שנת תשס"ט תיזכר גם בישראל כשנת המשבר הכלכלי הגדול, אשר הגיע אלינו מעבר לים וחדר במהלך השנה לכיסם של רבים מאוד מאיתנו. המשבר הכלכלי והסיטואציה הפוליטית הסבוכה שנלוותה אליו, הובילו את נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, לעמדת המנהיג הכמעט יחיד של כלכלת ישראל בשנה הנוכחית. תקופת הבחירות, החלפת הממשלה והזמן הרב שלקח למערכת הפוליטית לאשר את התקציב, השאירו את פישר למעשה כשהוא בודד במערכה.
עם תחילת השנה אותת פישר למשק כי דבר אחד אין בכוונתו לעשות. הוא, בניגוד לעמדתו המוצהרת של משרד האוצר שבראשו עמד אז רוני בר און, לא ישב על הגדר. הפועל היוצא של מדיניות זו היה שורה של צעדים חריפים בהם נקט פישר, תוך שהוא מתעלם מאזהרותיהם של מומחים ופקידים, אשר הסתייגו בחריפות מכמה מצעדים אלו.
עוד בשנת תשס"ח החל פישר בניסיון לייצב את שערו של השקל באמצעות רכישות דולרים בסכומים גדולים. בנק ישראל, בהנהגתו של פישר, רכש מידי שבוע כחצי מיליארד דולר, ובכך הצליח להחליש את השקל במידה מספקת, כזו שתמנע פגיעה אנושה ביכולתו של המשק הישראלי לייצא לחו"ל. צעד זה ספג ביקורת רבה מצד גורמים שונים, אולם פישר לא נרתע, ורק לאחרונה הפסיק לרכוש דולרים בסכום קבוע ועבר לרכישות מזדמנות על פי צרכי השוק.
צעד משמעותי נוסף בו נקט פישר, בדומה לראשי בנקים מרכזיים אחרים ברחבי העולם, היה הורדה דרסטית של הריבית. במהלך תקופה קצרה הוריד פישר את הריבית בקרוב לארבעה אחוזים, לרמת שפל היסטורית שכמוה לא היתה. על אף הקטרוגים שנשמעו בתחילה, התבררה מדיניותו של פישר כמנוע צמיחה משמעותי ביותר, לאחר שבסופו של דבר נאלצו הבנקים להפחית במקביל את הריביות אותן הם נוטלים מלקוחותיהם הפרטיים והעסקיים.
תחום פעילות נוסף אותו הוביל פישר היה השמירה על יציבותה של המערכת הבנקאית הישראלית. הוא נקט בצעדים שונים, חלקם שנויים במחלוקת עזה, על מנת לוודא שאף בנק בישראל לא יעמוד בסכנה של אי יציבות פיננסית כתוצאה מהשלכותיו של המשבר בארה"ב. בנק ישראל הורה לבנקים בישראל להיפרד מנכסים רבים בהם החזיקו, וזאת על מנת למנוע חשיפה אפשרית שלהם לזעזועים חיצוניים. פישר אף פעל להדחתו של יו"ר הבנק השני בגודלו במדינה, וזאת על אף ביקורת חריפה שנמתחה עליו עקב כך.
מוקדם עדיין לדעת האם יצאה כבר ישראל מהמשבר, ובוודאי מוקדם עוד להעריך את תרומתו של פישר ליציאה מהמשבר. את התואר "איש השנה בכלכלה" אנחנו מעניקים לפישר כהערכה לגילוי המנהיגות ולאומץ לעשות. את התוצאות הסופיות נשאיר למשפט ההיסטוריה