דרגות־דרגות נאמרו בפייק ניוז. ישנן שמועות חסרות כל בסיס, שכל בר דעת ידע לבחון ולהפריך.
ישנן ידיעות בשם מקורות עלומים, שגם בהן ראוי להטיל ספק למחצה, לשליש ולרביע. אבל הפייק ניוז המסוכן ביותר, שמתחפש לא רע למידע אמין, הוא זה המתבסס על "נתונים". כלומר, הוא עוסק במספרים נכונים, אך בניתוח מעוות, מהונדס ומוטה שלהם.
25 בנובמבר, שחל לפני שבועות מספר, הוא יום המאבק הבין־לאומי באלימות נגד נשים. תכלית מבורכת כמובן, אך כפי שאנחנו מכירים ממקומות רבים אחרים, נעשה בה שימוש זדוני למטרות אחרות. בכנסת, בארגונים השונים ובאתרי התקשורת התחיל הפסטיבל הרגיל. המטרה המסומנת מראש היא להראות עד כמה מצב הנשים הידרדר וכמות הרציחות זינקה השנה, ועתה נותר רק לסדר את הנתונים בהתאם.
באתר 'וואלה!' הדהדה הכותרת: "האלימות משתוללת". הכתב טען ל"עלייה דרמטית" ברצח נשים וציטט מתוך דיון שנערך בנושא בוועדה לקידום האישה בכנסת. הוועדה ביקשה ממרכז המידע והמחקר של הכנסת דוח לכבוד המאורע, והמרכז בתורו פנה למשטרת ישראל. בכתבה מוזכר המספר 58 נרצחות שעולה מהדוח כמקור לעלייה הדרמטית. אחוזים של אותה עלייה, או מספרים מוחלטים בהשוואה לשנים קודמות, אינם מופיעים בכתבה וגם לא בדוח של מרכז המחקר של הכנסת.
המספרים שהובאו לוועדה עוררו כמובן גל של זעזוע מההחמרה במצב. ממלאת מקום יושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת מירב בן ארי מ'יש עתיד', קבעה בדאגה כי "המספרים שאנו רואים הם עדות למצב חירום". לא פחות. וכשזה המצב שהמספרים משקפים, נגזרת מכך גם קריאה מיידית לפעולה: "אנחנו חייבים להיכנס לתחום הזה בצורה רצינית ומקיפה יותר", אמרה בן ארי.
הנתון העקבי במהלך השנים האחרונות, וגם בשנתיים שעליהן דנו בוועדה, הוא הנוכחות המוגברת של נשים ערביות ברשימת הנרצחות. הן ב־2023 והן ב־2024 יותר מחצי מהנרצחות היו מהמגזר הערבי. זה כמובן שם במרכז הדיון את חברת הכנסת עאידה תומא־סלימאן, כנציגת המגזר, ולצד כמה נקודות אחרות שהעלתה היא גם מצאה לה את האשם בהידרדרות המצב. "הרבה אזרחים ערבים קיבלו השנה רישיון לנשק מורשה", קבעה חברת הכנסת, כשהיא יותר מרומזת לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ולמהפכת רישיונות הנשק שהוביל מאז נכנס לתפקיד, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר.
גם באתר ynet נענו בשמחה לשיתוף פעולה עם ארגוני נשים מסוימים סביב יום המאבק באלימות נגד נשים, ופרסמו בחודש שעבר כתבה עם כותרות מטלטלות באותה הרוח. הכותרת שם מבשרת על 30 נשים שנרצחו מתחילת השנה, ומקשרת את המספר הקשה למלחמה ש"דחקה את הנושא לתחתית סדר היום". המקור לנתונים ולטענות – שדולת הנשים.
גם במקרה של שדולת הנשים ו־ ynetמצאו את בן גביר והרפורמה שלו אשמים במצב החמור. כותרת המשנה הספיקה לקבוע ש"העלייה בכמות כלי הנשק שנושאים אזרחים תרמה גם היא למצוקה". בתוך הכתבה, מנכ"לית שדולת הנשים טל הוכמן חושפת נתון שלפיו 59 אחוזים מהנשים מתו באמצעות נשק חם, נתון חריג לעומת שנים קודמות לטענתה, ומוצאת שוב את אותו אשם: "הרבה יותר מקרים נעשו בנשק חם, וזה מתחבר באופן ישיר לתפוצה המונית של כלי נשק במרחב האזרחי".
אישה ערבייה אינה בסיכון יתר
המספרים אכן נשמעים מטרידים ומדאיגים. הבעיה היחידה איתם היא שהם – סליחה על הביטוי – מחורטטים. אחדד, זה לא שהם הומצאו יש מאין, אלא גרוע מזה: הם עברו מניפולציה קשה של צירוף נתונים לא רלוונטיים תחת כותרת אחת, פרשנות מעוותת למקרים שונים ויריית החץ שקודמת לציור המטרה.
