סיפור בהמשכים עמוד 6

המשך,
יום שלישי, 16,10,06. ד' חשוון תשס"ח.
(29 ימים לאחר מכן.)

בת-אל הביטה מחלון הרכב אל עבר השדות, הכבישים והרחק באופק גם הבניינים. בצד הכביש היא ראתה למשך שנייה גופה של כלב מת, מסכן, חשבה לעצמה כשאדם מת שומעים על כך מיליונים שלמים, מתפללים ודואגים. רק מעצם היותם יהודים. ולכלב העלוב הזה אין אף אחד שיחשוב עליו. הם נסעו בכביש 6, על שם יצחק רבין. ופתאום עלה לה שיר ישן שפעם אהבה מאוד.

פרק ד '

אפי נכנס לביתו בלי לומר שלום, הוא ישר נגש לחדר שלו.
"חייבים לארוז." אמר לעצמו.
"אפי?" שמע את קול אמו מהמטבח, היא הכינה אוכל.
"כן אימא." החזיר לה.
"ארז טוען שהוא ראה צלפים משקיפים לנו על הבית, אתה ראית?" ארז השכן, עובד במוסד, או יותר נכון לשעבר, הוא לא ממש פעיל.
הוא היה חברו של אפי במוסד כמה חודשים.
וגם שהוא חברו הטוב מילדות, חובב בלשות.
הוא הכניס חולצת

להתחיל מחדש - פרק נסיון
"ברוכים הבאים לאולפנה ע"ש הרבנית רויטל ברדה"

עמדתי מול השלט וחשבתי לעצמי: "מה? מה אני עושה פה?? אני לא שייכת לכאן!".

הכל התחיל בתחילת החופש הגדול כשמשפחתי התחילה "להתחזק", זאת אומרת, התחילו לא רק להגיד קידוש בשבת ולהדליק נרות אלא גם לא להדליק את האור, הטלוויזיה וכו' ועוד הרבה דברים שרק מי שהיה מוגדר בעייני "דוס" עושה. יום אחד אמא שלי חזרה משיעור מפי רב

בס"ד

שבוע מלא מחשבות עבר עלי לא ידעתי איך בדיוק אני אמורה להגיב על דבר כזה תמיד באולפנא כשדיברו איתנו על הנושאים האלו זה היה נראה לי כ"כ רחוק, כ"כ לא קשור אלי ופתאום זה מגיע בבום אחד גדול ולא ברור.

יום שני הגיע, התארגנתי לקראת הפגישה עם ידידיה לא זכרתי איך הוא נראה בדיוק הרבה זמן לא ראיתי אותו. הגעתי לתחנה בה קבענו, ידידיה חיכה שם כבר, הוא היה נראה שונה ממה שזכרתי אותו. פתאום הוא

הם ישבו שם חמישתם על חוף הים בתל-אביב, נהנים מכל רגע.
גדי הוא זה שפתח את השיחה, הוא למעשה היה הדברן שבחבורה, " י חברה, מה עושים היום?" שאל בקול עניני.
אלי המפקד הבלתי מוכתר של החבורה, התנער מהרהוריו, " כלום". הוא המשיך להביט על היום, ושוב שקע במחשבותיו.
עדי, בריון החבורה גירד במצחו " מה דעתכם ללכת מכות מול ערבים". שאל וקיפל את שרווליו.
" עזוב אתה, לך אתה לבד". פסל אורן את רעיונו.
"

בס"ד, בעזרתו יתברך נעשה ונצליח!
פרק ו'
"שרית ,קומי! כבר 7:30 את תאחרי לבית הספר", קראה אמא של שרית מחוץ לדלת.
שרית התהפכה לצד השני .
" שרית כבר 7:40 קומי כבר" דפקה אביבה על דלתה.
'לא רוצה', חשבה שרית מתוך שינה.
"שרית! כבר 7:45"
"אוף, תנו כבר לישון!" היא צעקה
"לישון? עוד שנייה צהרים" אמרה אביבה והיא העיפה את השמיכה של שרית גל של קור הכה מיד בשרית.
" השתגעת?!" היא

כאבים. פרק ה'

'אז כל הדברים הרעים מתנקזים אלי??' חשבה חופית לעצמה בין חיטוי של הפנים לחיטוי של היד שנערך אחרי התפירה וההדבקה של התפרים 'למה? למה? או שזו אני התינוקת, שזקוקה לחישולים...' גיחכה לעצמה בלב, עודה מובלת לחדר שבו ישכנו אותה עד שתוכל להשתחרר מבית בחולים, אם לא תהיינה הסתבכויות, כמובן.
"אמא!!"
"חופית"
"יופי שבאת. כואב לי נורא." היא אמרה, והתחילה לבכות. ככה, במסדרון.

