מי לא מכיר? 'קדש, ורחץ, כרפס' וכו'. כרפס היא ה'הטבלה' הראשונה בליל הסדר, מקומה מיד אחרי הקידוש, ויש ליטול ידיים לפניה ('ורחץ', כפי הדין המקורי לפני אכילת כל מאכל רטוב שנאכל ביד שנקרא 'דבר שטיבולו במשקה').
כיום נוהגים בדרך כלל שרק עורך הסדר נוטל ידיו, שהרי רובנו לא נוטלים את ידינו כל השנה לפני אכילת 'דבר שטיבולו במשקה' (ולא נדון בזה כאן).
הטיבול הראשון מכונה 'כרפס' כי בקהילות רבות נהגו להטביל את עלי הכרפס (=סלרי) במי מלח לטיבול הראשון, ויש לזה גם דרשות יפות, אבל האמת היא שכל ירק שברכתו 'האדמה' מתאים לכרפס, ויש שנהגו ליטול לכרפס פרוסת תפוח אדמה, ואחרים חתיכת צנון, העיקר לקיים את מצות חכמים להתחיל את הסעודה 'כמו פעם' באכילת פרי אדמה טבול בנוזל.
פוסקים רבים (לא כולם) קבעו שיש לאכול ל'כרפס' דווקא פחות מכזית, כדי לא להיכנס לספק צורך לברך עליו ברכה אחרונה. בימינו שלא מקובל להתחיל סעודות באכילת ירק טבול בנוזל הפכה אכילת ה'כרפס' לעוד מעשה מוזר שנעשה רק בליל הסדר, וגם מעשה זה נכנס לרשימת השאלות שמצפים שהתינוקות ישאלו בעניינם 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות' כידוע.
בספר הידוע 'פסקי תשובות' (כרך ה סי' תעג ס"ק יד) כתב: 'אין לקחת מיני פרי האדמה שהדרך לאכול אותם אף שלא בשעת הסעודה, כגון אננס תות שדה מלון ובננה, לפי שאינם היכר לתינוקות כשאוכלין אותם שלא בשעת הסעודה', ומקורו (שם הע' 11) בספר 'ויגד משה'. אמנם החומרא הזו של בעל 'ויגד משה' לא הובאה בשום ספר מספרי גדולי הפוסקים, ועם כל הכבוד למחבר הגאון הרב משה כץ אב"ד סערדאהעלי זצ"ל אין סיבה שחידוש הלכתי שלו יהפוך להלכה פסוקה בלי מחלוקת.
והאמת שדבריו תמוהים. הוא כותב שאין דרך לפני הסעודה לאכול ירקות 'רגילים' כסלרי ותפוח אדמה ולכן אכילתם תעורר תמיהה והתינוקות ישאלו, אך מקובל לאכול פירות כבננה וכו' גם לפני הסעודה ולכן זה לא יעורר תמיהה, לכן אין לאכול כ'כרפס' פירות מתוקים גם אם מברכים עליהם פורא פרי האדמה. אך המציאות היא שאין רגילים היום לאכול בראשית הסעודה לא בננות ולא סלרי או חתיכת תפוח אדמה טבול ברוטב ולא שום ירק אחר, ובמציאות של היום שיושבים ליד השולחן בתחילת הסדר ופתאום מקבלים ליד חתיכת אננס או תות שדה הילדים ישאלו וישאלו, בדוק ומנוסה....
לכן לענ"ד מי שאינו מקפיד לנהוג במנהג אבותיו לאכול ל'כרפס' סלרי דווקא או תפוח אדמה או צנונית, כדאי לו לנסות פעם לחלק למסובים כרפסים מתוקים – חתיכת תות שדה טבולה בסירופ מתוק, או אננס או בננה או מלון או אבטיח טבולים ברוטב מתוק כמובן.
והנה סיפר לי מישהו שסבו נכח בליל הסדר אצל האדמו"ר ה"בית ישראל" מגור זצ"ל, והוא טבל ל'כרפס' תות שדה בשמפניה! לתמיהתם של האורחים הסביר הרבי שאין דרך מלכים ובני חורין לאכול חתיכת תפו"א טבולה במי מלח, ואם כבר נוהגים להתחיל את הסעודה באכילת ירק טבול כפי שנהגו פעם אנשים חשובים – תות שדה טבול בשמפניה הרבה יותר מתאים. וזהו כדברינו.
הרב רבינוביץ שליט"א מחבר 'פסקי תשובות' סבר וקיבל, ואמר שהדברים יתוקנו במהדורה הבאה.
אז קדימה: למי שאין מנהג אבות מחייב אחר – השנה עושים מ-ה-פ-ך! אפשר גם לתת למסובים לבחור. רצ"ב תמונת מגשי הכרפסים של ליל הסדר תשפ"ג אצל משפחת קטן אז במבוא חורון, מגש של כרפסים מתוקים עם קערה של סירופ אננס, ומגש של מבחר קרפסים מלוחים לטבילה בחומץ.
ההצעה מתאימה גם למי שנאלץ להסתפק בפחות מכזית באכילת ה'כרפס', ועוד יותר למי שמקל לאכול 'כרפס' יותר מכזית – במקרה זה זה גם עוזר להחזיק מעמד בקלות יחסית עד 'שולחן עורך'...
