רפי קפלן
רפי קפלן צילום: באדיבות המצולם

ד"ר עדו ליברמן האמון על מכון מקצועי לסקרים בציונות הדתית מגיע למסקנה שמהלכיו של ראש הממשלה נפתלי בנט גרמה, באופן מפליא, לאחדות מחודשת בציונות הדתית.

כוונתו לאחדות באופן ההצבעה של הציונות הדתית למפלגה מסוימת אילו היו הבחירות מתקיימות כעת.

כבר הבעתי כאן באתר ערוץ 7  את דעתי מספר פעמים  בעד האחדות בציונות הדתית. אחדות ציבורית ומפלגתית.

האחדות בעיניי היא סוד ההצלחה. האחדות צריכה להיות בכלל האומה, ולמען המדינה היהודית צריכים להתאחד קודם כל אנשי הציונות הדתית.  הציונות הדתית צריכה להתנהג כתנועה מגובשת ומגוונת, ואני מדגיש "כתנועה" ולא כ"מפלגה".  מותר וצריך שתהיה לתנועה מפלגה (או מפלגות) פוליטית שתייצג אותה.

אילו היה תלוי בי הייתה רק מפלגה אחת כזו שתייצג את כל גווני הציונות הדתית. יחד עם זאת אסור שהנציגות הפוליטית תהיה מפלגת. לא מפלגת בין ציבור הציונות הדתית  לשאר האומה ולא פנימה בתוך הציבור הציוני דתי. מותר שיהיו מספר מפלגות שמתימרות לייצג את ערכי הציונות הדתית, על אף כאמור שאני חושב שעדיפה מפלגה אחת גדולה מגוונת מאוחדת וחזקה, אך נראה כיום שהציבור והנציגים הפוליטיים שלו לא בשלים לכך היום.

מי זה "הציבור הדתי לאומי"? ומה הם ערכי הציונות הדתית?

בתחילת דרכה של התנועה הציונית בחרו אגודת ישראל ושאר הנציגים החרדים להדיר רגליהם מההשתתפות במהלך ההשתדלות להקים את מדינת ישראל המחודשת, מתוך חוסר רצון ויכולת לשתף פעולה עם ציבור חילוני. על פי תפישת עולמם אין כאן תהליך גאולה, ולדעתם, עלינו להמשיך ולהמתין לקול שופרו של משיח. לעומת זאת אנשי תנועת "המזרחי" הצטרפו לתנועה הציונית בתחושה ואמונה שיש כאן מהלך א-להי גדול ושיש חובה ליטול חלק במהלך הגדול הזה.

מתוך תפישה  שעל  "עם ישראל לחיות בארץ ישראל על פי תורת ישראל" ראו במדינת ישראל הכלי לקיום משולש זה (בניגוד אולי לתנועת חב"ד אשר לה זכויות רבות, וגם הם מן הסתם ידגלו במשולש זה, אבל לא רואים במדינת ישראל אתחלתא דגאולה, ולא הצטרפו לתנועה הציונית, בגלל הצדדים החילוניים שבה).

הציונות הדתית החליטה "אנחנו בפנים, ונשפיע מבפנים".

החילונים מזה, והחרדים מזה לא ראו במדינת ישראל מהלך א-להי. הציונות הדתית אכן רואה את יד ה'  בהצלחת הקמת המדינה (גם אם חלק גדול ועיקרי של הפועלים למען מטרה זו לאו דווקא היו אנשי תורה...) ומודים לקב"ה על כך מדי שבת וחג ובייחוד ביום העצמאות ויום ירושלים.

אנשי הציונות הדתית לא בהכרח מצביעים לאותה מפלגה ולאו דווקא שולחים את ילדיהם לאותה תנועת נוער. אבל כולם דוגלים במשולש של עמ"י בא"י על פי תורת ישראל.

משולש זה אצל רבים אינו  שווה צלעות וזוויות. יש את אלו שלמען  אחדות עם ישראל יגדילו את הצלע של עמ"י על חשבון שלמות הארץ (לפעמים בכאב ) או שלימות התורה. ויש שעל חשבון הרצון להיות מאוחדים עם כל קצוות החברה הישראלית יבחרו להיאחז בכל רגבי ארצנו אף באזורים שפחות בקונצנזוס החברה הישראלית, והמשולש שלהם ייראה אחרת. יש שיקראו לראשונים "ליברלים" ולאחרונים "קיצוניים" ויש שיכנו את רבני "הר המור" חרדלי"ם ויטענו שהם כלל לא חלק מהציונות הדתית. אך במבט מפוכח יותר ניתן להבין שדרכם של האחרונים נקבעת דווקא מתוך אהבת המדינה וראיית מדינת ישראל כדבר יקר וקדוש, ומתוך דאגה למצבה הרוחני של האומה והמדינה הם אוחזים חזק בצלע התורה.

כמובן שיש רבים כאלו שחיים בקהילות הציונות הדתית וגדלו בערוגותיה שאינם מגדירים עצמם בציונות הדתית. אם מתוך רצון שלא להיות מחויבים לשום ערך תורני מסוים (הלכתי/ממלכתי/התישבותי) אם  מתוך מבט אידאולוגי משלהם או מתוך נוחיות אישית.

