האירוע הזה שאני מציג פה בכנס לא הייתי מגדיר אותו בדיוק כמשחק במגרש הביתי שלי. שתי סיבות: בדרך כלל כשאני מציג בכנסים אני מספר על מהלכים עסקיים והפעם מה שאספר לכם הוא סיפור שונה.
והסיבה השנייה – זו פעם ראשונה שלי פה בכנס ירושלים ואני מרצה בכנס כה גדול ומשמעותי. זאת הזדמנות מעולה להגיד לכם שיש לי הערכה גדולה מאוד להקרבה ולתרומה שלכם ושל המשפחות שלכם למען הביטחון של מדינת ישראל מאז ה-7 באוקטובר.
אספר לכם קצת על חיבור למותגים ובעיקר על הגיבורים והגיבורות ואתם תראו איך הכול מתכנס לנושא של ערבות הדדית. שטראוס היא חברת המזון והמשקאות השנייה בגודלה בישראל. החברה הוקמה לפני 80 שנה בנהריה ואנחנו חברת המזון הגדולה בישראל שנותרה בבעלות ישראלית.
יש לנו מעל 6,000 עובדים ומעל 12 מפעלים ומרכזים לוגיסטיים גדולים, מטבוטה בדרום ועד צפת בצפון. יש לנו פורטפוליו של מוצרים מאוד רחב. אנחנו מוכרים מדי חודש מעל 100 מיליון יחידות מוצר. אנחנו מנהלים מעל 60 מותגים - House of Brands - וחלקם מאלה Mega Brands, אייקונים ישראלים שנמצאים בכל בית בישראל.
אני עוצר פה ואספר לכם על החיבור העמוק של הציבור הישראלי למותגים שלנו. הם נאמנים למותגים שלנו וזה מרגש ומחדש. יש כל מיני ביטויים של נאמנות, כמו הדברים האלה - ילדים וילדות, מבוגרים, בוחרים בחג הכי חשוב שלהם את המותגים שלנו בתור תחפושות. זה מרגש אבל כבר לא מפתיע. אבל כן ישנם מקומות שמפתיעים אותנו.
מעל 5,000 אנשים שמתחברים לקבוצת פייסבוק שרוצה שנחזיר איזה מוצר למדפים. או תיכוניסטים שעשו מהמסדרון מרכז מבקרים. או כלה שרוצה להעמיד מוצר של טורטית בכניסה לחתונה. או בחור שהציע לחברתו נישואין והחביא את הטבעת בתוך אריזה של בזוקה.
אז באמת מפתיעים אותנו. ואז מגיע ה-7 באוקטובר. זה די דומה לסיפור ששמענו על חברות שנכנסות למוד של משבר. וגם אנחנו דאגנו למפונים ומאות מעובדי שטראוס יצאו למילואים. ולא מעט מפעלים נכנסו תחת קו האש. כמו מפעל המלוחים בשדרות שחטף פגיעות ישירות.
ומפעל בקיבוץ יד מרדכי שהיו שבועות שבויים בגלל המלחמה. ושדות תפוחי אדמה או חצילים שאין גישה אליהם. וכמובן מוקד שירות הצרכנים שנמצא במוד של חירום. ואנחנו מתחילים לקבל מאז ה-7 באוקטובר אלפי בקשות לסיוע ועזרה. כיתות כוננות שמבקשות קפה וחיילים ומאות ואלפי בקשות מבסיסים, ממילואימניקים – שנשלח להם מוצרים ונשמח את החיילים.
באמת השתדלנו לענות למרבית הבקשות. כל שטראוס התגייסה עם הרבה מאוד משאבים כדי לעזור כמה שיותר. אבל אז הגיעה עוד בקשה. אחרי שבוע בערך מגיעה אלינו עוד בקשה. אחרי יומיים מגיעה לנו עוד בקשה. הוא סיפר על בקשות שהחברה קיבלה. אנחנו מקבלים את הבקשות האלה וכמובן התרגשות מאוד גדולה, זעזוע ורצות המחשבות איך אנחנו מגיבים לזה.
