לפני עשרים שנה נפטר הרב שך זצ"ל (דרך אגב, 'מן' הוא קיצור של 'מנחם', והוא כינוי ביידיש למי שנקרא מנחם - 'מנחם מן' הוא כמו 'שלמה זלמן' וכד').
בסוף ימיו, כשהוא כבר בן למעלה ממאה שנים, כבר לא היה בקו הבריאות. חולשתו התגברה, אבל רוחו הייתה שלמה, ועבודת ה' שלו נמשכה במלואה. במרכזה של עבודת ה' של הרב שך עמדה כל חייו התורה. תורה אדירת כמות, תורה אדירת איכות. כל שאר העניינים שבהם עסק, גם כאדם פרטי וגם כראש ישיבה וגם כמנהיג ציבור, נעו תמיד סביב למרכז הזה – לימוד התורה.
בזה המשיך הרב שך את דרך הגר"א וגדולי ליטא בדורות הקודמים, שהבינו את דברי חז"ל כפשוטם - אין לקב"ה בעולם הזה אלא ד' אמות של הלכה בלבד, כאשר 'הלכה' בהקשר הזה הייתה לדעתם לימוד תורה והפצת תורה בכמות ובאיכות, כשכל השאר, כל ענייני החומר וכל ענייני הרוח ואפילו ענייני היהדות האחרים, אינם אלא הרקע לתפקיד העיקרי של היהודי ושל היהודים בעולם – לימוד תורה וידיעת התורה באופן המלא והשלם ביותר.
יתר עליהם הרב שך, תלמידם של גדולי ליטא בשנים שסביב ואחרי מלחמת העולם הראשונה כאשר ישיבות ליטא היו בתפארתן, שסבר שאותן ד' אמות של תורה שעליהן העולם כולו עומד כוללות בעיקר את הלימוד הישיבתי, את ההתעמקות בש"ס ופוסקים, ברמב"ם וב'קצות', בעיון ובבקיאות, כפי מסורת ישיבות ליטא שתלמידיהן הגיעו לדעתו לפיסגת ההישגים של לימוד התורה בכל הדורות ובכל הגלויות.
לכן מסר את כל חייו כדי לשמור על המסורת הזו, כאשר לדעתו כל שינוי במסורת הזו עלול רק לקלקל, לגרוע ולא להוסיף. ההתנגדות שלו לשינויים בהנהגת הישיבות נגעה גם לפרטים קטנים ואולי שוליים יחסית. כך למשל בפוניבז' ובעוד ישיבות ליטאיות מתפללים מנחה קצרה, דהיינו ללא חזרת הש"ץ. למה?
כי כך נהגו בישיבות ליטא. לא ברור למה נהגו שם כך, יתכן שבימי החורף הקצרים רצו 'להרוויח' עוד כמה דקות אור - שהרי התאורה בלילה עם מנורות נפט וכד' הייתה קשה ולא נוחה, אבל עובדה שנהגו כך אז – אז כך ימשיכו לנהוג גם היום, וכך נוהגים עד היום בישיבת פוניבז' ובעוד ישיבות, למרות שאין חולק שתפילה 'קצרה' אינה לכתחילה. הרב שך למשל לא הסכים להכניס לישיבה מסגרת של דף יומי ולא מסגרת של לימוד הלכה אלא רק לימודים של ש"ס ומוסר, כי כך נהגו בישיבות ליטא – שגם המוסר נכנס אצלם לסדר הלימוד רק אחרי מלחמות גדולות כידוע.
בוודאי שאדם צריך להיות בקיא בכל התורה, גם במקרא וגם במדרשים שהרב שך היה בקיא בהם והיה מצטט מהם בלי סוף בדרשותיו, אבל לא כמסגרת נפרדת בתוכנית הלימודים - הן מיועדות ללימוד בשעות שאינן חלק מה'זמן', כמו אחרי הסדרים, בלילה מאוחר, בשבתות ובמועדים ובבין הזמנים או בבוקר מוקדם לפני התפילה. בסדרי הישיבה הרגילים לומדים רק תלמוד בבלי ומפרשיו ובזמנים מסוימים גם מוסר, וזהו.
בצעירותו הרב שך למד ולימד [הוא שימש כר"מ וכראש ישיבה למעלה משבעים שנה!] ולא עסק כמעט בצרכי ציבור, אבל במשך השנים הוא הפך כידוע להיות מנהיג העולם הליטאי, ובשלב מסוים אפילו מנהיג כל העולם החרדי. הרב שך, איש האמת, בחייו הפרטיים היה רך כקנה ומאיר פנים לכל אדם, אבל בעסקי ציבור היה תקיף וחד, ויצא פעמים רבות נגד תופעות ואישים שלדעתו פגעו ברוח הישיבתית שאותה ראה כדרך שצריכה להוביל את הציבור.