הציבור הציוני הדתי על פי רוב הסקרים שווה בין 12 ל15 מנדטים. מתוכם להערכתי  כ12 הצביעו ל"ימינה" ול"מפלגת הציונות הדתית".  (מפלגות אלו קבלו יחד כ-14 מנדטים, אבל חלק ממנדטים אלו באו מציבורים אחרים).לפי הסקרים המתפרסמים המצב לא השתנה בצורה משמעותית.

ד"ר ליברמן צודק. יש  בקרב רבים מהציבור הסרוג כעס גדול על מהלכי "ימינה", יודע זאת רוה"מ נפתלי בנט. כך הם אנשי הציונות הדתית. הציבור הציוני דתי באים חשבון קשה עם נציגיהם, יותר מאשר עם מפלגות אחרות. הם כועסים על הפרת הבטחות רבות שהבטיח בנט לפני הבחירות , הפרות בוטות ומפורשות.  חלק כועסים מאד על עצם בניית רוב קואליציוני על מפלגת רע"ם. חלק כועסים על שילוב אנשים אנטי דתיים בממשלה, אנשים המכריזים על רצונם לשינוי הסטטוס קוו ואף עקירת קשר היהדות למדינה. אולם, עדיין יש רבים הרואים זאת בחיוב. אולי אנשי "צלע עם ישראל"  האם לא ניתן לדוגמא לראות את מהלכיו של שר הדתות מתן כהנא כניסיון לתקן את מצב הכשרות במדינה, ולהציל את מצב ההתבוללות? לי ברור שהוא מתכוון לשם שמיים גם אם אין דעתי נוחה מחלק ממהלכיו.  ברור לי שרבים ממצביעי ימינה, גם אם הם אחוז קטן מהציונות הדתית, רואים במהלכי המפלגה רצון לחזק את "צלע עם ישראל" במשולש, וכן מסכימים לעצם הקריאה ל"קואליציה של אחדות".  אני יכול לפקפק בכך, יחד עם האפשרות להכיל את דעתם. לא הצבעתי ל"ימינה"  אבל מי יכול להחליט מי מייצג את הציונות הדתית ומי לא? כל אחד יצביע למי שמייצג את מכלול ערכיו בצורה המרובה ביותר, ויאפשר ויכוח ערכי וענייני.

כך שעם כל הרצון שלי להסכים עם ד"ר עדו ליברמן, לצערי אינני רואה אחדות בפוליטיקה הציונית דתית ודפוסי ההצבעה של הציבור.

אינני נבהל מחלוקי דעות.  אני לגמרי כואב את השיח ועצוב מאד מהאווירה.

מו"ר הרמ"צ נריה התבטא בזמנו באמירתו המפורסמת: בעד "הטשטוש המאחד" אין כוונתו שאין מקום למחלוקת. הוא לא היה בעד טשטוש ערכים. הרב נריה ידע ואף חייב ריבוי גוונים. הרב נריה שאף לאחדות ולימד את תורת האחדות, ודיבר נגד פלגנות.  במאמריו כינה את הפלגנות "הקמת במה אסורה" שהיא עבודה זרה.  על מה שנראה כטעות נוראית של מחלוקת בין יוסף לאחיו כתב הרב נריה ביחס לפרשת השבוע שלנו:

"בשבילנו  הלומדים תורת א-להים... אכן בפרשה זו מתגלה לעיננו נוף נהדר של חיי השבטים ומהותם השבטים אשר היו צריכים לבנות את בית ישראל לא היו רועי צאן  אנשי עדר, לא כעדר הלכו אחד אחרי השני בלי דעת - כל אחד סלל  לו דרך לעצמו בהתאם לתכונותיו והלך רוחו". ("נר למאור" לפרשת וישב).

אינני רואה כרגע אפשרות לאחד את נציגי הציונות בכנסת הנוכחית למפלגה אחת מייצגת. יותר מדי אמירות נאמרו, יותר מדי הבטחות הופרו.

אינני רואה כרגע כיצד במצב הנוכחי יכולה להיות אחדות בין מצביעי הכיפה הסרוגה, אבל אני כן רואה צורך ותקווה. אני בעד ניסיון להקים מפלגה מאוחדת גדולה ומגוונת ומייצגת את רוב רובה של הציונות הדתית.

להערכתי אם יתקיים מפקד גדול, חכם ו"בכללי משחק" מקובלים על קשת גדולה של נציגי הציבור הקורא לכל מי שרואה עצמו  חלק מהציונות הדתית  להתפקד, ואם ירצה בכך גם להיבחר למוסדות המפלגה, תהיה זו בשורה גדולה עם סיכויים להתרעננות וחידוש תחושת ה"ביחד" של הציונות הדתית.

רבים מרגישים מועקה גדולה מהפירוד בתוך משפחת הציונות הדתית והגיע הזמן לתקן ולהציל מה שעוד אפשר.  כללי המשחק צריכים להיות שכל גוון ו"צלע" במשולש הציונות הדתית ייוצג על פי משקלו בציבור בהנהגת המפלגה, וביחד נרוץ כציבור מכבד ומכובד לפעול למען התורה, העם והארץ, לצדק חברתי וצביון יהודי למדינתנו.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו