1."כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן, מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת, מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ? מִי בַמַּיִם וּמִי בָאֵשׁ, מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה, מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא, מִי בָרַעַשׁ וּמִי בַמַּגֵּפָה? מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה, מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ, מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף, מִי יִשָּׁלֵו וּמִי יִתְיַסָּר?" (מתוף הפיוט 'ונתנה תוקף', שבתפילת מוסף של הימים הנוראים).

איזה נפש יהודי הומיה בכל העולם כולו, יכולה להישאר אדישה מול המילים הפשוטות והמרגשות הללו, שמתעדות תמונה מעוררת אימה של המתרחש ביום הדין בשמים, תוך תיאור שפלותו של האדם, מול עוצמתו ונצחיותו של הבורא? איך אפשר שלא לחוש באפסות האדם וזמניותו על רקע המעמד הגורלי המתואר בחדות בפיוט המרגש?

2. זכור לי עד עצם היום הזה, שבעודי צעיר לימים, תלמיד ביה"ס היסודי, ניצבתי בחיל ורעדה בבית הכנסת השכונתי, וציירתי בדמיוני כיצד בשעת הדין, כשברקע "בְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָׁמַע, וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן", נדונים כל באי עולם, לטוב ולמוטב.

סיפור הרקע המכמיר שמאחורי 'ונתנה תוקף', כפי שרווח בילדותנו, הוסיף נופך של אימה לפיוט. הורינו ומורינו סיפרו לנו נרגשים בעצמם את סיפורו של הצדיק רבי אמנון, ראש קהילת מגנצא (העיר הגרמנית מיינץ, על נהר הריין, דרומית לפרנקפורט, אחת משלוש קהילות שו"ם הנודעות – שפיירא, וורמייזא, מגנצא), שמסר עצמו על קידוש השם ונפטר מן העולם בבית הכנסת בעיצומו של יום הדין, בשנת 1020 (לפני 1004 שנים), לאחר שהשמיע בפני ארון הקודש את הפיוט שחיבר למען שמו הגדול והנורא, 'ונתנה תוקף'.

מקור הסיפור הוא בספר 'אור זרוע' של רבי יצחק ברבי משה מווינה, שנכתב במאה ה-13 וראה אור לראשונה במאה ה-19, ובו מספר המחבר, בהלכות ראש השנה, סימן רע"ו, את הסיפור הנורא "מכתב ידו של הרב אפרים מבונא (מן העיר בון) ברבי יעקב, שרבי אמנון ממגנצא יסד 'ונתנה תוקף' על המקרה שאירע לו".

3. ומה היה המקרה הנורא ההוא?

על פי ה'אור זרוע' דרש ההגמון במגנצא, שהוקיר וכיבד את ראש הקהילה רבי אמנון, שיקבל עליו את עול 'דת השילוש' הנוצרית הכפרנית. רבי אמנון, שחשש שסירובו יתנקם בקהילה כולה, ביקש שהות של שלושה ימים לשקול בדבר. אך מיד לאחר מכן עמד על גודל טעותו: "ויהי אך יצוא יצא מאת פני ההגמון, שם הדבר לליבו על אשר ככה יצא מפיו לשון ספק, שהיה צריך שום עצה ומחשבה לכפור באלוקים חיים".

שלח רבי אמנון להודיע להגמון כי הוא דוחה את בקשתו, וזה ברוב רשעותו ציווה לקצץ לו פרקי אצבעות ידיו ורגליו, אחת אחת, כדי להגביר את עינוייו. רבי אמנון הנכה התייסר בביתו במיטתו, עד שהגיע ראש השנה. הוא ביקש אז שישאו את מיטתו לבית הכנסת, וכשהגיע הש"ץ לאמירת הקדושה, קטע אותו רבי אמנון והחל לומר ברגש וברטט את פיוט ונתנה תוקף – ובסיומו פרחה נשמתו בקדושה ובטהרה.

ה'אור זרוע' מוסיף, ששלושה ימים אחר מותו נתגלה רבי אמנון לרבי קלונימוס בין משולם "ולימד לו את הפיוט ההוא 'ונתנה תוקף קדושת היום', ויצו עליו לשלוח אתו לכל תפוצות הגולה להיות לו עד וזיכרון".

4. אין לי כמובן כל רצון להשבית אגדות מרטיטות שהעפילו לשיא התפילה בימים הנוראים, אך נראה שהאגדה אינה יכולה להתכתב עם המציאות – לפחות מאז שנתגלתה הגניזה הקהירית. שכן בגניזה הקהירית נמצא כתב יד קדום ועליו רשומות במדוייק מילות 'ונתנה תוקף'.

החוקרת פרופ' שלומית אליצור, העוסקת בחקר הפיוט והשירה העבריים משלהי העת העתיקה ועד לימי הביניים, מעריכה, כמו גם חוקרים רבים אחרים, כי הפיוט מקורו בארץ ישראל, ויצא מתחת ידיו של הפייטן הנודע רבי אלעזר הקליר, שחי במאות ה-6 וה-7 לספירה, כ-400 שנה לפני רבי אמנון במגנצא.

על פי השערתו של החוקר פרופ' אברהם פרנקל, הגיע הפיוט לידי רבי אמנון מאיטליה, אליה התגלגל מארץ ישראל, ומאיטליה נדד לאשכנז, כך שמדובר אכן בפיוט ארצישראלי קדום. עם זאת פרנקל איננו שולל את מידת אמינותו של סיפור עקידתו של רבי אמנון סביב פיוט זה, אך שולל את ייחוס חיבורו לרבי אמנון.

חוקרים אחרים מפקפקים אם דמותו של רבי אמנון היתה קיימת במציאות, ולו רק מפני שהשם אמנון לא היה קיים אז בקהילות אשכנז, אף שיתכן שלימים הגיע אליהן מאיטליה.

לחוקרים ברור שהפיוט המעורר אימה ומחשבה ותשובה, אשר שייך לפיוטי ה'סילוק' (פיוטי הקדושה של מוסף), נועד מלכתחילה לתפילת מוסף יום א' של ראש השנה. אך בשל עוצמתו התיאורית הגדולה, הועתק גם ליום ב' של ראש השנה וגם למחזור יום הכיפורים. בזמננו אף נתקבל הפיוט בקרב חלק מעדות המזרח; ולאחר הלחנתו בידי יאיר רוזנבלום לזכר 11 קרבנות בית השיטה, במלחמת יוה"כ, התפשט הפיוט פופולרי גם מעבר לגבולות ציבור מתפללי בתי הכנסת.

5. על פי פרופ' אליצור, מה שעשוי להסיר את כל הספיקות באשר לייחוסו של 'ונתנה תוקף' להקליר ולא לרבי אמנון, התגלה לפני שנים ספורות: בכרך של מהדורת פיוטי ר' אלעזר בירבי קליר לראש השנה, (בהוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות, קרן הרב רוזן, תשע"ה), מובא פיוט אחר של רבי אלעזר הקליר המפורסם - 'קדושתא' (פיוט למוסף) בלתי ידועה שלו למוסף ראש השנה, הפותחת במלים 'אדן חוג'.

הסברה היא שזוהי אחת הקדושתאות הקדומות ביותר שיצאו מתחת ידו. בדיקת הסילוק שב'אדן חוג' ע"י ד"ר מיכאל רנד (עמ' 271‑289 בספר) מעלה ללא ספק שכאשר הקליר חיבר אותו, עמד לפניו הפיוט 'ונתנה תוקף', והוא 'מתכתב' עם סילוק זה, מעבד ומרחיב כמה קטעים מתוכו.

6. נראה איפוא שהפיוט המרטיט 'ונתנה תוקף', הסוחט דמעות של התרגשות מפי אומריו, אכן נכתב בארץ ישראל ולא באשכנז, בידי הקליר שקדם במאות שנים לרבי אמנון. אבל אין בכך כדי לגרוע כהוא זה מעוצמתו הרגשית של 'ונתנה תוקף' – פיוט שיא השיאים של מוספי הימים הנוראים. דווקא הידיעה, אומרת פרופ' אליצור, שמדובר בפיוט קדום הרבה יותר, יכולה רק להוסיף עוד זוהר למעמדו ויוקרתו ברום המעלה של פסיפס תפילות הימים הנוראים.

--

הטור באדיבות שבועון 'מצב הרוח'.