חצי שעה עם ביבי

מי שרוצה להבין בקליפת אגוז את פשר התקופה הקשה, המיוחדת, העוברת עלינו, ימחיש זאת אולי אירוע שכמעט לא דווח בתקשורת, שהתקיים בשבוע שעבר.

לא ביום הזיכרון לשואה ולגבורה מדובר. כוונתי לטקס שהתקיים על שפת ימה של תל-אביב, לצד בית גידי שהוא מוזיאון האצ"ל בתש"ח. 77 שנה לקרב שניהל האצ"ל על שכונת מאנשייה, שהביא למעשה לשיחרורה של יפו בתש"ח.

טקס ממלכתי לזכר הנופלים בקרב, שכמדי שנה מנהלות אותו יחידת המורשת והמוזיאונים במשרד הביטחון וברית חיילי האצ"ל. המשתתף הראשי בו הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. גם הפעם לא ויתר על השתתפותו – ומשמעות הדבר, היערכות כוחות אבטחה סביב מתחם בית גידי בחגורה הרמטית שכמותה אינה זכורה לי.

מאות שוטרים, אנשי מג"ב, המוני בודקים ואחרים; עשרות רכבי ביטחון; גדרות וחסימות; אהלים ומגנומטרים.

ממש 'ויה דולורוזה' עד להגעתך למקום האירוע עצמו. בחוץ משתרך פקק בן ק"מ של מכוניות ובהן נהגים שמאבדים סבלנות.

הקהל הוזמן לשעה 16.00, אבל ב16.30 מקום ההתכנסות טרם התמלא. קבוצת נשים מרחובות פוצחת בשירים: "עוד יהיה טוב"... אל הקהל מצטרפת קבוצה גדולה שהגיעה באוטובוס מיוחד מבאר-שבע, וקבוצת תלמידים מבית ספר ממלכתי-דתי בחיפה. "הם לא יודעים למה הביאו אותם", ממלמל מישהו.

מי שרצה להגיע באופן ספוטני לא יכל להתקרב אל המקום. מגיעים שני ח"כים מהליכוד, צגה מלקו ואריאל קלנר, ואחרוני ותיקי האצ"ל – שלמה גולדהור, חיים איתני, משה פולק ואהרון בטיטו, מלווה בנכדו. "חבל שאין פה צעירים", אומר אחד מהם.

השעה 17.15 – ואורח הכבוד טרם הגיע. המנחה איזי מן נע מצד אל צד בקוצר רוח, מפשפש בניירותיו. 17.45 – וביבי בושש להגיע. יו"ר אגף המורשת אריה מועלם מסתובב עצבני, צמוד לטלפון, כך גם איציק שמחון, מנכ"ל ברית האצ"ל.

בינתיים מספר לי תא"ל (מיל') גיא פאגלין על התוכניות לשיפוץ בית גידי – הוספת קומה, ריענון התצוגה במוזיאון ועוד. אבל מאין יבוא הכסף? תקציב ממשרד הביטחון בושש אף הוא להגיע. השיפוץ מתעכב.

גיא הוא בנו של גידי פאגלין לוחם האצ"ל האגדי, מפקד הפעולה לכיבוש יפו, אשר יחד עם רעייתו ציפורה ניספו ב-1978 בתאונת דרכים מחרידה, כשבנם גיא היה בן שש בלבד. דמעות ניקוו בעיניו של הקצין המרשים בכל עת שהוזכר שם אביו במצגת ובדברי הנואמים.

הזמן עובר בעצלתיים. "מה הוא מתעכב?" - שואלים בקהל. "הוא בטח עושה שם פן לשיער", מתבדחת אישה אחת. יודעי דבר מבין העסקנים, שמתרוצצים אנה ואנה, מלאי חשיבות, מסבירים: זה בגלל התארכות מתן העדות בבית-המשפט. מה שנכון.

השעון מורה על השעה 18.00 ואז נראית תזוזה עצבנית בקרב אנשי האבטחה, בצמוד לאהל שממנו אמורים ראש הממשלה ורעייתו לצאת אל הקהל ולתפוס מקומם בשורה הראשונה. "הנה הוא בא!" – פורצות בהתרגשות נשים בקהל. "ביבי, ביבי! מלך ישראל – חי וקיים!".

הניסיון של בני הזוג נתניהו להתיישב, נתקל בחבורת נשים שפרצו אל חזית הבמה, סמוקות, נרגשות, הן מקיפות את נתניהו, מבקשות להצטלם איתו, לגעת בו – ואנשי האבטחה כמעט חסרי אונים מול הלחץ וההתרגשות. מישהו פלט: "הם לא באו לכבד את זכר הנופלים, הם באו להצטלם עם אהוב נפשם"...

וביבי? – הוא מתמסר בהנאה. לא בכל יום ובכל רגע הוא מוקף בקהל מעריצים ומעריצות, המקנים לו רגעי נחת נדירים. בלי לבזבז זמן, מיד לאחר שירת הימנון בית"ר, הוא מוזמן לבמה, לשאת את דבריו. "אני ושרה, מה זה שמחים להיות איתכם..." – כך פתח.

האיש הזה, הנתון בלחצים בלתי רגילים, שבסדר יומו מתערבבים ענייני ביטחון ומשפט, מאבקים פוליטיים, הפגנות, ראש השב"כ הכושל, ומה לא - פוצח בנאום שאולי לא חידש הרבה אבל שוב הציג את ראש הממשלה כאוראטור מזהיר, נערץ, כובש לבבות, שדבריו נקטעים שוב ושוב במחיאות כפיים ובקריאות נלהבות.

את המפגינים הרעשניים בחוץ ביטל בתנועת זלזול. בעבר ההפרעות לטקס רב ההוד באו מצד קבוצת ערבים מיפו, הפעם ניסיונות ההפרעה היו של מפגיני רל"ב, בסיסמאותיהם המוכרות, שביזו את המעמד.

המצור הנשי על ביבי התחדש עת נאלץ להקדים יציאתו. שוב טבעת של מעריצים ואנשי אבטחה, עד שראש הממשלה ורעייתו ועימם ראש הסגל הנאמן, צחי ברוורמן, נבלעו שוב באותו אהל.

"אתה מלך העולם!" – הספיקה לקרוא לעברו אשה אחת. אך יצא, בדרך לישיבת הקבינט - מיד שקט השתרר. שעתיים ויותר חיכו לו, חצי שעה נכח ונאם באירוע, ובצאתו, יצאו גם רבים מהנוכחים.

האזכרה הדתית-צבאית רק החלה.