כשההורים של רחל אמונה רוטמיסטרובסקי עלו לארץ מברית המועצות, הם הביאו איתם את השטיחים שהיו תלויים אצלם על הקירות. "השטיח היה שם פריט חובה בכל בית", היא מספרת, "הוא שימש מלכתחילה כבידוד אך עם הזמן הפך לפריט של סטטוס וקניין".
"גם כיום השטיחים תלויים אצלנו בבית על הקירות, וכשהתחלתי לחקור את משמעות השטיח עבורי הבנתי שהקונוטציה שלי לשטיח היא בית, בהמשך כשחיפשתי חומרים לעבודה, ניגשתי לאלבום התמונות שלי ושל המשפחה שלי וגיליתי שהשטיח היווה ממש נוף ילדות שלי, בהרבה צילומים מהאלבום נוכחים השטיחים ברקע".
העבודה אותה מתארת רחל אמונה היא פרויקט הגמר שלה שמוצגת בימים אלו במבנה הנטוש של מלון הנשיא כחלק מתערוכת הבוגרות של מכללת אמונה, תערוכה שמהווה מדי שנה את נקודת השיא בדיאלוג המתמיד שמנהלת המכללה כבר כ-50 שנה בין עולם הרוח היהודי־אמוני ובין עולם היצירה.
התערוכה, שנקראת "נשיאה" ומורכבת מ40 יצירות של בוגרות המחלקה לאמנות והמחלקה לתקשורת חזותית שמסיימות השנה את לימודיהן במכללה, עוסקת במגוון רחב של נושאים, וביניהם התמודדות בני משפחה של חייל הלום קרב, חוויה נשית קולקטיבית לאחר הלידה, תרבות הצריכה שעוטפת אותנו, אפליקציה לשימור זיכרונות וחוויות אישיות, חיבור לתרבויות העולים, חיבור בין-דורי בין הדור הראשון לשלישי ועוד.
"רבות מהבוגרות עסוקות במפגש בין עולם הרוח היהודי־אמוני ובין עולם היצירה", משתפת אוצרת התערוכה מאיה במברגר, "דרך נקודת מבטן כנשים המפלסות את דרכן בחברה ובתרבות הישראלית. הן מביטות בין השאר על תפקידיהן בבית שממנו הגיעו ובבית שאותו יקימו, על גוף ומגדר, ועל ערכים ואתגרים במגזר הדתי ובחלקים שונים בחברה בישראל, ומעצבות שפה אמנותית אישית המקיימת חיבור בין אמונה לביקורת". את קוראות ערוץ 7 היא מזמינה להגיע הערב (רביעי) לאירוע הנעילה של התערוכה שיכלול סיור בתערוכת תקשורת חזותית, סדנאות, פרפורמנס ומסיבת נשים ויתקיים גם הוא בחלל התערוכה שבמלון הנשיא שברחוב אחד העם בירושלים.
הצצה אל תהליך העבודה שהוליד את היצירות המוצגות בתערוכה, מספקת לנו רחל אמונה שמשתפת במאחורי הקלעים של פרויקט הגמר שלה שנקרא "(מ)רבדים". "בעבודה שלי יצרתי שלוש יצירות קולאז' בהם אני מפרקת את השטיחים שלנו ומרכיבה אותם מחדש. כשטכניקת הקולאז' - הגזירה וההדבקה של הניירות - מהווה גם אנלוגיה לתהליכים שאני עוברת מול השטיח - הבית שלי".
"לפני כשנה וחצי אבא שלי חלה במחלה ניוונית, והמשבר הזה טלטל מאוד את הדינמיות של הבית ובעיקר הפגיש אותי עם המחשבות של מה הבית ואיתו המשפחה מהווים בשבילי כיום ובכלל".
"בשתי עבודות קולאז' של הפורטרט העצמי והדיוקן המשפחתי עבדתי עם צילומי השטיחים שתלויים אלנו בבית, ואילו בעבודה השלישית יצרתי קולאז' מחלקי השטיח כפי שהם מופיעים באלבומי התמונות שלנו אך הוצאתי מהצילומים את כל מה שאינו שטיח ועל ידי שטיחים אלו יצרתי מעין יבשות".
"מהיבשות הללו הרכבתי מעין מפה שאותה הדפסתי על בד, ויצרתי מעין שטיח חדש שהוא לא עמוס כמו השטיחים המסורתיים אלא יש בה מרחב גאוגרפי שמהדהד להגירה של השטיחים מארצות אסיה לאירופה - הגירה של המשפחה שלי מברית המועצות בפרט והעם היהודי לאורך כל שנות הגלות בכלל, וכך הסיפור ההיסטורי שלי נשזר בסיפור ההיסטורי של כלל עם ישראל".