נתחיל מהטענה הראשונה, בנוגע לעצם העלייה במספר מקרי הרצח נגד נשים. ראשית, כמעט בהבלעה נאמר בדיון בוועדה בכנסת שהמספר 58 משקף מקרי רצח מאז ינואר 2023, כלומר המספר נכון לתקופה של שנתיים ולא שנה כמקובל. שנית, וחשוב יותר, הוא לא באמת משקף עלייה במספר הנרצחות השנתית. מי שיעשה את הבדיקה הזאת, בדיקה די פשוטה כפי שאני עשיתי, יראה בדוח שהנתונים של 2024 כמעט זהים לאלו של 2023 ואינם משקפים עלייה, וגם במבט על הנתונים של 15 השנים האחרונות התמונה המשתקפת די סטטית: החל מ־2011 הנתונים נעים בין 15 ל־27 נרצחות בשנה, כאשר אין שום אפשרות לזהות מגמה קבועה אלא קפיצות חסרות פשר משנה לשנה שחיתוך סטטיסטי לשנים בדרך כלל יוצר. כלומר בבחינה ארוכת שנים, הנתונים נשארו באותו הטווח בלי מגמה לטוב או לרע.
אבל זו רק הערה מתודית קטנה על שרלטנות עיתונאית, שדולתית ופרלמנטרית גדולה. העיוות הגדול מסתתר בפינה חשוכה יותר. וכאן אני רוצה להכיר לכם מכון מחקר קטנטן בשם "התצפית הישראלית על רצח נשים". הוא פועל מתוך האוניברסיטה העברית בירושלים, ועומדת בראשו פרופ' שלוה וייל מבית הספר לחינוך. וייל אינה הזרוע הצבאית של ארגון 'חותם' באוניברסיטה העברית. ממש לא. למען הדיוק, ההפך. היא חוקרת פמיניסטית שמעוניינת מאוד לקדם את המודעות לאלימות נגד נשים, אבל יש הבדל אחד חשוב בינה ובין ארגוני הנשים כדוגמת השדולה – היא נצמדת לעובדות ולאמת גם כשאינן משרתות אג'נדה. או כפי שמעיד דוח "התצפית" על עצמו: "מעבדת את הנתונים באופן אובייקטיבי וללא אינטרסים".
וכשמעבדים את הנתונים באופן אובייקטיבי, מתגלים פלאים. מבחינת מספר הנרצחות ברוטו, ב"תצפית" ספרו אפילו יותר נרצחות מאשר משטרת ישראל. לפי המחקר שלהם, שמבוסס על "מעקב רציף אחר דיווחים באתרי חדשות מקומיים וארציים, שימוש בהתראות גוגל, ראיונות והצלבה עם מאגרי נתונים אחרים, כולל נתוני משטרת ישראל, וראיונות עם עורכי דין ומשפחות נרצחות", ב־2024 נרצחו עד למועד פרסום הדוח 37 נשים. על פי המשטרה 29. אבל, וכאן ההבדל הגדול, "התצפית" כמוסד מחקרי שמכבד את עצמו מבקש להגדיר "רצח נשים" כרצח שבוצע דווקא נגד נשים באופן מכוון.
נסביר. הבעיה המיוחדת שלשמה התכנסו ועדות, ארגונים, מכונים ותקציבים ממשלתיים היא לא עלייה במקרי הרצח באופן כללי. לבעיה הזאת יש מוקדים אחרים שעוסקים בפתרונה, אם במגזר הערבי ואם בכלל. הבעיה המיוחדת שלשמה התכנסו כולם היא מקרי רצח שמה שמאפיין אותם באופן מובהק הוא היותן של הנשים קורבנות, למשל רצח על ידי בן זוג או רצח על כבוד המשפחה. עוד מקרה נפוץ לצערנו הוא רצח של עובדות בזנות.
"התצפית" הטריחה את עצמה, או שמא נאמר לא רימתה במכוון, וסיווגה כ"רצח נשים" רק מקרים שמאופיינים בכך שהקורבנות הם נשים. וראו זה פלא, חצי מהקורבנות במגזר הערבי, המגזר הדומיננטי בתחום הרציחות, התגלו כקורבנות שאין קשר בין היותן נשים ובין הירצחן. מדובר במקרים של ירי תועה בכפר, שבו היורה לא התכוון לרצוח אישה או בן אדם בכלל, או במקרים של נשים שנקלעו לזירת קרב בין עבריינים ומתו לצד גברים אחרים כחלק ממגפת הפשיעה המשתוללת במגזר. ואלה רק דוגמאות.
