אתמול נפגשו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר לשיחה נוספת לקראת השיחות להסדרת הריצה המשותפת בין שתי מפלגות הציונות הדתית. הסקרים שמעניקים לאיתמר בן גביר יתרון מסוים על סמוטריץ' מייצרים רוח גבית משמעותית לדרישותיו של בן גביר.
איך קרה שמפלגה שעד לא מכבר לא צלחה את אחוז החסימה ונחשבה למייצגת שוליים בציבור הישראלי הפכה לגורם משמעותי כל כך בימין? על כך שוחחנו עם חוקר הציונות הדתית ד"ר עדו ליברמן איש המכללה האקדמית גליל מערבי.
אז מי ומה השתנה, בן גביר? הציבור הציוני דתי? המדינה? לטעמו של ד"ר ליברמן כולם השתנו במרוצת השנה האחרונה ובכך תרמו לעליית קרנו של חבר הכנסת בן גביר. "עברנו שנה מיוחדת במינה, ולפניה היו שנתיים לא רגילות בפוליטיקה ובחברה הישראלית. כמעט הכול השתנה". במציאות זו, הוא אומר "הפוליטיקה הישראלית שברה את הגבולות מכל הכיוונים. הממשלה והקואליציה עברו למקומות שהיו בעבר טאבו. פתאום יש אפשרות לשחק עם הקלפים הפוליטיים באופן בלתי צפוי ולא הגיוני לכאורה. הכול מותר והכול אפשרי. במסגרת השינוי המהותי הזה בפוליטיקה נוצרה גם האפשרות שבן גביר כמוביל מפלגה שהייתה על גבול הלגיטימיות, יהפוך לשחקן לגיטימי".
ואולי, שאלנו את ד"ר ליברמן, קיים הבדל בין האומץ של השמאל לבין האומץ של הימין, ובעוד השמאל נכון לקבל את הרשימה המשותפת ואת רע"מ כשותפים לגיטימיים, הנהגת הימין, כלומר הליכוד, כזכור לא רצתה לראות גם את בנט כשותף בהיותו אז סמן ימני והעדיפה לחבור לשותפים מהשמאל.
ליברמן משיב על הדברים ואומר כי דבריו מתמקדים בחברה הישראלית שעברה שינוי משמאל ומימין. "הימין של היום הוא ימין ישראלי אחר. האומץ הפוליטי של הימין היום שונה לחלוטין ממה שיכולנו לדבר עליו לפני שנה. שיטות, רעיונות ותנועות ציבוריות כמו הפגנות שראינו בבלפור, תהליכים שהיו רק לשמאל בעוד הימין שמר על ממלכתיות מסוימת, הדבר חדר גם לימין. גם בפוליטיקה וגם בחברה הישראלית זו תנועת מטוטלת, תהליכים שקורים משמאל מתרחשים בהכרח בשלב כלשהו גם בימין, וגם אם הימין חושש יותר ושומר על גבולות ועל מערכת מוסדרת יותר, הסדק מתרחש גם בו ולכן אם השמאל הלך למנסור עבאס ולמשותפת אז בן גביר הופך להיות לא רק לגיטימי אלא משמעותי ומחוזר".
לדבריו אלה של ליברמן הוספנו את התחושה הקשה של הציבור הימני לנוכח הכניעה לתביעות רע"מ והתלות במועצת השורא, מה שהוביל לחיפוש אחר מי שיוכל לתת מענה אפקטיבי מימין ובן גביר נראה ככזה. באשר לזירה הפוליטית שאלנו אם יתכן וחוסר האומץ המסורתי של מנהיגות הליכוד עדיין נותר ומה שימנע ממנו לחבור שוב לבני גנץ הוא רק החרם שמטיל עליו גדעון סער. על כך אומר ד"ר ליברמן כי כוחות שונים פועלים על נתניהו בזירה הפוליטית, אך עם זאת ניתן לראות הבדל בהתנהלותו של נתניהו שבמערכות הבחירות הקודמות ניסה לבדל את בן גביר ממפלגות הנחשבות ללגיטימיות יותר, בעוד במערכת הנוכחית הוא אינו נוהג כך אלא להיפך. לטעמו מדובר גם בשאיפה להגיע למנדט ה-61 וגם להשפעת הרחוב הישראלי על המנהיגים.
