היכן עומד נושא עמונה?
"כל הגורמים בממשלה מעוניינים להסדיר את עמונה במקומה ומוכנים להתאמץ בשביל זה הרבה מאוד. אנחנו לא בממשלה שרוצה להרוס וצריך להילחם נגד כוונותיה אלא בממשלה שרוצה להסדיר והתפקיד שלנו הוא ללחוץ כדי לזרז את המזורזים ולוודא שהנושא מקבל תיעדוף".
הפתרון הלא חקיקתי אכן מעשי?
"מטבע הדברים לא נכון לפרט את פרטי המתווה, אבל כמי שמעורב בו לפרטי פרטים אני אופטימי וחושב שמדובר בפתרון ישים וריאלי מאוד, על אף שהוא חדשני ורצוף לא מעט קשיים. חשוב לציין שאסור להוריד את האופציה החקיקתית מהשולחן, ובמידה והמתווה המשפטי בכל זאת ייכשל נצטרך להסדיר את עמונה בחקיקה".
מה דעתך על מינוי קצין חינוך ראשי הבא?
"אינני מכיר אותו באופן אישי, אבל ממה שאני מבין מאנשים שכן מכירים אותו מדובר באדם ערכי ורציני מאוד, שבהחלט יכול להחזיר את חיל החינוך למסלול יהודי וציוני, שיחזיר לחיילים את האמונה בצדקת הדרך ואת שאיפת הניצחון המבוססת על הגדרות ברורות של אויב ואוהב".
האם צה"ל מאותת בכך על חוסר רצון להחריף את המשבר?
"אני סבור שלביקורת ולעיסוק שלנו בסוגיה בדציבלים גבוהים בחודשים האחרונים הייתה בהחלט השפעה על המינויים האחרונים בצה"ל, ובמובן הזה הלחץ עשה את שלו. כך השמאל עבד לאורך שנים וכך מותר גם לנו לעבוד".
האם אתה מזהה קשר בין משפטו של אלאור אזריה לרוחות הנושבות בצבא?
"משפטו של אלאור אזריה והשיח הציבורי שהתפתח בעקבותיו נגעו בעצבים חשופים ביחס לערכי צה"ל ומוסר לחימה. בניגוד לרמטכ"ל ולגורמים נוספים אני חושב שהתהליך הזה הוא חיובי. יש לנו בעיה קשה עם מוסר המלחמה המעוות שהשתלט על מקומות מסוימים בצבא, והחשיפה לדיון ולביקורת ציבורית היא השלב הראשון בתיקון".
אתה מרוצה מהגרסה הסופית של חוק המקוואות שאושרה?
"השאלה איננה אם אני מרוצה מהמצב המשפטי לגופו, אלא האם החוק החזיר לאחור את שחיקת הסטטוס-קוו בבג"ץ המקוואות. זו הייתה כוונתו של החוק מלכתחילה - להבהיר שלא בג"ץ מנהל את המדינה וקובע את המדיניות בעניינים ערכיים".
החרדים לא הפכו לשליטים הבלעדיים בנושאי דת ומדינה?
"ממש לא. חוק המקוואות לדוגמה גובש מלכתחילה בשיתוף פעולה של גפני ושלי, וכך גם חוקים אחרים בתחומי דת ומדינה שאנחנו עובדים עליהם ביחד. המחלוקות בינינו לבין החרדים, בעיקר בהקשרי מינויים, הן חשובות ועלינו לעסוק בהן ולפעמים גם להתעמת, אבל הן בטלות בשישים אל מול אתגר המדינה היהודית המשותף לנו".