בליל ה-19 במרץ 1860 (לטעותם) צמצם קמרון עננים נמוך שהגיע עד לגלי הים את חוג-הראיה לכמה מטרים בלבד. נחשולי המים נשאו ספינה קלה שנקראה "אימרֵק", השעה הייתה 11 בלילה ועל סיפון האוניה שהו כ-170 אנשים: ,155 מלחים ו15 מפקדים, הספינה היה חלק מהצי של ספינות הוד מלכותה הבריטית, הצי שמנה 25 ספינות שהאימרק היא הגדולה מביניהם, היה בהכנה למשימה קשה ומפרכת , ההיאבקות בשודדי הים.
מחדר הקפטן נשמעו קולות של שני

בעזרתו יתברך.

לאחר הפסקה החל כ"ד אי'יר שנה שעברה, ארבעה ימים לפני 'יום ירושלים' (וכאן אמליץ לראות את הסרט 'התנערי' של מנורה חזני, העוסק גם ביום ירושלים. מעני'ין שזה דווקא עכשיו שירושלים ח"ו תהי'ה ללא נגישות ליהודים), החלטתי לחזור לכתוב את הסיפור הזה, שב"ה לאט-לאט מתקרב להיות אמיתי- התיישבות יהודית בחומש, שאינה תלוי'ה בלחצים (בין)-לאומיים כל שהם.
בעבר פרק פורסם אחת ליום, לא יודע איך זה

ב"ה
רשרוש של שקיות, ועוד אחד, ואח"כ שקט מוחלט דומם כזה, מהמפחידים של מוות. ואיך לא?
כשרואים כול יום,כול דקה ושעה את-
האדמה הזאת שנראת כמו בוץ אך בעצם עשויה כולא מדם,
המבט האכזר הזה בעיני החילי אס אס מבט רצחני כזה מבשר רעות,
הפחד המתלווה בכול יציאה מין הבית לכול מקום,
הרעב הזה שמקרקר בבטן כבר יומיים ואפילו שלוש כי לא הכנסתה כלום לבטן. וכול זה למה?
כי אתה יהודי.
בגלל

בס"ד.


"שלום סבתא, הבאתי חברה"
"היי אור, מה המצב?" בקצה המסדרון הופיע נער שזוף, שחור שיער עם כיפה גדולה ופנים עדינות הדומות כמו שתי טיפות מים לפניה של אחותו התאומה.
"ממצב חננאל? תכיר, זאת עמית, המוסרניקית שלי" ומיד פנתה לעמית "אל תשאלי איזה מהומות הוא עשה כשהוא שמע שאנחנו לומדות גמרא... מזל שהעולם לא נחרב..."
היא הוליכה את עמית במסדרון שבסופו היו שתי דלתות.
"אנחנו נישן

פרק י"ב
ג'נוק הופתע מקצת, לשמוע את קולה של אמו, בארץ." אמא ? " הוא הסתובב לאט לאט, עיניו נעצרו בבחורה גבוהה, מופחדת, שעמדה מולו, בפתח הדלת." מי את ? " שאל אותה, היא מצאה חן בעיניו." ג'נוק, איפה הנימוסים שלימדתי אותך? " נזפה בו.ג'נוק בלע את רוקו, הוא שנא את הנזיפות של אמו." ועכשיו ג'ונקלה תוריד את הרובה, מאחיך." עיניה ירו גיצים." אמא, מה קרה לעיניים שלך? " מלמל תוך שהוא מוריד את הרובה." כמו שהיו

פרק י"א
שניהם הלכו בדממה, שהעיקה על אחד מהם.
הוא קצת חשש, קצת.
זה היה ג'ים, בנו של 005. והנסיך מנורפיוס.
ג'ים לא כל כך האמין לו, אמא לימדה לא לדבר עם זרים, אבל מצד שני, הזקן נראה איש טוב.
הנסיך שם לב לחששות שהעיקו על בן העשר, והוא רצה שהוא קצת ישמח, הוא רצה שהוא יבא איתו, לכוכב.
" מה קרה ? " שאל את הילד, " מה מפחיד אותך? " פניו של הילד נראו לפתע מאד מופחדות.
" ש.ש...ם."

פרק ג', היריב לפרק ב'

איוון שטוסון ישב לאור עששית במשרדו הצנוע, כסא פלסטיק ושולחן עץ פשוט. שם הוא ניהל את כל עסקיו, ולא מצנעה מרובה. בעולם התככים של הממלכה, לא יכולת לדעת האם המאוורר החשמלי שמכרו לך הוא מאוורר, או שהוא בעצם שלושה סכינים מסתובבים.
ובכל זאת, מילה הייתה כאן מילה, וממילה למילה יכולת לדלג, עד שהתקרבת מספיק בשביל להתמודד על הבחירות.
לפעמים איוון עצמו לא הבין איך התגלגל

פרק ח'
005 ציפה במתח לדבריו של ג'ון.
" שאלתי אותו: 'יש לך מכשיר לוויני, שמחבר בינך לבין כוכבך ? " .
הוא הביט בי בעיני עגל :"כן." ענה, וחיכה לבאות.
' אני חייב לדבר עם אמא שלך ' אמרתי לו.
הוא הסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח (אצלם זה יותר רחוק.) וגיחך.
הבנתי שבלי לרמות זה לא יעבוד. לכן רימתי: ' אמא שלך בסכנה.' צעקתי. ' הם שלחו אותך לפה בשביל שהם יהרגו את אמא שלך, כשאתה לא נמצא.' הייתי

כוכב נורפיוס
המלך ארטיקר פלוקר טימפוק השני, ישב בכסאו, שירש ממלכיו הקודמים בכוכב.שהיה בשווי שאי אפשר לאמדו.
"בני, בני" קרא בקול יבש, הוא הרגיש צמא, הוא הביט על הפעמון הזהוב שהיה תלוי לצדו, וזו צלצלה מעצמה.
"מימה" * קרא. ומיד נכנסה משרתת גבוה, עם חצאית צהובה מעופפת, ובידה החזיקה מגש כסף ועליו היה גביע זהוב
* כמו מים. רק מקור אחר.
משובץ ביהלומים מסוג נדיר, ובתוכו היה מים כחולים

פרק ג'
מכשיר הקשר של המאבטח ג'ים, התעורר לחיים.
"013, 013, שומע?"הקול נשמע בהול."כן" ענה המאבטח ששמח שסוף סוף זז משהו .
"גש בדחיפות לחדר סנוקר מספר 13 עכשיו! יש שם מהומות רצניות."
המאבטח רץ במהירות לאגף ג', קומה שלוש.
הקזינו היה מחולק לשלושה חלקים:
1) הימורים- קלפים.
2) שש-בש שחמט דמקה וכ'ו.
3) וסנוקר.
הוא רץ עד סוף המסדרון שלף את נשקו, ופרץ בתנופה לתוך החדר וצעק:

אורות כחול ואדום, ריצדו על כל הקירות של המסעדה "מסדעת הברברים". השוטרים הקיפו את המסעדה והתכוננו לפרוץ פנימה,
המפקד ברוס עמד עם נשק שלוף, הוא היה אמור לתת את ההוראה לפרוץ פנימה.אך הוא התמהמה,מפני שהוא פחד....
חצי שעה קודם: הם אכלו ואכלו, לפתע נגש אליהם אדם חיוור רזה וצנום עם שיער לבן,הוא התקרב לעבר שניהם, בחורים צעירים
שאכלו בקול, ודברו בפאלפונים שלהם בקולי קולות, וביקש מהם להיות בשקט,

פרק א', הבחירות

ג'ון עמד בתור לעמדת בחירות, היום יתקיימו הבחירות הגורליות בין אדוארד בלומפביץ' לבין איוון שטוסון. ג'ון היה עייף ועצבני, העמידה בתור הארוך מתחה את סבלנותו, אך ככל אזרח הגון, הוא עמד וחכה, ממתין באורך רוח להצביע.
על הבחירות הפעם לא ניתן היה לוותר, הפעם היה זה קרב מותח במיוחד.

אדוארד בלומפביץ', שכיהן כבר שלוש שנים בתור ראש הממשלה, ומילא את תפקידו בנאמנות וביושר,

המשך,
יום שני, 17,9,06. ה' תשרי תשס"ח.

בבוקר באמצע השיעור הראשון ענבל האם בית הוציאה את בתאל מהשיעור. "רוצה ללכת למקום מסוים או שנלך למשרד?" שאלה ענבל בחביבות. "למשרד זה סבבה" ענתה בתאל.
הם הגיעו והתיישבו אחת מול השנייה, בתאל באה להתחיל בשיחה אבל לפתע היא כבר לא רצתה לדבר עם ענבל. היא רצתה לעשות את זה לבד, כמו שהיא רגילה. גם בקרב ג'ודו זה תמיד היא מול היריב ואף אחד לא באמצע. בתאל

בס"ד

פרק ח'
"תודה רבה על הטרמפ!" אמר יאיר
"איזו סיעתא דשמייא!" אמר אריאל בהקלה
טרמפ בגולן לשלושה זה לא דבר כ"כ מצוי, זאת יגידו כל מומחי הטרמפים למיניהם ובוודאי מומחים שכמותם שחיים מטרמפ לטרמפ.
השלישיה נכנסה לתחנת מד"א. היו שם שני תורנים שפתרו תשבץ ואחד שנראה ברסלבר ולמד מתוך ספר קטן. 'עוף מוזר' חשב דביר כשהבחין בו.
"שלום" הוא קרא בקול.
"שלום גם לך!" ענה הברסלבר."רגע,

פרק ב '

14, 15, 16, 17, 18, "קומה שמונה-עשרה, קומת משרדים." הכריז קול מתכתי.
ג'ק פסע על השטיח האדום, משרדי הסי.איי.אי היו מכובדים במיוחד.
"היי ג'ק." קרא חברו למשרד.
ג'ק לא השיב לו, הוא המשיך לכיוון משרדו שהיה בסוף הקומה.
הוא נכנס למשרד שלו, "ג'ק?" הוא עצר במקומו והסתובב אל מזכירתו, "כן ריקי."
"נזכרת לחזור, רצית שאני יפגיש אותך עם המפקד, למה?"
" את רוצה לדעת?" ג'ק נשען

מונולוג
השמש עמדה במרכז השמים, והקרינה חום על הרי קבול האפגניסטנים.
הקסדות הירוקות, הגינו על החיילים מפני עוצמתה של השמש.
"עמדו דום" הפקודה נשמעה וכבר עשרים וחמישה זוגות רגלים נצמדו כאחת.
"הצמד נשק" צעק המפקד אחמוד אבו-עלי, החיילים הצמידו את הקלצ'ניקובים שלהם לגופם, ותמכו בו, בידיהם.
"דרוך נשק" צעק בקול ניחר, הרעש של הדירוך התהדהד בהרים הגדולים.
"אללה אכבר" צעק המפקד והניף

בס"ד
פרק ז'
שרית הגיעה לים, הוא קיבל את פניה בברכה, ים שקט ותכול כמו שהיא אהבה .
בפעם הקודמת שהיא באה לפה היא הייתה מבולבלת...
היא שחזרה את המחשבות שהתרוצצו במוחה אז.
כבר זמן רב שהיא מחפשת שיעורים ביהדות והיא לא יודעת לאן לפנות, הדתיים היחידים שהכירה היו אריאל ובת דודה שלה מיצהר שכמעט לא היה לה קר איתה היא התביישה לפנות אליהם, היא הרגישה שהיא מבזבזת את זמנו של אריאל ועם בת דודה

סוף סוף בחרתי שם לסיפור כמו שאתם רואים.
אז קבלו את פרק ה' חלק ב' עם השם החדש...
פרק ה'
שרית חזרה לביתה עם הקלה בלב וחיוך קל על הפנים.
"שלום לכל מי שנמצא ולא נמצא בבית, חזרתי" קראה שרית כשפתחה את הדלת.
"מי שבא ברוך הבא ומי שלא ב"ה" קרא יובל אחיה של שרית. "אה, זאת את, כדי לך לא להיות עכשיו בבית!" הוסיף כשראה את שרית.
"למה?" היא שאלה.
"כי שיר מסוגלת להרוג עכשיו פיל" הוא

פרק ד'

'שוב אני יוצאת לבד מהכיתה, אבל מה לעשות? אני מתה משעמום בשיעורים של המורה הזאת!! נראה את אמא יושבת אצלה חמש דקות. חמש דקות נראה אות אחר כך היא כועסת עלי שאני לא מקשיבה. אבל אני לא מסוגלת להקשיב לשיעור כל כך משעמם המון זמן ברציפות. היא לא טורחת אפילו לגוון מעט את השיעורים שלה. המורה המעצבנת הזו!!'

התיישבה ליד הברזייה שבחצר, על הספסל שבו מבלות חברותיה לכיתה כמעט בכל הפסקה,

בס"ד.
עמית הגיעה לתחנה המרכזית. היא ניגשה למודיעין וביררה מתי יגיע האוטובוס.
הקול הצונן והרשמי של הפקיד הרגיע במקצת את סערת רוחה.
היא התיישבה על ספסל והמתינה לאוטובוס.
כשהגיע האוטובוס, היא הזדרזה לעלות ולהגיע לספסל האחרון באוטובוס.
שם אף אחד לא יפריע לה, לא יסתכל עליה במבט מוזר, בוחן בסקרנות מה עובר עליה. שם היא תהיה לבדה.
היא פתחה את התיק והוציאה ממנו מחברת.
"חננאל

בס"ד.

עמית הגיעה לסלון. שתי כוסות הקפה כבר חיכו על השולחן.
חננאל לא היה שם. היא התיישבה על הספה ושילבה רגל על רגל.
לאחר מספר דקות חננאל הופיע בפתח כשבידו צלחת עם עוגה, "סבתא שלי הכינה" אמר בחיוך.
הוא נכנס אל פנים הסלון, ניגש אל השידה הקטנה שעמדה שם, והדליק את האור במנורה הקטנה שהייתה מונחת עליה. שניהם הסמיקו במבוכה.
לאחר כמה דקות חננאל שבר את השתיקה. "אז מאיפה את בארץ?"
"מנווה

יובל
פרק א'- יובל דינקלשטיין

"יובל דינקלשטיין!", נשמעה הקריאה המיוחלת. יובל נגשה אל שולחן המורה בהתרגשות.
'זה רק מבחן!', אמרה לעצמה, 'מה את נלחצת?!'. "הנה", אמרה המורה בעודה מושיטה את המבחן ליובל, "היית מעולה!". יובל לקחה את המבחן בלחץ גובר והולך... בבת אחת הכל
נדם. "כמה קבלת? כמה???", נשמעו הקריאות לעבר יובל. כל כתה ו'-2 ידעה שיובל היא הכי חכמה מכל השכבות. "קבלתי 105...", אמרה

פרק ג'

עכשיו, כשיישבה חופית מול המבחן המאיים, שהיה כתוב בדיו שחורה על הדף הלבן, חשבה שאולי טעתה בכך שהסכימה כל-כך בקלות לשמור על אור ועל רקס. היא נהנתה, מאוד אפילו, אבל כך היא לא למדה את מה שהייתה צריכה למבחן, ולא ידעה כמעט מילה מהחומר, ועל כן היא פשוט ישבה ובהתה בדף ובכל פעם כשראתה את המורה מתקרבת אליה טמנה את פניה עמוק עמוק בדף, והשימה עצמה ככותבת במרץ רב על מנת שהמורה לא תפתח עימה בדברים.

פרק ב'

'וואו... איזו יום ארוך' חשבה לעצמה חופית, בתוך שיעור מתמטיקה, שרק חסם לה את החשיבה יותר ויותר 'לא מוכן להיגמר! אני רוצה כבר לעוף הביתה. למי יש כוח ללמוד כל היום? אני גם ככה בקושי מקשיבה בשיעורים, אז לא קצת מיותר לי?'
היא ידעה שכל זה מחשבות בעלמא בלבד, מאחר ואומנם היא לא לומדת כל השנה, אך כשהיא לפני כל מבחן או בגרות היא הייתה יושבת מספר שעות בחדרה לחוצה משהו וספר הלימוד בידה, ראשה

פרק ט

היא הביטה מולה, חוששת האם להכנס.
דלת הפלדה, הייתה נעולה. עשרות פעמים התלבטה האם להכנס, היום החליטה החלטה.
היא הביטה על המנעול, לפתע המנעול החל לעלות עשן, ואז התפוצץ, בקול רעש קולני.
השלט, "חדר עינוים", היה שבור לשנים על הרצפה.
היא נכנסה לחדר, 'אני חייבת לגלות!' צעקה על עצמה, כשחששה להיכנס.
היא פסעה בדממה, בין המדפים הגדושים ב- צבתות, אולרים, ברגים, ועוד כמה.
לאחר

המשך,

ערב ראש השנה הגיע.
היה זה באמצע ההכנות לקראת החג. השהות בחג הייתה רשות אך היא רצתה להישאר באולפנה, עם כל החברות. היא קיבלה אישור לחזור ביום שלישי לביתה בכדי לעזור לאימה להכין את הבית לקראת החג הקרב וסמוך לחג היא תחזור לאולפנה. היא ניקתה את חלונות ביתה עם הצינור מאחורי הבית בעודה מאזינה לשירו של יעקוב שוואקי, 'רחם'. ההרגשה שלה הייתה כאילו שהיא מרחפת בשמיים. היא תמיד אהבה את ההכנות

פרק ה'
005 יצא מרכבו,וטרק את הדלת,הוא נכנס לחדר המעליות של החניון, לאחר שהשומר הצדיע לו.
הוא הזמין את המעלית, וזו לא התבוששה לבוא.
הוא נכנס למעלית ולחץ על הקומה השניה, של הפנטגון.
הדלת נפתחה אוטומטית והוא פסע לעבר משרדו.הוא התקרב לעבר משרדו, שהיה אחרי משרדו של הבוס שלו.
"רק שלא יקרא לי" קווה 005, אך תקוותיו היו לשוא,"דן,גש למשרדי" נשמע ציווי מהמשרד המפואר.
דן או בשמו הקודי שלו