ומה באשר לשינוי שעבר בן גביר עצמו? האם יתכן שבשנה האחרונה הוא הוכיח שהיו מי שהפכו אותו לדמון אך הוא אינו כזה בפועל? "הוא השתנה. השאלה אם הוא השתנה מהותית או טקטית, זה עדיין לא התברר. אם נראה אותו בתפקיד ביצועי נוכל לשפוט את השינוי שחל בו", אומר ליברמן ומוסיף: "הוא למד את כוחה של המתינות ואת כוחו של הריסון, את כוח הראיונות האולפניים ולוותר על מעשים בוטים יותר. זו התבגרות פוליטית מוכרת וידועה והיא בהחלט ניכרת. העניין האישי הזה תורם לא מעט להתחזקות שלו".
באשר לתוצאות הסקרים המעניקים לבן גביר יתרון של שלושה מנדטים אם רק יתייצב בראש הרשימה לעומת אותה רשימה בהובלת בצלאל סמוטריץ', מטיל ד"ר ליברמן ספק אם אכן אלו סקרים המייצגים את המציאות כפי שהיא, "אלו לא תוצאות שמייצגות את המציאות בצורה מלאה ובטוחה", הוא אומר ומסביר:
"הציונות הדתית הקלאסית שבאה מבית המדרש של מרכז הרב היא קבוצה אידיאולוגית שחיה לאור תפיסת עולם מאוד ברורה. אמנם בשנים האחרונות חל גיוון לא קטן בתפיסות ובהתנהגויות, אבל יש מספר אלמנטים שנשארו כחומה בצורה בתפיסה הזו. זו תפיסה שרואה במדינה את יסוד כיסא ה' בעולם, ממלכתיות ורצון לשמור על החברה שלמה. בכל סקר העקרונות הללו מתבררים מאוד חשובים למי שמגדיר את עצמו כדתי לאומי. בן גביר מייצג הרבה עקרונות אחרים אבל הוא לא מייצג בצורה מלאה את הערכים הללו באופן ישיר. הדבר הזה מחלק את הציונות הדתית לשלושה חלקים, כשליש מעוניין בו בפוליטיקה כמשפיע ומצביעים לו בשמחה, כשליש אומר שלא היו רוצים אותו, אבל לא מפריע עד כדי שלא יצביעו לציונות הדתית וכשליש אומר שלא יצביעו למפלגה שבה הוא נמצא. זה השליש שממנו בן גביר אמור היה להביא קולות, וזה בלתי אפשרי". משום כך מגיע ד"ר ליברמן למסקנה לפיה קיים פער בין המציאות לבין אותם שלושה מנדטים עודפים שיש לבן גביר על פני סמוטריץ'.
במעין "ייצוג" של בן גביר בשיחה, שיערנו שטענתו מול הדברים תהיה שהמקור ממנו מגיעים הקולות העודפים אינם בהכרח מהציונות הדתית ובוודאי לא מאותו שליש שרואה בו סוג של סדין אדום, אלא ממגזרים אחרים, מסורתיים, חילוניים וחרדים. על כך משיב ליברמן ואומר כי אכן "לבן גביר ציבור נוסף, המסורתי וגם החרדי, בעיקר חב"ד אבל לא רק, והם אתו באופן היסטורי. אותם הוא כבר הביא מזמן. הוא קיבל את הייצוג שלו על בסיס הציבור הזה, אבל זה לא ציבור שמגדיל או מקטין אותו באופן משמעותי של שלושה מנדטים רק בגלל חילופי מיקומים".
לנוכח ניתוח זה של ליברמן הוא סבור שהסקר המדובר "לא מייצג נאמנה את המציאות. הוא נותן משמעות יתר לגידול. ראינו זאת גם אצל פייגלין לפני 2 או 3 מערכות בחירות". האם הדבר נעשה במכוון כדי להלהיט את הרוחות בצמרת 'הציונות הדתית'? ליברמן משיב: "לפעמים סוקרים שמזהים מגמה כלשהי מתלהבים והולכים עם הגילוי הזה עד הסוף וללא ביקורת שמכניסה לחישובים הסטטיסטיים את החשיבה החברתית. סוקר צריך להכניס לממצאים ולניתוחים שלו גם חשיבה חברתית". לדבריו "יש הרבה תקלות שכסוקרים אנחנו לא עולים עליהן בתהליך איסוף הנתונים".
על כל דבריו אלה שאלנו אם יתכן ודבריו אלה וניתוחו זה מגיעים מתוך תפיסת עולמו האישית שאולי שייכת לחלק בציונות הדתית שאינו אוהד את בן גביר ומעוניין להחליש את כוחו. ליברמן מצידו משיב: "רק מי שיבוא איתי לקלפי יוכל לקבל תשובה לכך. כל מי שירצה לבקר את השיפוט שלי רשאי לעשות זאת. אני חוקר את הציונות הדתית ולעיתים אני גם טועה, אבל מנסה לעשות זאת בעיניים הכי ישרות ומקצועיות".