כמו הגשם בפורים וכמו החמסין בפסח, גם הפצת המידע הבלתי מבוסס על חילון של 50% מהחיילים הדתיים שמתגייסים לצה"ל חוזר ועולה אחת לתקופה בידי גורמים אינטרסנטיים כאלה ואחרים המאמינים, כך נראה, בעקרון הידוע כי חזרה אובססיבית על שקר הופכת אותו לאמת.
המדובר הפעם הוא במודעה שפורסמה בסוף השבוע האחרון באופן בולט ומתריס ברחבי ירושלים ובמקומות מרכזיים נוספים ובה איור של כיפה סרוגה חצויה באמצעה כשעל החלק המוסתר שלה כתוב "50% מהמזרוחניקים יוצאים בשאלה במהלך שירותם הצבאי". למען האמת טרם ברור מי עומד מאחורי פרסום המודעה ומהם המניעים שלו ומשכך רבו בקרב "דורשי רשומות" השמועות והסברות מיהם הגורמים שעשויים ליזום, לממן ולבצע מודעה זו ומהו "ההישג הנדרש" שאליו כיוונו.
אך למרות העמימות המכוונת של יוזמי המודעה, דבר אחד ברור והוא שמדובר במודעה המתבססת על עובדות מופרכות הסותרות את המידע המחקרי המקצועי הקיים אודות תופעת הדתל"שיות ויותר מכך לוקה בהבנה צרה של תופעה חברתית רבת מימדים ומשכך גורמת להטעיה של הציבור הרחב ומזהמת את הדיון הציבורי אודותיה.
טרם הפרכת הנתון הספציפי המדובר, נחזור את מושכלות היסוד שלכאורה מיותר היה לומר אך לצערנו יש לחזור עליו חדשות לבקרים והוא שהערכת שיעורם של תהליכים חברתיים, כמו כל תופעה אחרת בטבע, דורשת מדידה מקצועית על כל המשתמע מכך וכל הערכה שאינה מתבססת על תהליך מקצועי מוקפד ומסתפקת בהערכה כללית "על בסיס ניסיון והיכרות של המעריך עם התופעה" מהווה טעות מעצם היותה כזאת והשימוש בה הוא למצער, שגיאה.
רוצה לומר, שכל ההערכות אשר נזרקו לחלל האוויר במהלך העשור האחרון בידי גורמים אינטרסנטיים מרחבי הציבוריות הדתית-לאומית הנעות כמעט על כל סקלת האפשרויות, מהוות כולן הערכות חסרות בסיס אשר מעידות יותר על הצורך המניפולטיבי של המעריכים בנתון מאשר על עובדות שניתן לדון בהן באופן רציני.
בשנים האחרונות נעשו מספר מחקרים מקצועיים אשר בחנו את היקף תופעת הדתל"שיות בקרב צעירים שנולדו וגדלו בציבור הדתי לאומי וביניהם מחקר חלוץ שאני ביצעתי לפני כחמש שנים. מחקר זה שנעשה בסיוע של הנהלת החמ"ד התבסס על מדגם מייצג גדול של בוגרי מערכת החנוך הדתית ועסק בתהליכי ההתבגרות וגיבוש הזהות שלהם במהלך גילאי העשרים שלהם (20-29) ובין היתר שינוים אפשריים בזהות הדתית והעיתוי שבו מתרחשים שינויים אלה.
על פי הממצאים הרלוונטיים לדיון שלנו, כ 23% מקרב בוגרי החמ"ד מגדירים את עצמם כ "לא דתיים" בעת מילוי השאלון (חלקם בעת מילוי השאלון היו תוך כדי שירות צבאי וחלקם לפני או אחרי שירות צבאי), כ 15% הצביעו על כך שהם שינו את הגדרתם ל "לא דתיים" כבר במהלך שנות התיכון כך שבמכסימום פחות מ 10% משנים את הגדרתם ל "לא דתיים" במהלך השירות הצבאי. נתונים אלה נכונים לכלל המשיבים הכוללים גברים ונשים כאחד ואם נתרכז בגברים שהם עיקר המשרתים בצה"ל מקרב בוגרי החמ"ד הנתונים מעט גבוהים יותר כך שהפער בין המוגדרים כ "לא דתיים" בסיום התיכון לבין המוגדרים כ "לא דתיים" בסיום השרות הצבאי עומד על כ 14% בלבד.
למרות שהמחקר העלה עוד נתונים רלוונטיים נוספים רבים די לנו אם נסתפק בנתונים אלה כדי להוכיח שבכל מקרה, גם אם ניקח בחשבון ונמתח את גבול הטעות הסטטיסטית לרמה הגבוהה ביותר וניקח זאת רק לצד השמאלי של ההתפלגות הסטטיסטית (כלומר שהטעות היא רק בכיוון של צמצום התופעה) עדיין היקף התופעה רחוק מאוד מהשיעור המפחיד והמאיים שנזרק כלאחר יד לחלל האוויר של 50% חילון בצבא.
יתר על כן, גם מחקרים מאוחרים יותר של אריאל פינקלשטיין מארגון נאמני תורה ועבודה וגם עבודת מקצועיות אחרות שנעשו בעקבות המחקר שביצעתי כמחקר חלוץ בתחום, מצאו ממצאים דומים. ואם דברנו עד עכשיו על נתונים המפריכים באופן מוחלט את הנתונים המופיעים במודעה ראוי לדבר גם על "התמונה שלמה" כלומר על הבנת תהליך ה יציאה בשאלה" והבנת מורכבותו כך שגם אם היו אחוזי חילון דומים או אפילו קרובים לאותם 50% משמעותם היו חמורים פחות מהבנתם הקשיחה.
אתמקד בשתי נקודות בלבד והן הפיכותו וגמישותו של תהליך החילון בניגוד להצגתו שגויה והמוטעית כתהליך קשיח מכל הבחינות. ראשית, אכן אחוזים מסוימים מוצאים בשרות הצבאי כר נוח לבחינה של זהותם הדתית עד כדי הגדרה אישית עצמית כ "חילוני" אך ממצאי המחקר שעליו דיווחתי קודם מצביעים על כך כי אחוז מסוים מקרב אלה שהגדירו את עצמם במהלך הצבא כחילונים חוזרים באופן כזה או אחר לאחר שירותם להגדרה כלשהי על הרצף הדתי.
שנית, תהליך החילון כיום אינו דו קוטבי ולא מכיל רק את שתי הקצוות אלא גם הגדרות ביניים רבות ומגוונות, כך שגם צעיר שאינו מגדיר את עצמו כדתי עשוי להגדיר את עצמו באופן מגוון יותר בסוג של הגדרות ביניים או לוותר כליל על הגדרה עצמית על הרצף הדתי. שתי נקודות אלה מלמדות כי הבנה מעמיקה יותר של התהליך עצמו, מעבר לשיעור כזה או אחר, משנות באופן מהותי את המושג "יוצאים בשאלה" שעליו בנויה המודעה והופכות את הדיון בו למורכב הרבה יותר.
אשר על כן, הנתונים שהובאו והדיון בריכוך מושג ה "יציאה בשאלה" בימינו מחייבים אותנו לומר כי במקום עקרון ה "אל תבלבלו אותנו עם הנתונים" שעליו מבוססת המודעה מעוררת המחלוקת, צריך לומר כי רק נתונים אמינים ומדויקים מהווים בסיס לדיון ראוי בכל סוגיה ובכללן בסוגיה חשובה זו.
הכותב הוא סוציולוג חוקר החברה הישראלית והציונות הדתית, מנהל מדעי מכון רבדים למחקר חברתי, המחלקה לסוציולוגיה המכללה האקדמית גליל מערבי