פרק ב'
הם פרצו למסעדה, עשרות שוטרים, וברוס המפקד בראשם.
מה שנגלה לעיניהם גרם להם כמעט לנסוג לאחור, הנברשת הגדולה שהייתה "שם דבר" במסעדה היתה מנופצת לרסיסים,
זכוכיות היו מפוזרות לכל עבר, הבשר נראה היה כנתלה על הקיר, צלחות וכוסות כלא היו,
והאנשים שהסתתרו מאחורי שברי הכסאות והשולחנות גרמו לשוטרים להרגשה של חוסר יכולת, היה נראה כאילו טיל לכוון שדרות התבלבל..,אך בית הקברות המדומה שהתגלה

פרק ב', הפרא לפרק א'

מייק סגר בעצבנות את הטלוויזיה, אילו זה היה תלוי בו, היה זורק אותה לכל הרוחות, אבל בגלל "חוק הרווחה והמותרות", הוא היה חייב, לעזאזל, לשים את המכשיר בתור ביתו, בסלון.
הפעם היה זה תשדיר בחירות מיוחד, תשדיר ממלכתי, שהסביר מפורטות למה מי שלא מצביע הוא אויב המולדת, הורס תשתיות, אגואיסטי לחלוטין.
"שטויות", הפטיר מייק, קם בניחוחות מספת הבד הירוקה והדהויה, והתקדם לכיוון

לה"ו!
פקחתי את עיני כשמולי מאיר אורו החזק של הפלורוסנט, עצמתי אותן לשני'ה ושוב פתחתי כך מספר פעמים עד שעינני התרגלו לאור החזק. ניסיתי להזכר מה קרה את הרא שלא יכלתי להזיז כך שראיתי מולי רק תקרה ופולרסנט. ניסיתי להוציא קול או להזיז את היד-לא הצלחתי. פתאום אני רואה גוש שערות מסתכל עליי'- נבהלתי לרגע, ניסיתי לזוז אך לא הצלחתי.. פתאום אני שומע קריאות 'הוא התעורר!! התעורר!!' אני שומע את קולה של יערה

פרק ה'

רותי אלון לחצה על הדוושה בעדינות, כאילו היתה זו כוס זכוכית. היא החלה לצאת מהחניון באיטיות, דפיקות על החלון הקפיצו אותה.
זה היה אפי, הוא סימן לה לפתוח את החלון.
רותי פתחה בעצבים את החלון, "מה עכשיו?" שאלה בכעס.
"אימא, אין לך לאן ללכת." אמר אפי והוריד את עיניו.
"אפי, אולי תסביר יותר?" שאלה בקוצר רוח.
"הבית התפוצץ." אמר בהשלמה.
רותי נראתה כלפי חוץ רגועה, אך בתוך

פרק ג'

אפי יצא מהבית-כנסת, הוא הרגיש סיפוק עצום, התפילה הראשונה שלו עברה בשלום.
בדרך כלל בשעות האלו, כשהרוח הלילית הייתה מקררת את פניו, היה מוציא סיגריה מרלבורו אדום ומעשן להנאתו.
אבל רוחניות געשה בקרבו אחרי התפילה והוא לא ניסה לגשש אחר הסיגריות.
יד כבדה הונחה לפתע על כתפו, "אפי." הוא הסתובב במהירות והזיז את ידו של המניח.
המניח היה יעקב לנדסמן, אברך ניסה כל ימי ילדותו להחזיר

פרק א'




אפרים נכנס לבית-כנסת "נר-לציון", ונישק את המזוזה, אחר כך החזיק בכיפתו להיוודע האם היא שם.
הוא נגש לבער ארון הספרים, הוא הרגיש איך שעשרות עיניים נעוצות בו, 'תפסיקו להסתכל עלי, סך הכול חזרתי בתשובה.' הוא הוריד את ראשו והוציא סידור "תפלת כל-פה" ונגש לספסל האחרון.
הוא הרגיש שהעיניים לא עוזבות אותו.
הספסל היה ריק, הוא נכנס ולפני שהתיישב פזל על הבית-כנסת.
שני

זה הולך להיות פרקים קצרים במהירות מסחררת.

