ערכה של צניעות

שאלה מתלמידת אולפנה בעניין הקפדה על לבישת גרביים. חובתה של האולפנה לחזק את מעמדן של הבנות שמהדרות במצוות.

הרב אליעזר מלמד , כ' בחשון תשע"ב

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד
צילום: פלאש 90
שאלה על לבוש

"אני בת 14 ולומדת בכיתה באולפנה ב... לגבי נושא לבישת גרביים, אני מבקשת מכבוד הרב גם את ההלכה למעשה, לפי הפרטים במקרה שלי, וגם מבקשת לדעת האם רצוי להחמיר יותר מההלכה - כדי להתחזק ביראת שמיים.

א. אמי ומשפחתה לובשות גרביים (משפחה 'ייקית').

ב. באולפנה בכלל, ובשכבה שלי בפרט, רק בודדות לובשות גרביים. עד היום אני לובשת גרביים ולא היה לי קשה, כי החברות הטובות שלי גם לבשו גרביים.

ג. הרבה מורות באולפנה לא לובשות גרביים אבל הולכות עם חצאיות ארוכות ואומרות שזה על פי ההלכה.

ד. לאחרונה מורה אחת אמרה בשיעור שלפי ההלכה למעשה מותר ללכת עם חצאית ארוכה ובלי גרביים. מאז כל חברותיי הטובות הפסיקו ללבוש גרביים, וקשה לי מאוד להיות יחידה, בודדה ושונה מכולן שממשיכה ללבוש גרביים.

לאחרונה אני מרגישה לא 'מתחברת' לכל הנושא של לבישת הגרביים, ובנוסף לכך אני גם סובלת יותר מהמקובל מהחום באביב ובקיץ. האם אני יכולה ללכת עם סנדלים בלי גרביים, אבל ללבוש חצאית ארוכה?

ה. ואם כן, האם החצאית צריכה להגיע רק עד סוף הרגל (ולא לכסות את כף הרגל), או שהיא צריכה לכסות גם את כף הרגל ולהגיע עד לרצפה (אני מוכנה גם לכך)?

ו. אם אכן לפי ההלכה מותר למעשה ללכת בחצאית ארוכה בלי גרביים, האם במקרה שלי, מצד כיבוד הורים ו"אל תטוש תורת אמך", יש לי חובה ללכת עם גרביים?

ז. אם למעשה לפי ההלכה מותר ללכת בחצאית ארוכה ובלי גרביים, האם יש עניין נוסף שרצוי יותר ללבוש גרביים, משום שמבחינה רוחנית הדבר יוסיף לי יראת שמיים, או יחנך אותי לצניעות טובה יותר או למידות טובות אחרות?

אודה מאוד לכבוד הרב אם אוכל לקבל את תשובתו בכתב וגם את המקורות שלה, כדי שאוכל להראות את התשובה לחברותיי ולעזור גם להן בעניין זה.

ההלכה בנוגע לגרביים

אמרו חכמים (ברכות כד, א): "שוֹק באישה ערווה". כלומר, השוק הוא מן המקומות האינטימיים, שחשיפתו לעיני אנשים זרים נחשבת לפריצות, וממילא אסור לומר מול שוק מגולה דברים שבקדושה.

לדעת רוב הפוסקים, שוק הוא החלק שבין הברך לקרסול (ב"ח, שועה"ר עה, א; ערוה"ש עה, ג; חזו"א טז, ח; מנח"י ו, י). אלא שיש הבדל בחומרה בין שוק לירך, שאת הירך צריך לכסות באופן שצורתו לא תהיה ניכרת, על ידי חצאית או שמלה, ואילו את השוק אפשר לכסות על ידי גרביים או גרביון. וכיסוי כף הרגל תלוי במנהג המקום, במקום שנוהגים לכסותו - צריך לכסות, ובמקום שאין נוהגים - אין צריך לכסות.
לפני כעשרים שנה התאונן בפניי דוקטור חשוב שמתרחשת הקצנה דתית, עד שממרחק של קילומטר כבר אפשר להכיר על בת שהיא דתית. ואני שמחתי וחשבתי שאם אפשר צריך שיהיה ניכר עליה שהיא דתית ממרחק של שני קילומטר

לעומת זאת, דעת בעל ה'פרי מגדים' וה'משנה ברורה' (עה, ב), שאמנם בדרך כלל קוראים 'שוק' לחלק שמתחת לברך, אבל יש מקרים ובכללם דין זה שה'שוק' הוא הירך, שרק אותו חובה לכסות לגמרי. אבל לגבי החלק שלמטה מהברך הדין תלוי במנהג המקום: אם רגילים לכסותו - צריך לכסות, וכשאין רגילים לכסותו - אין צריך לכסות. למעשה, כיוון שרוב הפוסקים מחמירים, כך עדיף לנהוג. והרוצה להקל רשאית, שיש לה על מי לסמוך.

