פורום לקראת נישואין וזוגיות

נראה לי שפעם באמת שברתי קליפס בטעות 😅 

אבל ממש מזמן... כילד

אבל צריך לדעת לא לשבור

כי אז הן רוצות שאקנה להן חדש

אני מאבד את זה שבנות מדברות על כל העניינים שלהן, זר (בן) לא יבין זאת

אני בוגרת מאוד. אבל אדם מאוד חופשי, לא יכולה לחשוב שאני יהיה מחוייבת לאדם אחר.

חוץ מזה שזה דרך חיים שאני לא ישנה. 
לפני ששלחתי את ההודעה הסתכלתי קצת על תגובות וראיתי מה דעתם של הרבה מהאנשים האלה.
ולפי דעתי אין בעיה להיות בקשר עם בנים. זה לא משו שמשפיע, כמו שבגלל שיש לי חברות זה ימשוך אותי אליהם או יגרום לי לא לרצות להתחתן.

בכל אופן, זה לא בהכרח בעייתי שלא בא לך כרגע. זה תלוי בגיל ותלוי בסיבות.

איך ישפיע? הרי את שומרת על ייחודיות לבעלך ורק הוא בראש שלך ולא גברים אחרים גם אם הם "ידידים" לעת צרה ח"ו. ורק אליו את פונה כשקשה לך, או לפחות רוצה לפנות.

אה סליחה התבלבלתי, את לא.

צחוק בצד, אם תוכלי לשתף למה זה לא בעייתי אשמח לשמוע.

ולגבי עצה, מסכים מאוד עם העצה של @נוגע, לא נוגע, הריחוק גורם לרצון להתקרב ולחוות קצת מהצד השני, ברגע שיש לי מהצד השני מספיק שממלא אותי לא פלא שיהיה לי חוסר רצון לעלות שלב. ואין בעיה לא להיות מוכנה, וכל מי שמרגיש לא מוכן, שיעשה טובנ לו ולאחרים, יתבגר יתבשל נפשית ויצא, אני פשוט חושב שזו לא הבעיה אצלך.

אבל כן שומרת נגיעה וכל מיני דברים בסגנון.
אני בשלה מבחינת בגרות אבל נפשית אני עדיין בלחץ מזה

א. למה אתה כן חושב שיש בעיה בקשר בנים בנות.
ב. מה אתה חושב שכן הבעיה

קודם כל כי חז"ל אמרו.

ודבר שני מהיגיון בריא, אם לגבר נשוי יש ידידות, משמע אשתו לא האישה היחידה בראש שלו, וכנ"ל לבחורה, אם לבחורה יש ידידים חס ושלום, מה הייחוד של בעלה? שהיא בחרה להתחתן איתו? אוקיי ו? הרי ציינת כבר ש-"חוץ מזה שזה דרך חיים שאני לא ישנה" אז תתחתני בסוף, ועדיין תשמרי על קשר הדוק עם הידידים שלך שישתפו אותך בחיים שלהם ואת תשתפי בשלך, משמע את מחפשת משהו מהם(גם אם זה רק ברמת הדיבור) שבעלך לא מצליח לספק לך..כי אם תגידי שלא, אז מה הטעם בקשר איתם? לכיף? כי גם "לכיף" משמע שבעלך לא מצליח לספק לך סוג של " כיף" שהידידים שלך כן, וזה גבירתי, מתכון לאסון וחורבן הבית.

כנ"ל לגבי גבר, לא נראה לי שאף בחורה הייתה רוצה להיות נשואה לגבר שיכול לקבל הודעה מאיזו גברת נטולת חיים "איך עבר היום?" בשעה 19:00 בערב..תקנו אותי אם אני טועה.

ולגבי איפה הבעיה, אני לא מתיימר להיות איזה מבין גדול, אבל כבר אמרתי שאני מסכים עם @נוגע, לא נוגע , יש לך כרגע ידידים שמספקים לך אנרגיה גברית שאת מחפשת וצריכה(וזה מובן ולגיטימי, ככה השם ברא את העולם, גבר צריך אישה ואישה צריכה גבר), דמייני אם לא היו לך ידידים בכלל, מה היית עושה? היה תורם לרצון להתחתן? לא שאני אומר שצריך להתחתן כי מחפשים לדבר עם בני המין השני, אבל זה צורך שמלמד על רצון להתקדם לכיוון.

כי פשוט מאוד אני לא יודעת מי הוא. אני מאמינה שאני יבחר מישו שימלא אותי ואני לא ירגיש צורך להשלים אותו ממישו אחר.
וכן אני לא ישקר שיש משו במה שאתה אומר.

בעבר היו לי הרבה ידידים, כולל כשיצאתי לדייטים.

לאחרונה זה לא ככה. הגיע שלב שפשוט הרגשתי שזה לא מספק וממלא אותי. שאני צריכה מעבר. זה לא הגיע מדייטים אלא פשוט תחושת מיאוס כזו. של זה לא מה שאני רוצה. כיום יוצא לי להתכתב עם גברים, גם לפעמים על דברים אישיים יחסית, אבל זה לעתים רחוקות, ועם הקשר מסויים. זה לא שאנחנו ידידים אלא מתנהגים בצורה ידידותית אחד עם השניה. ואני לא חושבת שיש עם זה בעיה.

