יו"ר הכנסת אברהם בורג מתח ביקורת על ח"כ אורי אריאל, לאחר שזה עבר השבוע להתגורר במאחז "גבעת אסף". בורג אמר לכתבנו חגי סרי כי חבר כנסת העובר על החוק כורת את הענף שעליו הוא יושב, ופוגע בכללי המשחק הפרלמנטרי.
הניסיון לדון בנושא המאחזים בהקשר הפורמלי של החוק הוא שימוש ציני בשלטון החוק אומר עו"ד נפתלי וירצברגר לערוץ 7. הוא אמר דברים אלו בתגובה על העילה העיקרית שבשמה משתמש שר הביטחון בבואו לפנות מאחזים. מדובר באחיזת עיניים, ושימוש ב"סלוגן שתפס יפה", מוסיף וירצברגר. לאמיתו של דבר, הוא מסביר, מדובר בהחלטות במישור הפוליטי ולא המשפטי. במדינת ישראל, אומר וירצברגר, קבלת אישור לבנייה כרוך בהליך ארוך, מסורבל ומורכב, וביש"ע הדבר מסובך עוד יותר.
רוב המבנים במאחזים לדבריו אינם זקוקים כלל לרישיון, וזאת מפני שמדובר במבנים ארעיים. מבנים אחרים נתונים בעיצומם של הליכי רישוי ויש כאלה שכלל אי אפשר לקבל עליהם רישיון. ההחלטה הנוכחית אם מבנה הוא חוקי או לא ביש"ע אינה החלטה בעלת שיקולים חוקיים או תכנוניים אלא מדובר בהחלטה של דרג פוליטי הקובע אם מבנה הוא "כשר או טרף", כלשונו. הפלשתינים ביש"ע בונים בלא שום הליך של אישור ותכנון, ואיש אינו חושב להרוס את המבנים שהם בונים, או לפנות את היושבים בהם, מציין וירצברגר.
בדרום הר חברון, אומר וירצברגר, בוצעו פיגועי ירי מתוך בתים שנבנו שלא כחוק לצדי הצירים, אך איש לא הרס אותם או פינה את יושביהם, גם לאחר שהם שימשו, כאמור, למטרות רצח. יתר על כן, מציין וירצברגר: בעומק השטח יש "השתוללות בנייה". הפלשתינים בונים בתי קומות ולא צריפים או קרוואנים, וכל הבתים הגבוהים האלה הם בלתי חוקיים.
וירצברגר אומר כי גם האופן שבו מתכנן שר הביטחון לפנות את המתיישבים, בלא שתינתן להם זכות השימוע, מעלה תמיהה וחשד שמא אין כאן אלא ניצול הטיעון כאילו מדובר כאן בשלטון החוק. לפי החוק של מדינת ישראל אם אדם נכנס לקרקע שאינה שלו המשטרה יכולה לבוא מיד לפנותו, וללא הצגת צווים, אך אם עברו 30 יום, ובעליו של הקרקע מתלונן כי פלשו לביתו או לאדמתו, המשטרה מפנה אותו לסיועו של בית המשפט כדי לקבל הוראת צו פינוי. לדבריו, כך פועל גם השלטון הצבאי. אם אדם טוען כי רכש זכויות אי אפשר לפנותו בכוח על פי צו מבלי לתת לו אפשרות להשמיע את דברו בפני בית המשפט בהליך הקרוי "שימוע".
אי מתן זכות השימוע נוגד משפט מנהלי בסיסי, שגם המשפט הצבאי כפוף אליו, אומר וירצברגר, ומזכיר כי בגין טיעון שכזה עיכב בג"ץ את פינוים של פולשים ערבים בדרום הר חברון. הם השתלטו שם על מערות, אך בג"ץ לא איפשר את פינוים. דומה הדבר גם להשתלטותם בניגוד לחוק של אנשי שבט הג'הלין על אדמות בסביבת מעלה אדומים. במשך שנים, אומר וירצברגר, התנהלו ההליכים בבג"ץ, ובסופו של דבר הם קיבלו שטחים חלופיים.
העובדה שמתוך כל אלפי יושבי המאחזים ותומכיהם אין אחד שפנה לקבל סעד משפטי מבית המשפט צריכה להדאיג את מי ששלטון החוק יקר לו, אומר וירצברגר, וזאת מפני שהדבר מעיד על כך שציבור זה אינו נותן אמון בבית המשפט ובאובייקטיביות שלו.
מדובר כאן בתמרור אזהרה גדול, מוסיף וירצברגר, והוא צריך להדאיג את בתי המשפט.