גדי הביט בעצב אחר אופנועו המתרחק של עדי, " פעם היינו חברים, פעם." אמר בעצב.
הוא חשב בנוגות על משפחתו, אפילו שיהפוך לדתי, משפחתו גרה בתל –אביב איזה בושות הם יעברו.
יד כבדה נחה על כתפו, הוא סיבב את ראשו באיטיות, אלי הביט בו בעיניים שאומרים הכול, 'אותו דבר אני יעבור'.
הם יצאו מהחוף בראש מורכן, הם הורידו את כיפותיהם והכניסו לכיס.
לפתע

הקדמה
לפני שאני מתחילה את הסיפור, אני רוצה לומר כמה דברים שאם לא הייתי אומרת אותם עכשיו הייתי צריכה לכתוב שורות על גבי שורות כדי שתבינו אותם כראוי:
* מיטל היא גיבורת הסיפור
* היא חכמה
* (לא יותר מדי)
* היא יודעת להיות מצחיקה לפעמים
* זה כולל העלת מורל
* היא מציירת נהדר
* יש לה חברה טובה-טובה שקוראים לה מורן
* מורן היא ילדה שלא תמיד לומדת למבחנים
* היא גם ילדה

שלום שלום, לכל החברים הוותיקים. לא נכנסתי לפה שנים... (נו,טוב לא נסחף יותר מדי...)
בקיצור החלטתי להמשיך את הסיפור בהמשכים שסיימתי לא מזמן... (אגב אבדה לי הסיסמא אז אני פה בכינוי אחר...)
מחר בעז"ה בלי נדר יתפרסם הפרק הראשון (פרק ה' חלק ב').

לתזכורת מה היה עד עכשיו:
אחרי הפיגוע במסעדת לויצ'י בת"א, הפיגוע שבו נפצעה שרית ברגליה וענבל נפצעה אנושות ענבל ולאחר יומיים החזירה את נשמתה

פרק א'- מיטל ונועה, זינלי ונליזי...

"היי!", אמרה ילדה בעלת שיער בלונדיני ועיניים כחולות (למה כולם חושבים שזה שילוב יפה?...) אל ילדה בעלת עיניים ירוקות
ושיער שחור (גם זה טוב...).
"היי!", ענתה לה זו. "איך קוראים לך?".
"נועה", ענתה הילדה בעלת העיניים הירוקות.
"לי קוראים מיטל", אמרה הילדה בעלת השיער הבלונדיני המהמם. "בת כמה את?", שאלה מיטל את נועה, שכנראה המעיטה בדיבורים.
"אני

הקדמה
בסיפור זה אני אספר על חטיפתם של בני אדם מכדור הארץ אל החלל. נשמע דמיוני, אך מרתק. אני מציגה את גיבורות הסיפור:
מיטל- ילדה מאוד מצחיקה. כל פעם שלנועה, חברתה, יורד מצב הרוח, היא דואגת להעלות אותו חזרה אל ממעל לממוצע...
חברתה הטובה ביותר היא נועה!
נועה- ילדה מאוד חכמה. כל פעם שיש מבחן היא ישר לומדת ומתכוננת ותמיד (בואו לא נגזים... כמעט תמיד...) מקבלת מאיות...
חברתה הטובה ביותר

לה"ו!
התעוררתי כשאני שומע את יערה- "גבע, תתעורר, גבע".
וואי. כמה זמן שלא שמעתי/ראיתי את יערה.. אני מרגיש כאילו עברו שנים..
אני מנסה שוב לבדוק מה זז ומה לא. הכל אותו דבר- באסה.
החלטתי לנסות לדבר ולהתרגל לקיבוע של הצוואר ולדבר- "יערה, יערה- את כאן?" הצלחתי.. וואי, זה הרבה יותר חופשי עכשיו, יותר קל לי..
"כן! גבע! איזכיף! התעוררת.. משלומך?" יש, היא לא הלכה..
"הכל טוב- נראלי.. מה

בס"ד.

חמשושיות יקרות!
ההיכרות עם המוסרניקיות תתקיים ביום שני, ז' בתשרי בבית המדרש.
בואו בשמחה!
השביעית ("לא תהיה כזאת שנית...")

על יד השלט עמדה נערה נאה וחייכנית ששיחקה בצמתה השחורה שהגיעה עד מותניה.
לאחר מספר דקות של המתנה פנתה אליה בת.
"את אור?" שאלה בחשש.
"כן. ואת עמית?" השיבה בחיוך.
"בטח. אז את תהיי המוסרניקית שלי בשנתיים הקרובות?"
"כנראה. למה,

הקדמה- אני מתנצלת על ההמתנה הארוכה, מעכשיו אני ישתדל בל"נ לפרסם את שאר הפרקים בתדירות גבוהה יותר.
במשך הזמן שקדם ללוויה הצליחה איילין להחזיק מעמד ושידרה גבורה ואיפוק.
אולם בעת הלוויה עצמה התמוטטה כל חומת הגנתה והיא פרצה בבכי חסר מעצורים.
ידידה ותיקה של אימה המנוחה ניגשה אליה והניחה יד מנחמת על כתפה.
איילין מחתה את עיניה במטפחת המשי הרקומה שאחזה בידה, אולם לא הצליחה להחניק את פרץ הבכי

פרק י'
עינייה של בגנלד, רפרפו אל ההודעה, אך לפתע קפאו.
היה כתוב בהודעה השלישית:
' גברת. אמו של ג'נוק. כוכב נורפיוס.'
זה היה הכותרת. היא המשיכה לקרוא.
' את מתבקשת לבוא אלינו, במהירות האפשרית.
אם לא, בנך, ג'נוק, ימות.
יש לך שני בנים אצלנו.