רוצה להישאר בקשר עם גברים? תהני. זה נטו שלך. ואני אישית לא חושבת שזה רע.

ואגב, לא כתבת בת כמה את. ותיזהרי אם את כותבת שאת בת 16 אבל בשלה😂🙈

אבל יש גילאים שזה יותר בסדר לדעתי ויעבור. 

אם את נפשית לא מסוגלת כי את מתמודדת בגבורה עם משהו אחר כרגע ואז הכנסת לעצמך מחשבה מגבילה של זה יותר מידי .. למרות שאת הכי צריכה את זה כרגע להיות ביחד.

או שזה מקרה אחר לחלוטין

אם את מרגישה שכרגע סתם מתוך נוחות של לימודים חברים עבודה ..כלומר הרצון של זוגיות עדיין לא נפתח לגמרי, וזה לא בסדר העדיפויות שלך כרגע (בשלב הזה בחיים) אז כן צריך לחכות שיפתח.

( ולא זה לא כולל לצאת סתם עם בחורים ולהעביר לך את הזמן )

בהצלחה בשני המקרים 

אבל הרגש והלב לא מוכנים.

ניתחת את זה?

זה לב העניין

מה שאת צריכה לעשות זה :

1. להתנתק מכל החברים, הידידים והסלטים.

2. לקנות שמלת כלה. לתלות על ארון הבגדים. תזכורת יומיומית מה הדבר שיעשה לך הכי טוב בחיים.

לא פשוט, אבל משתלם מאוד.

בהצלחה.

אני חיה איתם כל החיים. הם חברי ילדות.

לא יוצאים אם לא מכוונים לחתונה. 

חברות נפשית שלא למטרת חתונה הרסנית לדעתי לשני הצדדים.

אבל לגבייך -

האם את רוצה להיות מוכנה?

מה הדבר שיהפוך אותך מלא מוכנה לכן מוכנה?

האם זה משהו שייקח שבוע? חודש? שנה?

אני ממליצה לדבר עם מישהו\מישהי מהעולם האמיתי, שיש לו ניסיון חיים, שכבר נשוי לפחות מספר דו ספרתי של שנים, ולדבר איתו על המושג הזה של מוכנות.

בעיקרון לא כל כך יודעת. בגלל זה שאלתי לדעתכם.
אם היה אפשר אז להיות נשואה חופשיה, אבל מבינה שזה לא כל כך אפשרי

דוקא החיים הזוגיים והשותפות יכולים לפתוח הרבה דלתות. ואם יהיה לך נעים להיות איתו ותתחתנו תוכלי לעשות את כל ההרפתקאות הנ"ל איתו ביחד..

אבל הרצון לשותף ולחיבור זוגי זה משהו שאמור להגיע בטבעיות עם השנים. 

אלא אם את חושבת שכדאי לך לעורר את הצורך הזה, ואז את יכולה ללכת לייעוץ מקצועי.

היא שבשלב ראשוני יותר יצירת קשר גורל עם אדם אחר יוצרת שעבוד בנפש

כאשר מגיע השלב המתאים אז הנפש מרגישה חופשית גם במרחב הזוגי

לאן ליבך נוטה?

לדעתי:

אם את צעירה מ25 - אז חכי שתרצי.

אם את בין 25 ל30 - צריך לבחון אם כדאי לעבוד על זה או שאפשר לחכות לרצון.

אם את מעל 30 - כדאי לעבוד על הרצון.

" אני לא מוכנה לזוגיות, עדיין מחפשת את עצמי בעולם… עכשיו יכול להיות שאני יפתח תוך כדי אבל לא ממש נראלי“

זה ממש באסה כי  “הוא מאמי ומותק"

אבל זה עדיין לא אומר שאת מוכנה!

עצם זה שאת מודעת לזה זה מדהים וניכר שאת בתהליך גדילה וכמו כל תהליך גדילה זה כואב

עצם השאלה שאת מעלה ביחס לחופש ולזוגיות זה מדהים; כי זה פתח לבירור אישי איך את רואה את עצמך במערכת יחסים בפרט ובכלל בחיים

נשמע לי טבעי מאוד להקשיב לאינטואיציה ולהבין שלא מתאים עכשיו

וכן זה גובה מחיר אבל לטווח הארוך זה מן הסתם שווה את זה

לזוגיות. שניכם יכולים להפסיד מזה.

חכי קצת. 

את צודקת לדעתי... לפני שצריך לרצות אדם מסויים צריך לרצות את הנישואין עצמם.

וכאן עולה אלייך השאלה האם את רוצה להיות מוכנה?

בעיניי זה סימן לברר מה זה נישואין ואיפה את רוצה שזה יכנס בחיים שלך.

מציעה לא לחכות שדברים יקרו באופן טבעי אלא לכוון את החיים שלך בחכמה.

ה

אני באמת חושבת שאם הוא יהיה נכון לי יהיה לי כיף איתו החל בסופר ועד בדואר ובטח גם במסעדה או סדנה.

(ואני ממש אוהבת סדנאות שקטות)

מה שכן אני חושבת

שאישה וגבר שיוצאים לדייט צריך לכבד את מי שעומד מולם כמו את עצמם .. לא להקל בכבודו.

