היהודית קודמת לדמוקרטית

בשבוע שעבר פירסמתי במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית מצב הרוח, דברים שאמר לי קצין בכיר בצה"ל, שסיפר על שש הזירות השונות שפעל פועל בהם באופן שוטף (לבנון, סוריה, יהודה ושומרון, עזה, איראן וגבול סיני) בשישה מימדים: יבשה, אוויר, ים, סייבר (או דיגיטל), הספקטרום האלקטרומגנטי והתודעה.

ישנה איזו אמירה מאד פופולרית בישראל, כאילו ישראל היא המדינה הכי חזקה במזרח התיכון, וצה"ל הוא הצבא החזק ביותר במזרח התיכון. זה נכון אולי בחמישה מתוך ששת המימדים שהקצין ציין, אבל דווקא במימד החשוב ביותר במלחמה המודרנית, מדינת ישראל היא המדינה החלשה ביותר במזרח התיכון, ואולי גם בעולם כולו - במימד התודעה.

במימד התודעה, מעצמת ההיי-טק מדינת ישראל היא מדינה כושלת ומפגרת. כל העולם משוכנע שהערבים – בהגדרתם המחודשת כ'פלשתינים' – הם הצודקים, הם הטובים, והישראלים הם הרעים, הרשעים. והאחריות לכך היא על מנהיגות ישראל לדורותיה. ההסברה הישראלית כושלת לאורך עשרות שנים, כי היא לא מדברת על זכויות אלא על ביטחון.

אנחנו מפחדים להגיד שארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי ורק של העם היהודי, שירושלים היא העיר הקדושה ביותר לעם היהודי ורק לעם היהודי, ושהר הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי ורק לעם היהודי. במקום זאת המצאנו איזו סיסמה נבובה של 'נרטיבים' – כאילו יש כאן עובדות מול עובדות שוות. אנחנו מפחדים להגיד שאין כאן שני 'נרטיבים', אלא אמת מול שקר, והאמת היא שלנו. מדינת ישראל קמה כדי להגשים את החזון הציוני, והיעד הזה לא השתנה גם אחרי 75 שנה.

לפני כשבועיים דנה הממשלה בהצעת החלטה של מפלגת עוצמה יהודית תחת השם 'הציונות כערך מנחה בפעולות הממשלה'. ההצעה דורשת, בעברית הכי בהירה והכי פשוטה, "להורות למשרדי הממשלה וכלל זרועות הממשלה, כי ערכי הציונות, כפי שהם באים לידי ביטוי בחוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, יהוו ערכים מנחים ומכריעים בעיצוב מדיניות המינהל הציבורי, מדיניות הפנים והחוץ, החקיקה והפעולות של הממשלה וכלל יחידותיה ומוסדותיה - הן בשלב עיצוב המדיניות הציבורית והן בשלב ההטמעה והביצוע של המדיניות הציבורית, בראש ובראשונה בתחומי ההתיישבות ובמתן הטבות לאלו ששירתו בצבא ובכוחות הביטחון או בשירות לאומי אזרחי, תוך העדפת משרתי שירות קרבי. זאת, מבלי לגרוע מהעקרונות המעוגנים בחוקי היסוד".

היועצת המשפטית לממשלה מיהרה להתנגד להצעה, וסגנה עו"ד גיל לימון נימק את ההתנגדות בטענה שהיא "מעניקה לערכי הציונות מעמד הגובר על ערכי יסוד אחרים, שהם בעלי מעמד נורמטיבי זהה מבחינה חוקתית". רוצה לומר: זאת הבעיה, שהערך הציוני גובר על ערך השיוויון. הוא הציע נוסח אחר: "ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כפי שהם באים לידי ביטוי בחוקי יסוד, יהיו ערכים מנחים, בעלי משקל נכבד כנדרש לאור מעמדם החוקתי ובהתאם לנסיבות העניין", בלי לתת דגש מיוחד לערך הציונות.

במילים אחרות אומרת היועמ"שית מיארה: לציונות אין ערך, הדמוקרטיה גוברת על הציונות והיהדות.

ושוב, שום גורם לא קם מולה להגיד לה את האמת הפשוטה: מה שאצלך הבעיה – זהו הפתרון. בנושא הלאומי, בניגוד לנושא האזרחי, אין שיוויון בין יהודים וערבים. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית – ובסדר הזה. היהודית קודמת לדמוקרטית. במתח הקיים, המובנה, שבין יהודית ודמוקרטית, המדינה היא קודם כל יהודית, ורק אח"כ דמוקרטית.

כי זו האמת הפשוטה: היהדות היא מהות, הדמוקרטיה היא מכשיר, היא כלי. כדי שמדינת ישראל תוכל להתקיים כמדינה יהודית, היא חייבת להיות דמוקרטית. אם מדינת ישראל לא תהיה דמוקרטית היא לא תשרוד. אבל עדיין הדמוקרטיה היא מכשיר לקיום המדינה. מכשיר הכרחי, חיוני מאין כמוהו, אבל רק מכשיר. היסוד של המדינה היא היותה יהודית, מדינת העם היהודי.

