הקריאות לסרבנות הנשמעות מפי אי אילו מנהיגים, וגרוע מכך הקולות ההזויים הנשמעים בקריאה לקריעת העם וחלוקת הארץ בין יהודה לישראל, מזכירים את משפט שלמה הידוע.
למען אלו מהקוראים שהתמקדו בתיכון בעיקר בלימודי ליבה, מבלי להעמיק בספר הספרים המהווה את ליבה של האומה, אזכיר את אחת הסוגיות המשפטיות הראשונות שמוזכרות במקורותינו בספר מלכים א' פרק ג' 16 – 28, בהן דן החכם באדם- שלמה המלך.
משפט שלמה
משפט שלמה מספר את סיפורן של שתי נשים זונות שהובאו למשפט בפני שלמה המלך. שתיהן גרו בבית אחד וילדו בנים בהפרש של שלושה ימים זו מזו.
באחד הלילות גרמה אחת האימהות למותו בשגגה של תינוקה. ניגשה היא אל מיטת רעותה שישְנה והחליפה את תינוקה המת בתינוקה החי של האישה השנייה.
בבואן למשפט, טענה כל אחת מהנשים בפני שלמה המלך שהיא אימו של התינוק החי. פתרונו של שלמה היה פשוט, מהיר וחד- ציווה הוא לקחת חרב ולבתר את התינוק החי לשניים, כך שכל אישה תקבל חצי תינוק. למשמע הדברים, ויתרה אחת מהנשים על התינוק והעדיפה שיחייה ויגדל אצל האישה השנייה, בעוד שהאישה השנייה קיבלה את הצעתו של המלך. לאור תגובתן של שתי הנשים פסק שלמה, כי האם האמיתית היא זו שחסה על חיי תינוקה.
פסק דין ייחודי זה של המלך שלמה עורר בזמנו רושם רב, לא בכדי נזכר הוא בתנ"ך ומוכר היטב בכל רחבי העולם עד ימינו אנו. פסיקתו זו של המלך עוררה התפעלות רבה בקרב כל חלקי העם, שכפי הנראה תרמה לקבלתו כמנהיגם הבלתי מעורער, ככתוב בספר מלכים א' פרק ד' פסוק 1: "וַיְהִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, מֶלֶךְ עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל".
מהמשל לנמשל ולשאלות המסכמות
הנמשל לדמויות ולמחלוקת המוזכרות במשפט שלמה, מתבהר במלוא עוצמתו, כאבו ואכזריותו בחודשים האחרונים בחברה הישראלית.
ישראל נמשלת לתינוק, על אף 75 שנות עצמאות. שתי הנשים הזונות נמשלות לשני המחנות בעם. המחנה האחד הוא זה שמוכן לסכן לכאורה את שלמותה ובטחונה הלאומי של מדינת ישראל עם קריאות למרי וסרבנות, עד כדי שהקיצונים בו קוראים לחלוקת הארץ לשתי מדינות, פשוטו כמשמעו- מדינת יהודה ומדינת ישראל. המחנה השני הוא המחנה שמוותר ונסוג בכדי לשמור על אחדותה וקיומה של ישראל על אף כל מחלוקת, צרה ומשבר. זאת כפי שהוכיח לדוגמא בעת משבר "אלטלנה" עם קום המדינה, במהלך הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון בשנת 2005, הקמת ממשלת בנט- לפיד והסכם הגז עם לבנון או נסראללה לאחרונה.
משפט שלמה מסתיים בכך שהאם הביולוגית זוכה בתינוקה החי. המקורות אינם מפרטים על אודות גורלה של האם שגנבה את התינוק מרעותה ולא חסה על חייו כשהחרב איימה לבתרו. האם מחל לה המלך שלמה ונמנע מלהענישה, האם מחלה לה החברה ולא הוקיעה אותה מתוכה? האם הבינה האישה את פשעה וטעותה, האם נקף בה מצפונה על מה היה קורה אילו לא ויתרה רעותה על תינוקה שלה? מה יהיה גורלם של מחוללי הסרבנות, האלימות והקריעה בחברה בבוא העת, לאחר שימצא הפתרון למחלוקת החמורה?
ומי המנהיג? היש מלך בישראל? יהיו מי שיטענו שאנו בעיצומו של המשפט ומוקדם עדיין לקבוע ולחלוט. משום כך יש להותיר זאת להיסטוריה לשפוט, לאחר שניווכח כיצד באה הסוגייה של קריעת האומה על פתרונה.
ואולי כל הסרבנים, המורדים ומעוררי הרעיון הזדוני של תכנית החלוקה ליהודה וישראל פועלים בשם אסטרטגיה נבזית, שתכליתה להביא באופן מניפולטיבי, קר ואכזרי לוויתור על כל רעיון הרפורמה, אם לא למעלה מזה?!