לחייך להיות אדיבים נעימים וגברים לדעת להוביל בעדינות

כי כל תגובה אחרת של התעלמות ( כנל נשים) פשוט לא לעניין.

זה בסיסי לשאול אם הגעת הביתה / בוקר טוב יום למחרת

ואיך היה לך הדייט, ולא זה לא סבבה למשוך את זה אחרי 11 בבוקר אם יצאתם בערב.

לדעת לתווך כמה שיותר ולתקשר זה בסיסי לדייטים

ומנסיון חסר את זה למלא אנשים

ועל זה נופלים הרבה דייטים טובים של אנשים חמודים פשוט שלא חושבים לעומק

עוד דבר תבואו בלי אגו .. להביע רגש כנות שקיפות

ולבנות מגדלים באוויר

יש אנשים שמאוד מתחברים, ויש אנשים שמאוד לא.

לי באופן אישי יש חבר שהתחתן בשידוך של חיים קורץ, וב"ה הם חיים באושר ועושר עם 3 ילדים.

יש לו מאגר גדול של כרטיסים מכל גווני הציונות הדתית

והוא גם אחד מהשדכנים של "הבאר"

יש שיגידו שלפעמים השידוכים שלו אינטואטיבים. כל פעם שיצרתי איתו קשר היה לו שידוך בשבילי על המקום..

מצד שני יש לו המוון הצלחות, ואני מכיר כמה זוגות שהוא שידך.

קודם כל כן נסמכים על ההורים, לפחות בהתחלה.

דבר שני זה דורש להצטמצם, כשהתקציב נמוך גם האפשריות פחות נוצצות אז צריך להיות מוכנים לזה.

זהו, זה אפשרי.

בהצלחה.

דעתי- אני מכיר הרבה זוגות שחיו וחיים ככה בשנים הראשונות. (ככה גם אני תכננתי, אולי זה כבר לא יקרה לצערי😐)

תזכרי שחיים של אברכות באים בדרך כלל עם חיים פשוטים וצנועים, שיש מלגה קטנה מהישיבה, שהוא התחייב בכתובה לזון ולפרנס וכו' ולכן בכל רגע שיהיה דחק ח"ו הוא יוכל לצאת לעבוד במשרה מלאה, שהוא מחויב לכולל לפי שעות ובשאר הזמן הוא יכול לעבוד וזה נותן עוד תמיכה משמעותית (אני מכיר כמה אברכים שעושים ככה). וגם כמובן שמאחורי כל ההרפתקה הזאת יש את הגב של ההורים. אבל אני מעריך שגם זה בונוס וכן אפשר לבנות חיים של אברכות שלא נתמכים כלכלית בהורים יותר מזוג צעיר ממוצע..

חוץ מזה אני חושב שזאת זכות נדירה להקים את הבית מתוך אברכות וקהילה של ישיבה, ואני בטוח שזה משפיע הרבה על כל החיים הזוגיים שבהמשך, ולפעמים גם על מקום המגורים וחינוך הילדים. 

גם הבעל האברך יכול לעבוד כמתדלק בערבים זו עבודה מועדפת, לומדים לחיות על מלגות, עוד לימוד פרטני בגמרא עם תיכוניסט ועוד ניקוי חדרי מדרגות בחמישי-שישי, כסף קל.

גם במכללה ובאוניברסיטה לומדים להכיר את המלגות, פרח, סחלב, אימפקט וכו, בשלב הראשוני יחסית קל לאזן, גם אם יוצאים משליטה עדיין יש כרית ביטחון של הכסף של החתונה ויודעים שכל זה זמני מאוד.

אנחנו לא נסמכנו על ההורים בכלל בשלב הראשון זה היה נראה לא בריא, אחר כך כשקנינו דירה נסמכנו עליהם יותר (ובעיקר כי אחי ממש ממש ממש נסמך על ההורים שלי בקטע הזה אז אבא שלי החליט שמגיע לנו לקבל אותו הסכום).

אבל כן צריך כמה אלפים בכל חודש קבוע.

שכ"ד

ארנונה

חשמל

שאר חשבונות

סופר

וכו'

לדעתי לזוג צעיר צריך הכנסה קבועה של לפחות 5-6 אלף. בשביל לחיות ברמה הבסיסית ביותר.

ואם הם סטודנטים אז צריך לשלם סביב 1500+-  הוצאות לימודים חודשי.

אז 7 אלף חודשי זה לא משהו שבא ברגל.

במיוחד אם האישה סטודנטית והבעל אברך.

זה קצת לא מתכנס עם המציאות

ובדרך כלל בממוצע אחרי שנה כבר מגיע התינוק. ואז ההוצאות גדלות ולפעמים מכפילות את עצמן.

לא כלכלה דרכנו

שתי תגובות:

בכללי -

בואו נדבר על כסף

על האירוע, אבל אפשר ללמוד מזה לדרך חיים -

להתחתן עם מה שיש

לדעתי, התשובה הבסיסית היא שצריך לעשות מחקר שהזוג מסוגל לכך, על האחריות הזו הבעל חותם בכתובה.

עד שבונים את עצמכם.

יש לי בזה הרבה מאד מה לומר והרבה מאד נסיון.

נשקול בכובד ראש

את צודקת, צריך לשקול את הצדדים לפה ולשם ולמצוא איזון.

