ספר שחור נגד נתניהו

מהו ספר? קראתי פעם הסבר קצר, לאמור: "ספר הוא טקסט מודפס או כתוב בכתב יד בנושא מסויים, שדפיו כרוכים יחדיו". על פי הגדרה מורחבת זו, מהותו של אותו טקסט, כמותו, איכותו, עיצובו, ציון בית הדפוס ועוד פרטים מזהים – אינם רלוונטיים.

ואכן, ספר שהגיע לידיי באחרונה עונה להגדרה הרחבה הנ"ל. ב-331 עמודיו קובצו למעלה ממאה כותבים, לכל אחד ואחת הוקצה עמוד או שניים, והמכנה המשותף שלהם – "מורשתו של נוטש החטופים".

"מר הפקרה" – זה שם הספר השחור שיצא מטעם "פורום משפחות להצלת החטופים" וכולו אישום, ביקורת וגידוף כלפי ראש הממשלה.

בין הכותבים אישים שהשתתפותם בקובץ הזה אינה מפתיעה. גנרלים בדימוס, פוליטיקאים מן העבר, סופרים, עיתונאים, אמנים, משפטנים, וכמובן כמה מבני משפחות החטופים. זעקתם של אלה האחרונים מובנת, מעוררת הזדהות, גם כשהם מטיחים מילים קשות בראש הממשלה. לא כן כותבים אחרים, שלא חסרות להם במות אחרות להטיח בו ביקורת חסרת מעצורים.

הכותבים מדביקים תווית של "מפקיר" לראש הממשלה. כבר בכותרת, וכמובן בעשרות המאמרים הקצרים. כדי להשמיצו ולהטיח בו את כתב האישום, אין צורך במאמר ארכני. די ב-200 עד 400 מילה. מאמר מצטרף למאמר, התוכן חוזר על עצמו, איש איש וסגנונו ומידת זעמו.

ספר שאתמה אם לא יתורגם במהרה לערבית ויהפוך לרב-מכר ברחבי העולם הערבי ובמנהרות החמאס. ספר שאם סינוואר יקרא בו (הוא לא נזקק לתרגום), לבטח יקשיח עוד יותר את עורפו: ישראלים מבזים את מנהיגם, מחלישים את הנהגתם – למה שאתרכך מול ממשלתם?

ראש הנחש החמאסי כבר הוכיח את רצחנותו-קשיחותו, בטבח ששת הישראלים, 11 חודשים לאחר שנחטפו, עונו, שרדו ולבסוף נורו למוות על-ידי חיות האדם שבמחילות. זהו החמאס, האויב הברברי שנגדו אנחנו נלחמים, אבל יש בתוכנו שנלחמים נגד הממשלה והעומד בראשה, מחלישים את עמדת ישראל, מקטינים את הסיכוי לחילוץ החטופים שעודם בשבי.

אחד ממשתתפי הספר הוא פרופ' אהרן צ'חנובר, חתן פרס נובל לכימיה: " תדע כל אם עבריה כי היא מפקידה את בניה ובנותיה בידי מי שיפקירם לגורלם" – זוהי הכותרת, בניסוח עיתונאי, של מאמרו הקצר והקוצף. את ראש הממשלה הוא מאשים שהינו רומס עד כלות את המדינה, את קיומה, את ערכיה.

לגבי אישי מימשל כמו אבי דיכטר, יואב קיש ויולי אדלשטיין, הוא שואל, אם לקו במחלות שנרכשו עם הורדת המדים והכניסה לחיים הפוליטיים...

ואני שואל את הפרופסור הנכבד מאוד: האם אתה בטוח שהאשמה באי-חתימה על עסקה מוטלת על שנוא נפשך, נתניהו? את סינוואר אתה ועמיתיך פוטרים מאחריות? ואם תהיה עסקה, וישוחררו רק חלק מהחטופים – מה יעלה בגורל הנשארים? האם אתה בעד עסקה חלקית והמחיר הנורא שישראל תיאלץ לשלם בעבורה?

חתן פרס נובל ישראלי אחר מרחיק לכת בכיוון הפוך. הנה קראנו ביום ששי מאמר מפרי עטו של פרופ' ישראל אומן: "האויב מפנים, שנושא החטופים חשוב לנו מאוד-מאוד. הוא שומע את הקריאות ל'עיסקה עכשיו', שפירושן כניעה. משמעותן היא שנעניק לאויב את הניצחון במלחמה, שהוא ימשיך לשלוט בעזה, שנצא המקומות שכבשנו – כולל מקומות אסטרטגיים שצה"ל ניהל עליהם קרבות עזים וטובי בנינו נפלו בהם. עודדנו את האויב לדרוש יותר ממה שאנחנו מוכנים ומסוגלים לתת, וכך הרגנו את השישה".

והוא מוסיף: "לא יתכן שכתוצאה של רצח החטופים תהיה התקדמות בעסקה או פשרות ישראליות. כל מי שקוראים לעשות זאת, מסכנים קודם כל את החטופים האחרים שנותרו חיים בשבי... זה יתן לאויבינו תמריץ עצום לחטוף בעתיד ישראלים נוספים".

שני חתני פרס נובל ושתי דעות הפוכות באשר לעסקה המדוברת ועדיין בלתי מוסכמת. להיות מוכתר כחתן פרס נובל – אינו ערובה לחכמה מדינית יתרה. יש לשני האישים הללו בכל זאת מן המשותף. שניהם אומרים: אנחנו אשמים. הראשון - על שאיננו הולכים לעסקה. השני - על נכונותנו ללכת לעסקה. הראשון משתלח בנתניהו כ"מופקר", השני מאשים את העסקה כ"מופקרת".

מאמרו המושכל של פרופ' אומן אינו מגלה אמפטיה יתרה למשפחות החטופים, אינו מזכיר את הכלל ש"כל ישראל ערבים זה לזה", וכי לעתים למען פדיון שבויים, אחים ואחיות יקרים שלנו, יש לשלם מחיר כבד.

השאלה היא איזה מחיר, ועד כמה תרחיק לכת הממשלה בנכונותה לוויתורים, לסיכון עתידה של ישראל. זוהי ההכרעה הקשה הניצבת לפתחו של ראש הממשלה. אין לקנא בו. שום מנהיג ישראלי לא עמד בפני הכרעה כה קשה, שבין חיים למוות. גם שני חתני פרס נובל, בדעותיהם המנוגדות, אינם מסייעים לו. לבטח הספר השחור לא ישפיע על שיקול דעתו.