פעם ראשונה שאנחנו מקבלים בקשה כזאת ממשפחה שכולה. מי שמכיר מפעלי מזון - הקווים שלנו מייצרים אלפי מוצרים בשעה. האם אפשר ליצור מהדורה מוגבלת כזאת? ואם נעשה מוצר אחד אז נצטרך לענות לכולם? האם אנחנו יכולים בתור ארגון לנהל יחסים עם המשפחה השכולה? האם אפשר להכיל כזה דבר? אבל אז הבנו משהו מאוד מאוד ברור - שהמוצרים שלנו והמותגים שלנו הם הרבה מעבר לאוכל. הם מייצרים רגש, אהבה, זיכרון, חיבור, מנעד ענק של רגשות. והחלטנו לענות לבקשה.
אני רוצה לקחת אתכם למאחורי הקלעים של הדבר הזה. רק סרן משה אברהם ברון, מ"פ בגולני, נפל בסג'עיה ואחותו ביקשה שהוא יהיה על אקטימל. השלב הראשון - קיבלנו תמונה וייצרנו סקיצה. יש הרבה הלוך וחזור מול המשפחה עד שנקבל אישור. תחשבו על אותה גרפיקאית שעבדה יום לפני זה על התות, והיום בבוקר מקבלת תמונה של גיבור וחייבת לוודא שהוא יוצא כמה שיותר מכובד.
כששלחנו את זה לספק כמה שיותר מהר, אנחנו עוברים לשלב התפעולי. אנחנו צריכים לעצור קו של עשרות אקטימל בשעה ולייצר את המוצר הזה. ויש לנו על קו הייצור מחלקה שמדביקה את המדבקות על האקטימל. ובמקרה הזה היא הדביקה קצת עקום. ואז המפעילים של הקו קראו לכל הפועלים, ואז הם עבדו ידנית והדביקו מדבקה מדבקה ידנית. והם גם צילמו לבקבוקים. זה יכול לקרות רק בישראל.
ואחרי זה מגיע השלב הכי מורכב רשמית – זה מפגש עם המשפחות. אנחנו אומרים להם שהם יכולים להגיע למשרדים שלנו או שאנחנו מגיעים לבתים, והמטרה שלנו זה להביא מוצרים של הגיבור שלהם. אנחנו לומדים על הגיבור או הגיבורה, שומעים את הסיפור שלהם, על האהבה שלהם, על הילדות, על הקרב. ויש לא מעט בכי אבל לפעמים גם צחוק.
לפעמים זה בלתי נתפס. אתה נמצא ביום עבודה, אישור תוכניות עבודה, ניהול משבר, ואז אתה מגיע לחדר ישיבות, ששעה לפני זה התווכחת על קמפיין של מילקי ופתאום פוגש משפחה שכולה. והכול פתאום רגוע, שקט, אחר. ואז אתה יוצא לפגישה אחרי יום העבודה שלך ויש מילה שלא יוצאת לי מהראש עד השינה – וזה פרופורציות.
כמו האקטימל של משה יש את הממולא של מקסים, ואת החצות של נדב, ותפוצ'יפס של רון, ועוגת השוקוליט של עדי, ושוקולד של איתן, ואת הסקי של רז, ואת השוקולד של עומרי, ודוריטוס של צור, ועד חצות של אביעד, את השוקולד של שחף, שוקולד של שי, שוקולד של שחר, אנרג'י של אוריה, פרו של אידוף, פרו של שיר, טורטית של דודי, תפוצ'יפס של בצלאל, כוס הקפה והכפית של עידן, שוקולד של אליהו, קפה של גברי, קפה של אורי, מילקי של עומר, מילקי של ירון, קפה של חממי.
ועוד עשרות רבות של משאות של הנצחה. לסיום – מאה אחוז. מאה אחוז מהבקשות של המשפחות שביקשו להצניח את הגיבורים שלהם. שאלה – כמה מכם יצא לכם לראות את המוצרים האלה בקמפיינים, בפרסומים, על המדפים? אף אחד. ולא סתם. כי בניגוד ל-DNA שלנו לפרסם ולעשות קמפיינים, במקרה הזה כל מה שעשינו זה לענות על הבקשות של המשפחות של הגיבורים שבזכותם כולנו יושבים כאן. והנצחנו אותם לנצח.