רוב אזרחי המדינה, והרוב המוחלט של קוראי 'מצב הרוח', נולדו יהודים. אף אחד מאיתנו לא נולד דמוקרט. את תפיסת העולם הדמוקרטית קיבלנו מהחינוך שהעניקו לנו, מהערכים שספגנו. אבל לא נולדנו כאלה. מדינת ישראל חייבת להישאר יהודית ודמוקרטית לפי הסדר הזה - קודם כל יהודית, ורק אח"כ דמוקרטית.

מגידו כמשל

דוגמה מובהקת לגמגום הישראלי, נתן השבוע איציק חולבסקי ראש המועצה האזורית מגידו, על רקע הגילויים כי עשרות תושבי ואדי ערה והסביבה מפגינים בשבועות האחרונים בסביבת קיבוץ מגידו בדרישה "לשוב לאדמותיהם". לטענתם, הקיבוץ הוקם על אדמות של הכפר לג'ון, שנהרס במלחמת העצמאות ורוב תושביו ברחו לאום אל-פחם. המפגינים, שחלקם מזוהים עם הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, דורשים את לקבל לידיהם את אדמות הקיבוץ בטענה כי "לא שכחנו את ההיסטוריה".

ברוב חוצפתם הניפו המפגינים הערבים את דגלי אש"ף, וגם תמונות של המחבל וליד דקה, שרצח את החייל משה תמם ז"ל ב-1984. ההפגנה התקיימה בהמשך לתהלוכה בהשתתפות אלפים שקיימו בקרבת גדר הקיבוץ ב-15 במאי, 'יום הנכבה'. ההפגנות של תושבי ואדי ערה הם חלק מהפעילות של ההנהגה הפלשתינית לטפח את 'זכות השיבה' המזוייפת של הפליטים הפלשתינים לבתיהם אשר בשטחי מדינת ישראל.

וכאן באה תגובתו המגומגמת של איציק חולבסקי, ראש המועצה האזורית מגידו, שאמר כי "קיים קשר צמוד בין גורמי ביטחון המועצה לבין המשטרה במטרה לשמור על שגרת התושבים ולהסיר את חששותיהם. במקביל, בוצעו מספר פניות למשטרה על מנת להסיר את האיומים שנשמעים מצד אותם מפגינים".

מכובדי מר חולבסקי, כבודו וחשיבותו של הביטחון במקומם מונחים, אבל הבעיה איננה ביטחון אלא זהות, זכויות. כשאותם ערבים מנופפים בסיסמת "לא שכחנו את ההיסטוריה" אתה היית צריך להוביל את הקו של "לא שכחנו את ההיסטוריה": להזכיר שקיבוץ מגידו נקרא על שם העיר התנ"כית מגידו – כי התנ"ך, כמו שאמר בן-גוריון, הוא ה'קושאן' שלנו; שהעיר מגידו מופיעה בתנ"ך 12 פעמים, כעיר בתחום שבט מנשה. כמו שמספר ספר דברי הימים א', ז' כ"ט: וְעַל יְדֵ֣י בְנֵי מְנַשֶּׁ֗ה בֵּית שְׁאָ֤ן וּבְנֹתֶ֙יהָ֙ תַּעְנַ֣ךְ וּבְנֹתֶ֔יהָ מְגִדּ֥וֹ וּבְנוֹתֶ֖יהָ דּ֣וֹר וּבְנוֹתֶ֑יהָ בְּאֵ֙לֶּה֙ יָשְׁב֔וּ בְּנֵ֥י יוֹסֵ֖ף בֶּן יִשְׂרָאֵֽל". העיר מוזכרת גם בהקשר של פעולות הבניה אשר שלמה ביצע בעיר.

בתל מגידו התגלה שער העיר שהיה חלק ממערך הביצורים של מלכי ישראל ונראה שנבנה בימי אחאב. בימיו נבנו ככל הנראה גם מבני האורוות שהתגלו במגידו בשני אתרים נפרדים. גולת הכותרת של מגידו היא מפעל המים האדיר, כנראה מימי המלך אחאב. איפה היו באותן שנים הפלשתינים?

הכפר לג'ון, לעומת זאת, זה שאת 'החזרת' אדמותיו דורשים ערביי ואדי-ערה, שמו הוא שיבוש מהמילה הרומית 'לגיון' – גדוד צבא, כך על פי מדריך ארץ ישראל של זאב וילנאי משנת 1945. כי כאן ישב ליגיון רומי בעיירה רומאית, שהפכה למוסלמית רק עם תחילת הכיבוש המוסלמי הראשון, במקביל לכיבוש המוסלמי של ירושלים. בערך 1,500 שנה אחרי תקופת שלמה המלך ואחאב וקרב מגידו בו נהרג המלך יאשיהו.

לידיעת תושבי מגידו ותושבי אום אל פאחם גם יחד.

(מתוך מדור 'חמוש במקלדת' ב'מצב הרוח')