הרבה מאוד מאבקים ציבוריים יזם והנהיג הרב שך, בחלקם עמדו מאחוריו כל חבריו ותלמידיו ראשי הישיבות, ובחלקם לא זכה לגיבוי מלא ואף רכש לו מתנגדים לא מעטים. כך למשל כאשר ה'מכללה לבנות' בירושלים, שראשה הרב קופרמן זצ"ל היה חרדי גמור, התחילה להיות מקום לימוד מועדף לבוגרות הסימנרים של בית יעקב, אסר הרב שך כליל את הלימוד ב'מכללה' על בוגרות בית יעקב, ולא עזרו לרב קופרמן כל תחנוניו והוכחותיו שבמכללה מדובר על לימודים אקדמאיים על טהרת הקודש, ושהיא הוקמה תוך התייעצות ובהסמכה של תלמידי חכמים גדולים.
כך כאשר ראה לפי דעתו שחלק מפעולות חב"ד והרבי זצ"ל חורגות מהתלם החרדי המקובל, כמו הדגשה יתירה של המשיח בכלל ושל המשיחיות של הרבי בפרט, וכמו המבצעים הציבוריים ההמוניים ורוויי היחצ"נות שגרמו לדעתו לזילות של התורה וההלכה, הוא יצא בחריפות נגד חב"ד וגרם למאבק ולקרע משמעותי בעולם החרדי שלא נרגע לגמרי עד היום, אך היה מוכן לשלם את המחיר, למרות שגדולי תורה אחרים חלקו עליו בזה.
למשל בארה"ב נזהרו גדולי הרבנים הליטאיים שלא תגיע לשם אש המחלוקת, ואיש חרדי שהגיע באותם ימים מהארץ לארה"ב הופתע לראות שהוויכוח שבארץ ישראל עמד במרכז החיים החרדיים אינו קיים כלל מעבר לים! הוא גם התערב באופן משמעותי בפוליטיקה בארץ, הנהיג את הפילוג בין דגל התורה לאגודת ישראל מצד אחד – ומצד שני קבע את החיבור בין מפלגת הליכוד לדורותיה לבין הציבור החרדי כולו, חיבור בעל משמעות היסטורית בין הציבור המסורתי לציבור החרדי, חיבור שקיים במידה מרובה עד היום עם כל המהמורות שהיה צריך לעבור דרכן.
אבל למרות כל הנאמר – עיקר עיסוקו, מחשבתו, דעתו, כוחו וזמנו היו מיועדים ללימוד התורה. הוא הקים ישיבה אחר ישיבה וכולל אחרי כולל, התערב והשפיע וייעץ ודרש ועודד וסייע, והמשיך לתת שיעורים כלליים ולהוציא כרך אחרי כרך של חידושיו 'אבי העזרי' על הרמב"ם ואת ספריו האחרים, והיה דמות מושלמת של אמת ושל תורה גם למי שלא קיבל, בעצת רבותיו, את הכרעותיו ואת דעותיו בכל עניין ועניין. הבנתו שלימוד התורה הוא עיקר העולם באה לידי ביטוי כאשר אשתו נפטרה כשבנו היחיד שהה בארה"ב.
כשנודע לבן על פטירת אמו עלה על המטוס הראשון לארץ, אבל הטיסה מארה"ב לוקחת את הזמן שלה, וכאשר הגיע ארצה הופתע והתאכזב הבן לראות שההלוויה כבר התקיימה בלעדיו! הוא פנה לאביו הרב שך בטרוניה על כך, והרב שך האבל השיב לבנו: התלמידים בישיבת פוניבז' לא למדו באופן מסודר מאז הפטירה, וכל שעה שהייתי מעכב את ההלוויה הייתה עוד שעה של ביטול תורה לרבים, לא יכולתי לקחת את זה על עצמי... הבן כעס מאוד ואפילו התנתק מאביו לתקופה מסוימת, אבל בהמשך הודה שהוא מבין שאביו לא יכול היה לנהוג אחרת – לימוד התורה אצלו היה ממש מעל הכל... נראה שהרב שך זצ"ל היה מאוד מרוצה מכך שהוא יצא מהעולם בערב שבת, כך שההלוויה הענקית הייתה קצובה בזמן מחמת השבת הקרבה, וכך נמנע עוד ביטול תורה...
גם כאשר הכרעות ציבוריות מסוימות של הרב שך זצ"ל לא מובנות לנו או לא מתאימות לדרך שלנו – צריך תמיד לזכור שהוא היה דמות ענקית, תלמיד חכם גדול בתורה מהדורות הקודמים, שזכות היא לנו שהוא חי בדורנו.
הרבה אפשר ללמוד ממנו על התמקדות במטרה, על הסתפקות במועט, על פעילות לשם שמים, ועל סימון אפקטיבי של העיקר והטפל בחיים. שנזכה גם אנו לאחוז בקצות דרכיו, ולהמשיך לפעול לתיקון הפרט והכלל בתורה ובמידות במסלול שבו אנו צועדים בהמשך ראשית צמיחת גאולתנו. תנצב"ה.