תלוי מאוד בנתונים שלך. התואר דורש או לא? אפשר לעבוד במקביל לתואר? ההורים יכולים לעזור אחרי החתונה?...

אגב בקשר להורים -

הורים רוצים לעזור לילדים שלהם ולראות אותם מסתדרים בחיים. אז ברור שמאתגר להרבה הורים להוציא הרבה כסף על עזרה לילדים אבל אם ההורים כבר הציעו את זה, או שזה מה שמקובל, אז כן תהיי רגועה שהם התכוננו לזה שזה חלק מההוצאות לחתונה.

בקשר לתואר - יכולה להעיד מעצמי ומחברות שהתחתנו בשנה האחרונה של התואר וזה היה בסדר גמור. יש תארים יותר קלים, יש יותר קשים, יש כאלו שאפשר לשלב עבודה בהם תוך כדי ויש גם כאלו שאולי כסטודנטים לא עובדים בכלל, אבל אם מתייחסים לזה בתור השקעה- מיד אחרי התואר 'קוטפים' את הרווחים - ואז קל יותר נפשית לבקש עזרה מההורים או אפילו הלוואה מגורם כלשהו.

בקשר לאברכות - יש גם עבודות מהצד/בערבים שאפשר לשלב... גם זה לא קל, אבל באמת זו נקודה לבדוק אותה כשנפגשים. האם האיש מוכן לעבוד במידה ויהיה צורך...

ודבר אחרון זה ההוצאות אחרי החתונה. אישית, לא היו לנו כמעט בכלל... (שכירות ההורים שילמו אצלינו בשנה הראשונה), אז היה לנו רק אוכל ונסיעות. זה באמת לא הרבה...

אבל להתחתן בהחלט פירושו להיות גם באחריות כלכלית

מקשרת פה לשרשורי עבר:

אני חושבת שהשאלות שלך במקומן. - לקראת נישואין וזוגיות

https://www.inn.co.il/forum/t1396970#15177410

להתחתן צעיר זה רווח

הרבה יותר קל להתגמש עם השני וליצור זוגיות זורמת ונעימה לאורך שנים בע"ה.

ב. הקב"ה זן ומפרנס, ואפשר להתפרנס אולי לא ברווחה גדולה בהתחלה, אבל בחישוב נכון של ההוצאות  זה בהחלט ייתכן. אבל זה לא סיבה לדאגה!

כן צריך לדעת שהתקופה הראשונית טיפה לחוצה, זה כן דורש לפחות כמה שנים ראשונות של עבודה (יש עבודות שאפשר לשלב עם התואר, צריך לברר. אני מכירה בנות שעבדו בתור עבודת סטודנט בקופה/פקידות/ מי שתחום כלכלי זה התואר שלו-עזרה להנה"ח במשרד.)

אחר כך כשמתבססים- יותר קל.

וודאי שהאחריות היא על הזוג ולא רק עזרה מההורים/מישהו אחר.

רואים בחוש שהקב"ה עוזר.

זה ככה מנסיוני וגם מנסיון חברות סביבי...

זה טוב שיש לך אחריות לברר איך מתנהלים כזוג.

בהצלחה,!

לא נחוץ לחפור אבל כן לברר את הדברים החשובים ולא לסמוך על מה שאמר השדכן\נית.

אם יש דברים לא ברורים בכרטיס או מעלים תהייה על המשמעות, מברר כדי להבין מה הכוונה ולפי זה מחליט.

ואז נפלתי חבל על הזמן. מאז ביררתי על כל אחד

אני רוצה לשמוע שאני יוצאת עם בנאדם נורמלי. לשמוע את המעלות שלו.

בכרטיס מופיעים מילים, הגדרות, מונחים - וייתכן מאוד שהם מתפרשים אחרת לחלוטין אצלי לעומת אצל הכותב שלהם.

אני מעדיפה לברר מי עומד מולי - ולנסות גם להציג את עצמי, לראות אם זה באמת רלוונטי, אם הם הבינו מהכרטיס שלי מה הכיוון שלי.

קרה לי ששדכנית הציעה לי מישהו, אמרתי לה שמהכרטיס נשמע שפחות מתאים, היא חשבה שבכל זאת כדאי לפחות לדבר עם החבר, הוא חשב שפחות מתאים, אבל שכדאי לפחות לדבר עם הבחור, אז דיברתי איתו, וגם הוא חשב שלא מתאים.

זה נכון שעם הזמן שיניתי את החברות שאליהן הפניתי. גם העדפתי לנסות לברר על אנשים לא דרך המספרים שהם נתנו לי, אלא לראות אם לי יש קשר כלשהו (חוק דתיים שלובים וזה) שעליו אני יכולה להסתמך.

אני מעדיפה לברר כדי לא להתאכזב - לא לצייר לי תמונה בראש של מישהו, ובפועל לגלות שהוא משהו אחר לחלוטין ("תורני" = הולך לשיעור בין מנחה לערבית פעם בשבוע).

וגם כדי לא לאכזב - להתאים את הציפיות שלהם למי שאני.

האמת הראש ישיבה שלי בעבר (ואולי כל הראשי ישיבות?) מחזיק מאוד מאוד מהבירורים. ככה יצא שמהתחלה נתתי להם משקל כבד ולא הייתי מוותר עליהם.

