לפני 3 חודשים נרצחה אישה במרכז הארץ על רקע אלימות. היא יצאה לעבודתה כמוכרת בגדים לעוד יום רגיל יחד עם שני ילדיה, בני 8 ו 10, שהגיעו עם אמא לעבודה.
לחנות נכנסה אישה צעירה, בת 24 עם בנה הקטן בן החודשיים. היא ביקשה מהמוכרת לרכוש בגדים לנסיעה לחו"ל. הן כנראה קישקשו על הילדים, התינוק ודאי חייך למוכרת, אך ברגע אחד, בלי הודעה מוקדמת, נזרק רימון לחנות וכולן נרצחו, עם ילדיהן.
לא במקרה, לא בטעות - הן נרצחו כי הן נשים. נשים שמשמשות נשק עבור סכסוכים בין משפחות פשע בחברה הערבית. עבור חלקים מסוימים בחברה הישראלית, לין מוגרבי ז"ל ובנה התינוק מרמלה יחד עם דועאא אבו חאלווה וילדיה סילא (8) ומוחמד (10) הם לא חלק מתופעת אלימות שנדרשת טיפול, ואנו ארגוני הנשים, 'עושות בהן שימוש' - כפי שטען יוני רוטנברג במאמרו כדי להעצים את תופעת האלימות.
אז בואו נדבר רגע על מה היא אלימות נגד נשים. אלימות נגד נשים מוגדרת במקרים בהן נשים נרצחות בגלל שהן נשים. אם זה בגלל בן זוג אלים, צרכן זנות שרצח אישה, או גברים שמשתמשים בנשים כנשק ל"העברת מסרים" אלו לאלו. בשנים האחרונות אנו לוקחות חלק חשוב בהעלאת המודעות לתופעת האלימות נגד נשים במטרה לחשוף את מקבלי ההחלטות ואת גורמי הממשלה והאכיפה להיקף התופעה.
מלבד העלאת המודעות, יש לרשויות החוק אחריות לפיתוח מענים של מניעה ומיגור התופעה, בייחוד בתקופת לחימה בה הקשב של כולנו מופנה אל המצב הלאומי ומאות נשים הסובלות מאלימות נמנעות מהגשת תלונה ופניה לרשויות - עכשיו יותר מתמיד.
הצעד הראשון למציאת פתרונות ולגיבוש מענים כדי למגר את תופעת האלימות היא קודם כל לדעת את הנתונים. עד היום לא הצליחה הממשלה לייצר מאגר אחד שקוף וברור שמתכלל את הנתונים ואת היקפי התופעה.
בהעדר מקור מידע ממשלתי יצרנו בשדולת הנשים מאגר שקוף ומפורט המבוסס על פרסומים והצלבות מידע. העובדה שמספר הנרצחות עלה משמעותית זה לא דעה - זה נטו עובדה, תסתכלו על הפרצופים שלהן - לא המצאנו אותן, הנתונים לא משקרים-
36 נשים נרצחו בישראל 2024. מספר שלא ראינו כמותו מעולם. בכל עשרה ימים נרצחת אישה בישראל. 19 מתוכן נרצחו על רקע של אלימות במשפחה. 2 נשים נרצחו בידי צרכני זנות. 7 מתוכן נרצחו בידי ארגוני פשיעה על רקע פלילי על אף שלא היו מעורבות בפשיעה, אלא לצורך "העברת מסר" בין עבריינים.
5 נשים נרצחו בזירת חיסולים כשהיו נוכחות בזירת האלימות. בעבור 3 נשים נוספות המניע אינו ידוע. גילן הממוצע הוא 38. כל אחת הותירה אחריה 2 ילדים בממוצע.
הסיבות לעלייה במספר הנרצחות אינן קשורות ל"עיוות" נתונים, כפי שמנסים גורמים קיצוניים לטשטש את העלייה בהיקפי האלימות. היא קשורה לכך שמקבלי ההחלטות לא מציבים את הטיפול והמיגור של תופעת האלימות כלפי נשים בראש סדר העדיפויות, ויותר מזה, שהם לא מבינים שזו אחריותם.