וכך היה מדריך מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, שנכון לכסות את השוק, אלא שאין לגעור במי שמקלה בזה, הואיל ויש לה על מי לסמוך. וכמה פעמים הביע צער על כך שבעל ה'משנה ברורה' הקל בזה.

למנהג המחמירים, חצאית ארוכה אינה תחליף לגרביים, מפני שהיא אינה מכסה תמיד את השוק, וגם הנכונות ללכת תמיד עם חצאית ארוכה שמגיעה עד לרצפה אינה עומדת במבחן הזמן. בנוסף לכך, במקומות רבים באשכנז היו רגילים לכסות גם את כף הרגל, והמחמירים המשיכו במנהגם, עד שגם כיום בארץ יש מקומות וקהילות ומשפחות שקרוב לומר שמנהג זה מחייב לגביהם כמנהג המקום.

המורה לא נהגה כראוי

לפיכך, אותה מורה שגרמה לכמה בנות להפסיק ללבוש גרביים נהגה שלא כראוי, מפני שהיתה צריכה לעודד את כל הבנות לנהוג כדעת רוב הפוסקים, ולכל הפחות לשבח ולעודד את אותן הבנות שנוהגות כך. ובמקום זאת היא הדגישה את דעת המיעוט, וגרמה לבנות שהידרו במצווה להרגיש שלא בנוח, עד שהפסיקו להדר במצווה. ומן הסתם גם גרמה צער להוריהן שחינכו אותן לכך, ועתה בעידוד המורה הן משנות את מנהגן. ראוי למורה לחזור בה ולתקן את אשר עיוותה, שלא תהיה שום בת שתפסיק לנהוג כדעת רוב הפוסקים בגלל דבריה. ויתכן מאוד שהמורה לא התכוונה לכך, ובטעות נוצר רושם שאין ערך להידור בזה מפני שאין זו חובה גמורה, והבנות כבר נשענו על דבריה והקלו. ואף על פי כן ראוי למורה לחזור ולהבהיר את דבריה, ולעודד את הבנות להמשיך במנהגן הטוב.

ככלל, חובתה של האולפנה לחזק את מעמדן של הבנות שמהדרות במצוות, ולעודד את שאר הבנות ללכת בעקבותיהן, ובוודאי שלא ליצור מצב שאותן בנות שרגילות להדר במצוות, כדעת רוב הפוסקים וכמנהג משפחתן, תרגשנה שלא בנוח מבחינה חברתית.

הלכה למעשה

למעשה, בת שגרה בבית הוריה, ועמדתם שצריך ללבוש גרביים, צריכה להקפיד בזה. מעבר לכך שזו דעת רוב הפוסקים, יש כאן שתי סיבות נוספות: א) מכלל מצוות כיבוד הורים, לנהוג כלפיהם בכבוד ולשמוע בקולם לכל הפחות בעת שגרים בביתם. ואמנם כאשר ההורים אומרים לאדם לנהוג בניגוד להלכה, אסור לשמוע בקולם (שו"ע יו"ד רמ, טו). אבל כאשר ההורים מבקשים לנהוג כדעת רוב הפוסקים, חובה לשמוע בקולם. ב) כבר הזכרנו שגם לדעת המקילים, במקום שנוהגים לכסות את השוק וכף הרגל - חייבים לכסותם. ואפשר לומר שבת המתגוררת במשפחה שבנותיה מקפידות לכסות את הרגל בגרביים, נחשבת כמי שגרה במקום שרגילים לכסות, ועליה לכסות.

ואף שראוי לבת להמשיך במנהגה גם לאחר נישואיה, מכל מקום, אם תרצה לאחר נישואיה להקל בזה - מותר לה, שיש לה על מי לסמוך.

מנהג הייקים - 'תורה עם דרך ארץ'

עם התפתחות ההשכלה והמודרנה עמדה היהדות המסורתית בניסיון קשה. מרבית אלה שנהו אחר הטוב שבהשכלה נטשו את מסורת ישראל סבא והתבוללו. כדי למנוע זאת, היו שהקימו חומה גבוהה של ניכור כלפי כל הצדדים החיוביים והערכיים שבמדע ובמודרנה. אבל זה עזר באופן חלקי בלבד, מפני שרבים מבני הנוער הרגישו שהמסורת עושקת מהם את הטוב שבהשכלה.

שיטת 'תורה עם דרך ארץ' שעיצבו גדולי אשכנז השתדלה לקחת את הטוב בהשכלה בלי להיגרר אחר הצדדים השליליים שבה. הם החמירו בדברים שמחזקים את הזהות היהודית, ודווקא על ידי כך יכלו לעסוק בדברי חול תוך הישמרות מהשפעות זרות. אגב, גם סבי הגדול הרב חיים יהודה וייל הי"ד התחנך וחינך בדרך זו.

ככל שמצליחים יותר לשמור על הסממנים שמבטאים נאמנות מוחלטת להלכה, כך יש מרחב גדול יותר לבחירה חופשית של מקצועות ומקומות תעסוקה שונים ומגוונים. הוויתור על ההקפדה בלבוש עלול לגרום מצד אחד לסכנה של התרחקות מן המסורת, ומצד שני לתגובת נגד של הסתגרות יתר שתמנע מיהודים יראי שמיים לבטא את מלוא כישרונותיהם.

רעיון הצניעות

רבים חושבים בשטחיות שמגמת הלבוש הצנוע למנוע הרהורים אצל הגברים, אולם הנושא יותר מורכב ועמוק. מפני שלמנוע כל הרהור - אין סיכוי, וכבר אמרו חכמים: "אין אפוטרופוס לעריות" (כתובות יג, ב). כלומר, אף אחד לא יכול להיות מובטח שהוא מוגן מכך לגמרי. ואם המטרה היתה למנוע הרהורים היו צריכים לקבוע כללים הרבה יותר מחמירים, לאסור לבישת בגדים בעלי גזרה נאה, וכן לאסור שילובי צבעים מיוחדים, לגזור על נשים שנחשבת יפות במיוחד שלא ייצאו כלל לרחוב, ובעצם לחייב את כל הנשים בלבוש טליבאני. ולא מצינו בהלכה שום דרישה שאישה תכער את עצמה. להיפך, מצינו בתנ"ך ובחז"ל ששבח הוא לאישה שהיא יפה.

אלא עיקר הדרישה ללבוש צנוע נועדה לתת ביטוי לכך שהעיקר הוא הנפש והרוח, ולכן היופי החיצוני צריך להופיע באיפוק ובהסתרה. שאם לא כן, בגלל אופיו של האדם, היופי החיצוני יהפוך לעיקר.

רעיון זה מחייב גם גברים, אלא שהואיל ונשים נחשבות ליפות יותר, כללי הצניעות מחמירים מעט יותר לגביהן. ובתוך כך נוצר המרחק הראוי בין גברים ונשים, והצניעות מרחיקה את האדם מן החטא של גילוי עריות.

אגב, גם אני הולך תמיד עם גרביים ונעליים ומכנסיים ושרוולים ארוכים, וגם כשהייתי בגילך ולמדתי בישיבה לצעירים שליד 'מרכז הרב', היתה הוראה מחייבת לתלמידים לגרוב תמיד גרביים, וכך נהגו כולם, ובכללם גם אלו שסבלו מזה בקיץ.

בחוקותיהם לא תלכו

לסיכום, היסוד החשוב ביותר בלבישת בגדים צנועים הוא באמירה העקרונית שאנחנו נאמנים למסורת היהדות הקובעת ריחוק מכובד בין גברים ונשים שאינם נשואים, ובתוך כך מעמידים את היחס הנכון שבין נשמה וגוף. ואין זה רק טיעון חינוכי, אלא זו המצווה מהתורה, שנאמר: "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג). משמעות המצווה שלא לחקות את הגויים במלבושים שאינם צנועים ובמנהגים שקשורים לאמונות טפלות (מהרי"ק שורש פח).

ויש כאלה שרוצות מצד אחד להקפיד על פרטי ההלכה ומאידך אינן רוצות להיראות 'דוסיות' מדי. אבל הטוב הוא שירצו לבטא את זהותן היהודית בבגדים, ועל ידי זה יתחזקו בתורה ויראת שמיים, ולא יתביישו כלל בפני המלעיגים עליהן. ובזכות זו יזכו לשכר גדול בעולם הזה ובעולם הבא, ועל ידי כך הן משפרות מאוד את סיכוייהן לזכות לזיווג הגון ולהקים משפחה מפוארת.