מנחם במשהו לשמוע שלא כולם ככה (לא שזה דבר רע, כדלעיל)

לכאורה רוב מי שכתב שהוא נפגע\יכול להיפגע כשלא מבררים, זה נשמע בעיקר במקרים שהשדכן לא הכיר ממש את שני הצדדים. עדיין אם חבר מציע לי את בת דודה שלו או בסגנון אפשר לומר שהבירורים יכולים להתייתר..

במקרים השדכן מכיר את שני הצדדים אם יש נקודה שמתלבטים עליה אפשר לשאול אותו פשוט, וגם לשאול למה הוא חשב שזה יתאים, מה הנקודה המשותפת שהוא מצא.

לפיכך במצב כזה - זה בדיוק הפונקציה של מספר לבירורים.

במקרים שהשדכן לא מכיר את שני הצדדים - המספר לבירורים יכול להיות קריטי. כי בינינו כל הכרטיסים מלאים סיסמאות ולא תמיד תפגוש את הכרטיס שהכל כתוב בדיוק כפי שאתה מחפש. וכאן המספר של החבר/ה נכנס לתמונה - חבר טוב שמספר מתוך חוויה אישית יכול להשלים ה-מ-ו-ן מידע על הבנאדם!! לכן כרטיסים שהם גבוליים חבל לשלול או לחלופין לענות עליהם חיובי, בלי לברר עם מספר של חבר/ה.

בעיני, זה גורם סתם לצאת למיליון דייטים מיותר או לחלופין לשלול הרבה הצעות שהיו יכולות להתאים.

בנוגע להשקעה מצד החברים - 

חבר שלא רוצה שיבררו אצלו - זכותו. אם יש שיח פתוח בין החברים, אז סמוך על חבר שלך שיגיד לך שלא מתאים לו. 

בדרך כלל בירורים יתאימו למישהו שהוא גם וורבלי שאוהב לדבר. מי שלא וורבלי או שכל הרעיון של בירורים זר לו אז זה יכול לגרום לו לאי נעימות.

אבל חוץ מזה, למה לא? זה כל כך יפה שחברים מפרגנים אחד לשני.. אתה היית עושה זאת בשמחה? אם כן - למה שמישהו אחר לא יעשה זאת בשמחה בשבילך.

יש לי חבר טוב שכבר שנים אני נותן את המספר שלו. ב"ה אין שום בעיה בזה, להיפך.

שלא התיישב אצלי משהו בי לא היה רגוע

וזה היה הדבר הכי חשוב שעשיתי

בדיעבד ניצלתי

כשהמשדך לא מכיר אישית את שני הצדדים ברור לי שזה נחוץ לברר עם מי שכן מכיר

אני יכולה להגיד לך שהקיווי זה הדבר הכי חזק

לא משנה מה יקרה.. כמה מערבולות יהיו בדרך כמה רגשות עוגמות נפש וכו' ..

אין לי ספק ולא לרגע אחד שהכל יתהפך לטובה

(שבעלי יהיה הדבר הכי טוב טהור שקיים אני יודעת את זה בלב)

שאדם מצפה ומתפלל ומקווה גם אם לא קיבל עדיין מה שרצה ..עצם הקיווי כבר יש לו עולם הבא

סליחה קל וחומר לא קיבל מה שרצה ואו ואו איזה שכר יש לך. חח

 מקבל על זה שכר ( עוד יותר)  וממשיך לקוות באופן חד וחלק ..לקוות גם שעל פני השטח הכל רעוע ..( עוד דייט נכשל עוד בזיונות וכו..)

אז הכוונה שחובה לקוות ולא לעשות את זה טכנית..

כמו שאנחנו מקווים לגאולה זה כוח הקיווי לחלוטין

"לישועתך קיווינו כל היום ומצפים תמיד לישועה".

מה החוכמה לקוות שאדם כבר בגאולה?

גם בכללי בתור עם וגם בפרטי בנסיונות שלך

עוד דבר גם אם לאדם לא מגיע עצם הקיווי ימשוך אליו את השפע.. כי זה דרגה כל-כך חשובה באמונה שלא משאירים את האדם שמקווה לה' לבד

בהצלחה 

לא חשבתי אף פעם על הענין הזה של הקיווי...

וברמה המעשית, איך שומרים על אנרגיות טובות כמו בהתחלה?

אומרים לה' מה את מרגישה ואז אוטומטית זה משחרר

את יודעת שהוא שמע .. הוא איתך וזה רצונו .

כמובן שצריך תמיד להיות בקיווי וידיעה שהוא רוצה את טובתך יותר ממך ורוצה להביא לך שפע הרבה יותר ממה שאת חושבת. 

לא לרדת לפסים האישיים למה הבחור ההוא לא רצה? ( מה אכפת לך? מה הוא הבחור היחיד בעולם? ) 

אלא אבא זה כאב לי לפגוש אותו כאב לי שהוא הלך 

ועם זאת אני סומכת עליך ..

ואו את יודעת איזה הקלה? 

יום אחרי שאמא שלי היתה בקבר רחל ועוד מקומות שהיא באמת זעקה מליבה ..בחור נפרד ממני ולא הבנתי מה קורה כל-כך.

את יודעת מה היא אמרה?

"את רואה את הכאב שלך זה שזה לא הלך ..

