נתניהו, טראמפ ומלך מרוקו
נתניהו, טראמפ ומלך מרוקוReuters / Official White House Photo by Shealah Craighead / Hadas Parush-Flash90

"אנחנו חוזרים לימי אוסלו" הצהיר בחגיגיות הפרשן המדיני של חדשות ערוץ 12 עם היוודע הסכם השלום עם מרוקו, לא לפני שתקף את מדיניות ממשלת נתניהו בכל הנוגע להכרה בסהרה המערבית ובמלחמה בנגיף הקורונה.

אז, מסביר ערד ניר ופרשנים ומלומדים נוספים, ישראל הכירה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני וזכתה לפתיחות מצידן של מדינות ערב: שלום עם הממלכה ההאשמית של ירדן, נציגות דיפלומטית רשמית בנסיכות הקטרית, ביקורים רשמיים באינדונזיה ועוד. הייתה זו ההתדרדרות ביחסים בין ישראל לפלשתינאים שגרמה להתדרדרות ביחסים עם אותן מדינות שהנושא הפלשתינאי הוא קריטי עבורן.

מעבר לעובדה שיחסים בין מדינת ישראל למדינות ערב קיימים, גם אם אין לכך ביטוי בתקשורת הישראלית הממסדית – והם נובעים בעיקר מאינטרסים משותפים, למעשה כל מדינה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל הרוויחה בענק – בטווח הקצר ובטווח הארוך.

מצרים, מעבר לקבלת שטח אדמה נרחב בחצי האי סיני (וסירוב מנומס לשליטה מחודשת ברצועת עזה), סיגלה לעצמה פתיחות למערב שכלל פתיחת הכלכלה להשקעות מערביות שהצילו את ארץ הנילוס מקריסה כלכלית שנגרמה בשל מרוץ חימוש, לחימה בלתי פוסקת וחילופי שלטון תכופים. ירדן, שתומכי מדיניות אוסלו אוהבים לנפנף בהסכם השלום איתה כהישג ישראלי, השכילה להשיג שימוש בנמלי חיפה ואשדוד לצורך יבוא ויצוא, שימוש בקו האווירי של ישראל לטיסות ירדניות לאירופה ואמריקה וכמובן 50 מיליון מ"ק מים מימי הכנרת מידי שנה – ללא שום קשר אם הייתה זו שנה גשומה או שנת בצורת.

בכלל, הסיפור עם ירדן הוא די חריג בסכסוך הישראלי ערבי. המלך עבדאללה ה-1 נשא ונתן עם היישוב היהודי לפני מלחמת השחרור ואחריה, וזו הייתה הסיבה לכך שנרצח ביולי 1951 על ידי פלשתינאי ממשפחת החוסיינים. המלך חוסיין שוכנע להשתתף במלחמת ששת הימים אולם גירש מחבלים פלסטינים משטחו בשנת 1970 והזהיר את ממשלת גולדה מאיר על מלחמה שהולכת לפרוץ באוקטובר 1973. ישראל מצידה סייעה למלך לשמר את שלטון המיעוט שלו במדינה ובמלחמת יום הכיפורים השאירה את הגבול הירדני ללא הגנה בכדי למנוע מכוחות סוריים לפלוש לצפון הארץ.

הסכמי השלום הנוכחיים: יש שיקראו להם הסכמי נורמליזציה והמלעיזים יקראו להם הסכמי סחר בנשק – בכל מקרה הינם אינטרס של מדינות ערב יותר מאשר אינטרס ישראלי. ניתן לומר שאולי חוץ מאיחוד האמירויות, כל המדינות שעימם חתמה ישראל על הסכמי אברהם הן מדינות הנחותות ממנה בכל הבחינות (שלא לדבר על מדינה נכשלת כמו סודאן). כך שלמעשה פתיחת הדלת הישראלית יכולה להיות קו פרשת מים למדינות הללו.

הנהגת הרשות הפלשתינאית גועשת ונדרשת לחשב מסלול מחדש לנוכח ההתדפקות הערבית על דלתותיה של ישראל. לא לשוא יצא אבו מאזן לביקור בן יומיים לנסיכות הקטרית – בכדי לחזק את הגוש הסוני שעוין את ישראל יחד עם טורקיה ולוב. מדוע הנהגת הרשות כל כך מופתעת? האם הספיקו לשכוח את התמיכה הפלשתינאית בכיבוש העיראקי בכווית – בניגוד לעמדת מדינות המפרץ? האם הספיקו לשכוח את מיליארדי הדולרים שהועברו לפרוייקט הפלשתינאי אך לבסוף הגיע לכיסיהם של משפחת עבאס ומקורביהם? ובכלל, מדוע שהמדינות הללו יעדיפו את האינטרס הפלשתינאי על פני האינטרס הפנימי שלהן?

מהצד השני ניתן לשאול האם המדינות הללו זנחו את הנושא הפלשתינאי? סביר להניח שכן, אולם הן אינן יכולות לזנוח אותו לחלוטין ולכן הוא בא לידי ביטוי בעיקר בהצהרות דקלרטיביות. איחוד האמירויות ובחריין מצהירות כי הן הצליחו למנוע את החלת הריבונות הישראלית בשטחי C ביהודה ושומרון ורק אמש הצהיר שר החוץ של מרוקו, נאסר בוריקה, כי ההסכם עם מרוקו הוא צד נוסף לקראת פיתרון שתי המדינות.

אותן הכרזות ריקות מתוכן אינן משכנעות את הפלשתינאים וגם הם מבינים כי אין מדובר אלא בליטרת בשר פלשתינאית שנועדה לשכך לשווא את ההתנגדות להסכמים הללו. עם זאת, אין הפלשתינאים יכולים להלין, אלא על עצמם, לאחר שבמשך שנים סירבו לקידום כל עסקה עם ישראל שתשפר את מצב נתיניהם בגישה של "הכל או כלום" – לכן ההפתעה שלהם מהפניית העורף הערבית כה גדולה.

זהו עולם חדש. עולם בו נגיף הקורונה אינו עושה הבחנה בין ערבי ליהודי. בין ציוני לפלשתיני. עולם בו מדינות צריכות לשתף פעולה בכדי להגשים אינטרסים כאלה ואחרים. אז אם הכרה אמריקאית בכיבוש המרוקאי בסהרה המערבית הוא המחיר לשלום עם ישראל ומדיניותהּ – אז המחיר שווה – למרות הביקורת שהטיח על כך הפרשן ערד ניר ביום שישי האחרון.

טוב יעשו הפלשתינאים אם יכירו בעובדה שהזמנים משתנים. חלפו הזמנים שבהם יצהירו על עמדה קיצונית כנגד הציונים ויזכו להמחאות שמנות מאחיותיהן שבמפרץ. עליהם לחשב מסלול מחדש ולהבין שרכבת העוזבת את התחנה לא תחזור, ואם היא כן תחזור, כנראה שהיא תהיה בעלת פחות קרונות מבעבר. כאשר ההנהגה הפלשתינאית תצליח להבין זאת, אולי אז, רק אולי יזכו הנתינים שלהם לחיים טובים יותר ומדממים פחות.