משה זר, אביו של גלעד זר הי"ד, שעל שמו הוקם המאחז "חוות גלעד", אומר כי על פי החוק התקף בשטחי יהודה ושומרון הוא רשאי לבנות בית על אדמתו הפרטית. זר, בעל האדמות ב"חוות גלעד", הציג מסמכים המוכיחים את בעלותו על אדמות החווה.
הניסיון לדון בנושא המאחזים בהקשר הפורמלי של החוק הוא שימוש ציני בשלטון החוק אומר עו"ד נפתלי וירצברגר לערוץ 7. הוא אמר דברים אלו בתגובה על העילה העיקרית שבשמה משתמש שר הביטחון בבואו לפנות מאחזים. מדובר באחיזת עיניים, ושימוש ב"סלוגן שתפס יפה", מוסיף וירצברגר. לאמיתו של דבר, הוא מסביר, מדובר בהחלטות במישור הפוליטי ולא המשפטי. במדינת ישראל, אומר וירצברגר, קבלת אישור לבנייה כרוך בהליך ארוך, מסורבל ומורכב, וביש"ע הדבר מסובך עוד יותר.
רוב המבנים במאחזים לדבריו אינם זקוקים כלל לרישיון, וזאת מפני שמדובר במבנים ארעיים. מבנים אחרים נתונים בעיצומם של הליכי רישוי ויש כאלה שכלל אי אפשר לקבל עליהם רישיון. ההחלטה הנוכחית אם מבנה הוא חוקי או לא ביש"ע אינה החלטה בעלת שיקולים חוקיים או תכנוניים אלא מדובר בהחלטה של דרג פוליטי הקובע אם מבנה הוא "כשר או טרף", כלשונו. הפלשתינים ביש"ע בונים בלא שום הליך של אישור ותכנון, ואיש אינו חושב להרוס את המבנים שהם בונים, או לפנות את היושבים בהם, מציין וירצברגר.
בדרום הר חברון, אומר וירצברגר, בוצעו פיגועי ירי מתוך בתים שנבנו שלא כחוק לצדי הצירים, אך איש לא הרס אותם או פינה את יושביהם, גם לאחר שהם שימשו, כאמור, למטרות רצח. יתר על כן, מציין וירצברגר: בעומק השטח יש "השתוללות בנייה". הפלשתינים בונים בתי קומות ולא צריפים או קרוואנים, וכל הבתים הגבוהים האלה הם בלתי חוקיים.
וירצברגר אומר כי גם האופן שבו מתכנן שר הביטחון לפנות את המתיישבים, בלא שתינתן להם זכות השימוע, מעלה תמיהה וחשד שמא אין כאן אלא ניצול הטיעון כאילו מדובר כאן בשלטון החוק. לפי החוק של מדינת ישראל אם אדם נכנס לקרקע שאינה שלו המשטרה יכולה לבוא מיד לפנותו, וללא הצגת צווים, אך אם עברו 30 יום, ובעליו של הקרקע מתלונן כי פלשו לביתו או לאדמתו, המשטרה מפנה אותו לסיועו של בית המשפט כדי לקבל הוראת צו פינוי. לדבריו, כך פועל גם השלטון הצבאי. אם אדם טוען כי רכש זכויות אי אפשר לפנותו בכוח על פי צו מבלי לתת לו אפשרות להשמיע את דברו בפני בית המשפט בהליך הקרוי "שימוע".
אי מתן זכות השימוע נוגד משפט מנהלי בסיסי, שגם המשפט הצבאי כפוף אליו, אומר וירצברגר, ומזכיר כי בגין טיעון שכזה עיכב בג"ץ את פינוים של פולשים ערבים בדרום הר חברון. הם השתלטו שם על מערות, אך בג"ץ לא איפשר את פינוים. דומה הדבר גם להשתלטותם בניגוד לחוק של אנשי שבט הג'הלין על אדמות בסביבת מעלה אדומים. במשך שנים, אומר וירצברגר, התנהלו ההליכים בבג"ץ, ובסופו של דבר הם קיבלו שטחים חלופיים.
העובדה שמתוך כל אלפי יושבי המאחזים ותומכיהם אין אחד שפנה לקבל סעד משפטי מבית המשפט צריכה להדאיג את מי ששלטון החוק יקר לו, אומר וירצברגר, וזאת מפני שהדבר מעיד על כך שציבור זה אינו נותן אמון בבית המשפט ובאובייקטיביות שלו.
מדובר כאן בתמרור אזהרה גדול, מוסיף וירצברגר, והוא צריך להדאיג את בתי המשפט.
משה זר, אביו של גלעד זר הי"ד, שעל שמו הוקם המאחז "חוות גלעד", אומר כי על פי החוק התקף בשטחי יהודה ושומרון הוא רשאי לבנות בית על אדמתו הפרטית. זר, בעל האדמות ב"חוות גלעד", הציג מסמכים המוכיחים את בעלותו על אדמות החווה.