אבל מאיפה את יודעת שה' לא שמר עלייך? בעצם את צריכה להגיד לו תודה

הוא כנראה קיבל את התפילה שלי שזעקתי לו תרחיק ממנה כל אדם שלא נכון לאישיות העדינה שלה"

ככה בול מה שהיא אמרה"

לפעמים מה שלא מסתדר ואין לזה פתרונות במוח

למה לא הלך ? ככה אין תשובה אין הסבר

דווקא שם יש הכי הרבה השגחה

זה מה שה' רצה 

( כמובן אני מדברת אם את מנסה להשתדל עושה את שלך ומחפשת להשתפר ולהיטיב

עוד דבר פרופורציה 

זה שבחור לא רצה לא אומר שאת לא 

טובה 

צדיקה 

יפה ..

בואי עובדתית זה לא נכון חח

אולי נכון להגדיר מה המטרה שלך,

ומה הדרך הכי טובה להגיע לשם.

אם המטרה שלך זה לאכול בריא, לא חכם במיוחד לאפות כל יום עוגות שחיתות.

אם המטרה זה ליצור קשר [וכאן מגדירים אותו] עם מישהו - עם איזה אנרגיות חכם להגיע לקשר הזה? ואיך מגיעים איתם?

האם זה בהכרח להתאמץ? האם בהכרח התרגשות ראשונית זה מה שאנחנו רוצים?

לדעתי,

יוצאים לדייט רק אם את חושבת שיש פוטנציאל. שיכול לצמוח משם משהו. ורק במחשבה הזאת יש משהו מרגש. לא מחפשת אורות, נצנוצים - רק זיק של פוטנציאל.

נכון, יש משהו שוחק בשוב לספר על עצמי, להציג את השקפת העולם שלי וכו' - אבל גם יש משהו מעניין בלשמוע את האדם שמולי, ואיך השיח בינינו הוא ייחודי.

ואם אין לך את הזיק הזה, לא מצליחה לחייך ולצחוק ולהתרגש ולקוות -

אני חושבת שנכון לקחת הפסקה. להתמלא. להגדיר פרק זמן שבו את משקיעה בעצמך, בבריאות הנפשית שלך, להחזיר לעצמך את הזיק הזה.

כי מה האופציה האחרת?

לצאת לדייטים כשאת עצובה, מבואסת, פסימית? ומה את מצפה שיקרה? שפתאום תפגשי את נסיך החלומות ואת תשתני ברדע, או שהוא יצליח לראות אותך מבעד למסיכות האלה?

יש בנות שעברו כל-כך הרבה

שהן יכולות ללכת לדייט כאובות או מכווצות או בבאסה

לא תמיד יראו זה משהו פנימי שהן יודעות אם הן בשיא או לא ..

כמובן תמיד ממולץ ללכת נקי

לא תמיד זה עובד

אני שכנעתי חברה ללכת שהיא בכתה כל הדרך לדייט..

הם נשואים היום

מי שהולכת כבר תקופה (לא מדברת על חד"פ) לדייטים

כואבת

מכווצת

בבאסה

בדיכאון

וכו' -

לא צריכה להמשיך ככה.

אלא צריך לעצור ולטפל בעצמה.

בעיני זה לא מקום בריא לפתח ממנו זוגיות.

צריך לטפל בכאב, בדבר הזה שגורם לכיווץ, בבאסה וכו' - ולאגור את הכוחות שדרושים לצאת מתוך נקודת מוצא אחרת.

כמובן, ששום דבר לא מחייב.

שמעתי פעם סיפור על מישהי שהלכה לאיזה מפגש פו"פ, והיא ממש לא התחברה ולא מצאה את עצמה, אז היא ישבה בצד בבאסה, ואז ניגש אליה מישהו ושאל והתעניין למה היא בצד ונראית מבואסת, ומפה לשם הם נשואים.

האם הייתי ממליצה לכולם לעשות ככה? לא.

שברור שזה לא האידיאל, ותמיד צריך לשאוף לעבוד על זה כדי להגיע לזה להיות בשיא שלך בנחת ובשמחה בישוב הדעת בקלילות.

אממה במצב עובדתי לא כולן מאה תמיד ויש גם סקאלות של אנשים המתמודדים עם דברים לפעמים גם ממושכים.

וזה בסדר לא צריך לחשוב שזה שחור / לבן

באמת פעם הייתי הולכת לדייטים ככה (אולי זה הולך להיות בעלי...?)

כבר קשה לי להאמין לסיפורים שלי וממילא ההתרגשות יורדת...

אבל זה נכון מאוד לחשוב על הפסקה קצרה, תודה על התגובה! למדתני!

לפעמים זה דווקא משתק, להיות עם תודעת חתונה.

יכול להיות יותר -

אולי היום זה יהיה מעניין? אולי יהיה כאן חיבור, זרימה, וייב משותף?

נכון שעם הזמן זה יכול לצמוח יותר, אבל לא חייבים להתחיל עם התמונה של החתונה בראש.

הפתרון אליה הוא למצוא טעם חדש ועמוק יותר.

היכולת להתחדש זה שריר שממש ממש ממש חשוב לאמן בנפש וזה עבודה לכל החיים גם הרבה שנים אחרי שתהיי כבר נשואה בעזרת ה'.