הנה למשל שורה של החלטות שיכלו לסייע בטיפול באלימות ואף להפחית את מספר הנרצחות בישראל:
ראשית, הצטרפות לאמנה הבינלאומית למאבק באלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה, עליה חתומות 40 מדיניות בעולם. אמנה זו מאפשרת יצירת שיתופי פעולה ממשלתיים ומענים רבים לנשים מאוימות שנתונות בסיכון.
שנית, יצירת ממשק עם משרד הרווחה והמשטרה שימנע מתן רישיון נשק לגברים אלימים, במיוחד על רקע הרחבת חלוקת הנשק שמקדם המשרד לביטחון לאומי. בדיון האחרון שהתקיים בכנסת בנושא, סיפר נציג משרד הרווחה כי לפחות 28 נשים פנו לרשויות הרווחה מחשש שבן הזוג שלהן לשעבר שפעל נגדן באלימות, יקבל נשק. מדובר בהפקרות. נוסף לכך ישנם חוקים המונחים על שולחן הכנסת ולא מקודמים היום: כמו קידום החוק למניעת אלימות כלכלית, חינוך לשוויון מגדרי בבתי הספר, הרחבת ההכשרות לגורמי מקצוע שנמצאים בקשר עם נשים ומשפחות בסיכון כמו שוטרים, דיינים, קאדים, עובדים סוציאלים, בלניות, מדריכות כלה, מגשרים ועוד.
כן, כולנו מבינות ויודעות שכדי לפתור בעיה צריך להחליט לטפל בה. קחו לדוגמא את אחת הבעיות המדממות ביותר בחברה הישראלית - האלימות בחברה הערבית. בסוף השבוע ישב השר לבטחון לאומי באולפן החדשות ולא ידע אפילו את המספרים הבסיסיים. שלב ראשון והכרחי לטיפול בתופעה. איך השרים שלנו אמורים להתוות מדיניות של מניעה ומיגור אם הם לא יודעים מה מצב הבעיה? או יותר גרוע, שהם בכלל מתכחשים לכך שיש בעיה? הניסיונות האלו להדיר אוכלוסיות מסוימות מתופעה כה קיצונית של רצח נשים, הם גזעניים ומסוכנים.
אנו עדות בחודשים האחרונים לקידום חוקים והחלטות ממשלה שמבקשות להדיר נשים ממוקדי כוח ומרחבים ציבוריים. מדיניות הפוגעת בזכויותיהן בשוק העבודה, מצה"ל ובהשתלבות במוקדי קבלת החלטות.
לא בכדי הם מעדיפים מינויי גברים על נשים במשרדי הממשלה. זו מדיניות שנובעת מתחושה עמוקה כי נשים לא שוות לגברים ומכאן קידום המדיניות שלא מאפשרת להן לקחת חלק באופן שווה בעיצוב החברה הישראלית.
בימים האחרונים אנו עדות לקמפיין המתוזמר של ארגונים המבקשים באמצעות פייק ניוז להפחית מחשיבותן של הנרצחות - רק כי הן לא מהמגזר "הנכון" אז הן נחשבות פחות. הם טוענים כי אלימות נגד נשים היא לא כזעקתה, אך אי אפשר לנתק אותו מהקמפיין המתוכנן לפגוע בזכויות נשים בחברה הישראלית. זה הסיפור של אור מול חושך, של אמת מול פייק. אנחנו בשונה מהם, לא נעוות שום מספר כדי שישרת אג'נדה פוליטית. יש לנו מחויבות אחת - לנשים בישראל.
מי שישלמו את המחיר בעתיד הנראה לעין אלו הנשים כולן: היהודיות, הערביות, החילוניות והדתיות. תופעת האלימות לא פוסחת על אף מגזר או חברה. נזכיר שנשק שהגיע לידיים הלא נכונות, היה חוקי בעבר.
הנשק שמסתובב היום בלי פיקוח ברחוב ומופנה לשכנה מרמלה או לוד, יוכל לפנות מחר בטעות לחנות בגדים בעיר אחרת. הדרך למנוע את הגידול באלימות ולמגר אותה היא קודם כל לדעת את הנתונים, להבין את היקף התופעה ולהחליט כמדיניות מכוונת לטפל בה - יחד.
הכותבת היא מנכ"לית שדולת הנשים