ג'ון.ראש ה-F.B.I.הסוכנות החשאית הפרדלית. בארה"ב.
נ.ב.כשאת מגיעה, תתקשרי למספר זה 28614507 .זה מגיע אלינו. תשמרי קשר.

בס"ד
סורי שלקח לי כל כך הרבה זמן. תהנו.
כוכב היקום – פרק י"ב עוד פעם חוזר...
"טרינס! בוא מהר! מצאתי את דריונה!"
"אה??"
"דריונה! כוכב שנמצא קרוב למערכת הדרונונדים! אני מכיר את המערכת הזאת-"
"אתה יודע איך להגיע הביתה? באמת תעזור לי?" טרינס התלהב והתקרב לגולושקום.
"הבטחתי לך עזרה. אני אקיים אותה."
שניהם המשיכו לצפות הכוכב המתקרב.
"טוב. אני אנסה לסדר במחשב הספינה

פרק ז'
005 זינק על האקדח, הוא תפס אותו בשני ידיו והעיפו מהמרפסת הפתוחה.
במהלך זה פתח 005 את גופו למכה, הבריון הבלונדיני הרים אגרוף הישר לפרצופו של 005.
הבלונדיני קפץ מהמרפסת ישר לגינה שלא הייתה רחוקה.
005 השתטח על הרצפה , דם החל לרדת מאפו השבור. הסוכנים ששמעו רעש הגיעו לחדר בזה אחר זה.
הם החלו לטפל באפו, והשכיבו אותו על המיטה בחדרו, הוא היה מעורפל חושים.
העינים האכזריות של הבלונדיני

פרק ד'
ביתו של ג'ורג' ווידר היה בולט בכפר ברסון הקטן, מפני גודלו של הבית המפואר לעומת הבתים האחרים, הדלים.
הכפר ברסון היה כפר שקט, מרחק נסיעה של חצי שעה נסיעה מהעיר הגדולה שיקגו.
הכפר עצמו היה דומה לכל כפר טיפוסי אחר. חוץ מהבית ההענק שבלט בגודלו.
הבית היה רחוק מכל שאר בתי הכפר, ובלי הזמנה אף אחד לא היה מעיז להכנס לשעריו.
ג'ורג' ווידר היה מנהל חווה טיפוסית בכפר. אך זה לא היה מקור

בס"ד
פרק א'-טומי בלו...
_____________________________________________________________________________________________
זה היה לילה חשוך וגשום...
הגשם ניתך ארצה בשאון רב, הרוחות געשו והשמידו כל מה שעמד בדרכן, פשוט סיוט...
מה שהפליא אותי מאוד, הייתה העובדה שהבניין הרועוע שבקצה הרחוב לא הועף מיד, ולא רק שהוא לא הועף, ולא רק שהוא לא זז אפילו במילימטר, אלא, שהרוח לא חדרה אליו! הגשם

בס"ד
פרק א'-טומי בלו...
_____________________________________________________________________________________________
זה היה לילה חשוך וגשום...
הגשם ניתך ארצה בשאון רב, הרוחות געשו והשמידו כל מה שעמד בדרכן, פשוט סיוט...
מה שהפליא אותי מאוד, הייתה העובדה שהבניין הרועוע שבקצה הרחוב לא הועף מיד, ולא רק שהוא לא הועף, ולא רק שהוא לא זז אפילו במילימטר, אלא, שהרוח לא חדרה אליו! הגשם

טרינס מיצמץ ופקח את עיניו.
קרוב לפניו היו זוג עיניים סגולות גדולות שהביטו בו בשקט.
טרינס התעורר מיד והרים את ראשו מיד, אך העיניים נעלמו.
הוא הביט סביבו ומצא את עצמו עדיין קשור לכיסא שלו, בתוך תא הטייס. היה בלאגן שלם בחדר- המון דברים נפלו מארונות ונשברו על הרצפה, אבל הוא היה בריא ושלם. וכך גם גולושקום. הוא היה שרוע על כיסאו, קשור אליו גם כן ונראה היה שהוא איבד את ההכרה.
הוא