תמצאי דברים שיתישבו לך על הלב..

מה גורם לכם להמשיך לחפש אותו/אותה ולא להתייאש? - לקראת נישואין וזוגיות

יש דווקא יתרון בעיני לבוא בצורה רגילה ואנושית לדייט

אין צורך להתלהב בדייט ראשון יש צורך להסתקרן

אנשים זה דבר מעניין בדרך כלל לא?

בעיני האתגר אחרי שנים הוא בעיקר להמשיך לראות לבבות ואנשים בדרך

לגן ממילא גם כשאין פוטנציאל זוגי יותר קל להחזיק במשמעות וגם בקצת שפיות

כי אכן יש בנושא הזה הבדלים מאוד גדולים בין נשים לגברים.

לדעתי לא שייך לדבר אתה על מה שמטריד אותך. זה גם עלול להלחיץ, וגם עלול להוביל לקרבה שלא מתאימה בשלב הזה.

(זו רק דעתי אך אני תומכת בה)

מעולה כל מה שאתה מרגיש כלפיה,

אבל אתה גם מבטא את זה?

אני חושבת שדבר שיכול לעזור לה 'להידלק' זה אם תנסה ליצר עוד קרבה רגשית ואינטימיות (שהיא לא דווקא מינית).

אם בררתם את הנושאים החשובים לכם, ונראה בגדול שיש התאמה, כשהקרבה הרגשית תהיה מספיק חזקה תתעורר בה גם תשוקה למגע פיזי..

כמובן שהכל בגבולות ההלכה.. 

יש לי חבר שאמר שבשלב מתקדם (מבחינתו לפחות) הם היו בצומת דרכים, והחליטו להשתמש בכרטיסי שיח - והוא אמר שזה מה שהכריע אצל שניהם שהם רוצים להתחתן. ב"ה היום הם כבר חובקים ילדה.

אני יודע דלא בדיוק עניתי לך, אבל אולי זו דרך שתעזור לה להבין יותר טוב את הקשר.

אתה פשוט גבר והיא אישה

אישה כמהה לקשר רגשי עמוק ויציב לפני שהיא כמהה למגע פיזי (וברור שבהמשך אם מתפתח למשהו טוב היא גם אמורה לחוש רצון לקירבה)

לעומת גבר שכמיהה למשהו פיזי יותר תופס מקום פיזיולוגית גם..

נשמע שאתם קצת לא על אותו תדר היא עוד מתלבטת ואתה שם ב100 אחוז וזה יוצר דיסוננס גם בתחושות שלכם לקירבה .

 שזה נוסף על זה שיש הבדל בין גברים לנשים..

ראיתי כאן המלצה לכרטיסים זה אחלה רעיון אתה יכול להכין גם בעצמך כרטיסים ואולי תנסו לעשות גם דייט שטיפה שובר שיגרה לא סתם בית קפה או משו אולי בים..איזור יפה..חדר בריחה?

מוסיפה לא הייתי משתפת אותה בתחושות של הרצון למגע זה עלול ליצור לחץ יותר גדול אצלה

זה המציאות שה’ שם אותך בה אז ברור שזה מה שטוב ונכון לך אז למה שלא תהיה שמח עם זה?

וזה לא סותר את הציפייה להתחתן בעתיד.

אותי איך את עדיין רווקה?

וממש חפר על זה

אמרתי לו משמיים תשאל את ה'

באמת אני מאמינה שזה משמיים

אני מבין ללבך,

עדיין הכרחי להרהר וגם לעיין בזה מדי פעם, לכולנו. כמוני כמוך.

בכל אופן תודה על האומץ לענות בכנות.

"לא יודע אם זה אומר שאני כבר לא רוצה, העניין הוא שזה פשוט כבר לא כל כך משנה"

אם אתה עדיין רוצה, זה כבר לא כל כך משנה?

אם זה כבר לא כל כך משנה, אתה עדיין רוצה?

לא להודעה שלי ולא להודעה של ניק אחר

ב"ה הכל בפורום הוא בגדר רשות

גם אם זה עמוק לך מדי 

זכותך המליאה לא לזרום איתי ולא לענות בכלל

מפריע לך עוד משהו? רוצה להוסיף?

זכותך המלאה להיות קרבי כמובן, רק כשזה יחזור חזרה אל תתלונן.

אמרתי שזה עמוק לי מדי, לא הבנתי למה נפגעת כל כך ומה טירגר אותך, האמת? גם לא כל כך אכפת לי.

ולמה שזה יחזור אלי?

אם אתה אומר לי שזה עמוק לך מדי, אני מבין את זה ויש לי את כל האמפתיה שבעולם ביחס לזה.

ועם זאת, אני אכתוב מה שבא לי ואשאל גם דברים שעמוקים לך מדי.

אתה אם תרצה תגיב ואם לא תרצה לא תגיב

אתה רואה בזה משהו קרבי?

הכי חופשי ופיס אנד לאב שיש

כאילו מישהו גנב לך משהו, או כאילו עבדך חייב לך משהו. "זכותי לשאול ולהגיב" מי אמר לך לא לכתוב מה שבא לך? לא הבנתי מה אתה רועש וגועש כאילו רמסו לך את זכות הדיבור.

