אלה ארגונים ואזרחים ישראלים שעושים הכל כדי שישראל תהפוך למדינת כל אזרחיה.

חלק מהארגונים שמקדמים את זכות השיבה הם קואליציית נשים לשלום, הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, זזים, זוכרות, עדאלה, לוחמים לשלום והרשימה ארוכה. כל הארגונים האלה שרוצים להחזיר שישה מיליון "פליטים פלסטינים" לארץ ישראל הם חלק ממה שמכונה מחאת קפלן.

לכן לא פלא שתופעת הסרבנות שקדמה לשבעה באוקטובר הייתה ביטוי מובהק לנכונות להפקיר את בטחונה של ישראל, לסכן באופן ממשי את קיומה כדי לאלץ אותה להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה ולהקים מדינה פלסטינית שתעשה הכל כדי להגשים את החלום של יאסר ערפאת ויחיא סינוואר להקים מדינה פלסטינית מהים עד הנהר. משמעות היחידה של שני תנאים אלה היא שלילת זכות קיומה של המדינה היהודית היא מדינת ישראל.

עבור אוהבי ישראל לפיכך, הטרנספר הוא הפתרון ההומני ביותר והמוסרי ביותר שיכול להבטיח את המשך קיומה ובטחונה של מדינת היהודים. רק טרנספר יוכל להפסיק את מלחמת הג'יהאד שנמשכת כאן ברציפות מאז שעשרות אלפי יהודים החלו לשוב לארצם המובטחת בשלהי המאה התשע עשרה.