ברגע שהמקרים הלא רלוונטיים נוכו, ממצאי הדוח גילו תמונה שונה לחלוטין מזו שצוירה בוועדה לקידום האישה או על ידי שדולת הנשים. המספר המדויק של קורבנות רצח נשים, המכונה פמיסייד בשפה המקצועית, הוא 20. לא יותר מהממצאים של השנה שעברה, ולא חריג כלפי מעלה באופן כללי. "עלייה דרמטית" בצל המלחמה, או "מצב חירום" כלשונה של ממלאת מקום יושבת ראש הוועדה – לא היה ולא נברא.
עוד נקודה שמעלה הדוח היא שהתפיסה הנפוצה שלפיה נשים ערביות נמצאות בסיכון גבוה יותר - רחוקה מהמציאות. כלומר, בעיית הרציחות והאלימות במגזר הערבי חריפה מאוד, אבל היא לא מבטאת סכנה מיוחדת לנשים ערביות. באופן יחסי לנשים יהודיות, כאמור, הן בהחלט נמצאות בסכנה גדולה יותר כפי שהראינו קודם, אבל זאת לא ההשוואה הנכונה. ביחס למגזר הערבי בכלל, אישה ערבייה ניצבת בפני סכנת רצח הרבה פחות מאשר הגבר הערבי. בתוך המגזר, רק שמונה אחוזים מכלל הנרצחים הם נשים. מתוך האחוז הקטן הזה, חצי כאמור נרצחו שלא על רקע מגדרי. כלומר, בניגוד למה שאמרה חברת הכנסת תומא־סלימאן למשל, בעיית רצח הנשים במגזר הערבי אינה דורשת טיפול מיוחד מעבר לבעיית הרצח הכללי, שמטופלת (טוב יותר או פחות) במוסדות אחרים ומתקציבים אחרים.
הדובדבן שבקצפת הוא שקר האשמה של רפורמת חלוקת הנשק, ובמילים אחרות - בן גביר. לא להאמין איך מנכ"לית שדולת הנשים משטה בציבור בלי להתבלבל. היא טענה ש־59 אחוזים נהרגו מנשק חם, עלייה דרמטית, והצביעה על בן גביר כאשם. גם תומא־סלימאן דיברה על "נשק ברישיון". ומה הנתונים אומרים? ובכן, דוח "התצפית" עשה את עבודת הנמלים, ומצא ששמונה מקרי רצח (40%) בוצעו באמצעות סכין, שניים (10%) באמצעות אקדח, ושאר המקרים, שחלקם לא פוענחו, בוצעו באמצעות חניקה, מכת פטיש, שריפה או דריסה. המקרים של "נשק חם" שאותם הוסיפה הוכמן למדורה הם מקרי עבריינות כללית שאינם נכללים בהגדרה של רצח נשים, ומבוצעים מנשקים של ארגוני פשיעה שכמובן לא אוחזים ברישיון ולא טרחו לשלוח לבן גביר טפסים לצורך כך. המסקנה של פרופ' וייל חדה וחלקה: "כלי הרצח הוא בדרך כלל לא אקדח".
חשוב לי להבהיר שהטיות הנתונים הללו וחשיפת השקר אינם רק עניין של "בדיקת עובדות" ובידור לקהל. הנתונים הללו משמשים את הארגונים שמבשלים אותם, פרט לקמפיינים התקשורתיים, לפנייה אל מקבלי ההחלטות – בין אם אלה פקידים במשרדי הממשלה ובין אם נבחרי ציבור, כמו הוועדה לקידום האישה. הנתונים המעוותים האלה הופכים להיות המצע העובדתי שעל גביו נקבעים סדרי עדיפויות, תוכניות עבודה, הקצאות של תקציבים ותקנים לעובדים. המניפולציה הקטנה הופכת לכסף גדול, שיוצא מהכיס של כולנו.
ובסופו של דבר, זה מהלך קלאסי ששוב מביא לידי ביטוי את פרדוקס המגזר השלישי. זה תמיד מתחיל מאנשים אכפתיים ובעלי כוונות טובות שמקימים עמותה כדי לטפל בבעיה מטרידה. אבל לעמותה יש חיים משלה, והיא גדלה, מעסיקה עובדים, מגלגלת מיליונים ומחזיקה משפחות. באופן פרדוקסלי, ההצלחה שלה למגר את הבעיה שלשם פתרונה נוסדה היא גם מכת המוות שתמחק את הארגון ואת המשכורות שהוא מגלגל. בלי בעיה, אף שקל לא יזרום. ולכן הם מוכרחים לנפח את הבעיה מדי שנה, לקראת סוף נובמבר, בין אם היא מחריפה ובין אם היא משתפרת. תבדקו אחורה בארכיון – אין נובמבר שבו הכותרות הן "הנשים מוגנות ובטוחות יותר". תמיד תימצא מגמה שלילית, ואם לא תימצא – ימציאו אותה.
לתגובות: [email protected]