אתה מוזמן לשאול ולהעמיק כרצונך, תיזהר לא לטבוע.🌊🌊🌊

בצורה עצמאית, זה עניין שלך עם עצמך.

אני סבבה עם השיח סרק הזה שלנו לבנתיים, למרות שכנראה יש דברים יותר חשובים לעשות בחיים.

את המציאות, זה דבר מעולה

ואם זה בא ממקום של "זה מה שבורא עולם רוצה בשבילי כרגע"

אשריך ומה טוב חלקך.

זה לא אומר כמובן שמפסיקים לרצות/להתפלל...

הנשית שלך בדרך דוד!

עונה מנקודת המבט הגברית שלי.

(וברור שאולי לא הכל מתאים, כי הראש והמוח הנשי שונה מזה הגברי…)

האם אתם סומכים אחד על השני באופן מלא?

רואים בצורה דומה את העתיד שלכם, מתוך זהות

או קרבה בהשקפת עולם ואורח החיים בבית שתקימו?  

לא חייבים לחשוב אותו דבר, אבל כן נדרשת הסכמה בדברים מהותיים.

הצלחתם להגיע לתקשורת בריאה ופתיחות רבה - מרגישים בטוחים ונוח לחשוף רגשות, מחשבות וגם חולשות.

לא דרמה, לא משחקים. יש תחושה של רוגע, ביטחון, נוחות. לא צריך “לרצות”, אין מאמץ מתמשך

אפשר לדבר על דברים קשים בלי פחד, בלי להיראות “קטנוני” או “מוגזם". יש הקשבה אמיתית - גם בנושאים מורכבים כמו כסף, משפחה, פרנסה, העתיד המשותף - סה"כ מצליחים לדבר על הכל ולהגיע להסכמות?

האם אתם יודעים לריב בכבוד ולגשר על פערים כדי להגיע לעמק השווה?

יש ויכוחים? ברור. אבל הם לא מרגישים כמו סוף העולם. אפשר לפתור אותם בלי פגיעות מתמשכות.

***שאלה מאוד חשובה!  השנה הראשונה לנישואים מלאה בגילוי פערים ונקודות חדשות על בני הזוג שלא צפו לפני הנישואים והחיים המשותפים! וצריך לדעת לריב ולגשר על פערים.***

אין רשימת חששות ברקע

(ושום מילה על משיכה ואהבה.  מניח שזה ברור מאליו שקיים)

כן, מכירה כאלה שבדייט ראשון-שני-שלישי ידעו שזה זה, והם חיים באושר ובעושר.

לא אני.

אף פעם לא יצאתי עם מישהו והרשתי כאילו שהוא מכיר אותי, כאילו אנחנו נשמות שהופרדנו או לא יודעת מה, ואני גם לא מצפה.

אני לא מצפה לידיעה. זה לא מתאים לי באישיות שלי.

אני מצפה לבחירה, לאמונה, לתקווה - שמימוש הפוטנציאל יהיה הצעד הנכון.

לא שלא יהיו חששות - אלא יהיו.

אף אחד לא הולך לחתום לנו שהבחירה שלנו היא נכונה.

אין זה זה בעיניי באופן וודאי

יש בחירה במכלול שנראה לי שיתאים לי, לפי סדר העדיפויות שלי

שאחרי 20 שנה, אפשר להסתכל ולהגיד "זה זה" ואני מאוד מזדהה. אני אמנם נשואה רק 5 שנים ולא 20, אבל ככל שעובר הזמן ועוברים דברים ביחד, מתחזקת הקרבה והשייכות.

בשלב לפני חתונה זה יותר "האם אני מוכנה ורוצה להקים בית עם האדם הזה''

שדווקא אחרי 20 שנה רואים שאין כזה דבר זה זה

כי הבחירה הראשונית היא רק הצעד הראשון

הזוגיות נבנית מהדרך שעושים ביחד ולא רק מהבחירה

אם עושים את הדרך בצורה נכונה

אפשר לעשות אותה עם הרבה אנשים

גם עם בחירה ראשונית פחות מדויקת

הבחירה הראשונית הכי מדויקת בעולם לא תעזור אם הדרך לא תהיה נכונה

רק את יכולה לדעת אבל לא לדעת שאת בטוח צודקת , אלא לדעת אם זה מה שאת רוצה כדי להתחתן או לא.

בהמשך יש גם בחירות..

לפני שאת שואלת איך יודעים, צריך לשאול מה זה בעצם "זה זה" בשבילך?

מה זה "הצלחה" בנישואין מבחינתך?

האם הכוונה למצוא את הכי טוב בעולם?

הכי טוב ביחס למה?

ואולי הכוונה לדעת אם הוא מתאים?

מתאים לפי מה?

אופי? שאיפות? ערכים? התנהלות?

או שאולי את שואלת איך יודעים שהוא באמת מה שהוא נראה?

מה ייתן לך ביטחון שמה שאת רואה בקשר הוא גם מה שיש באמת?

ואולי מאחורי השאלה עומדת המשאלה לדעת שיהיה לכם טוב. מן נבואה לעתיד.

אבל "טוב" לא מגיע מעצמו. טוב נבנה.

נישואין זה לא מוצר. מה שיש זה מה שיש.

זה קשר חי, שצריך ללמוד, לתחזק ולהשקיע בו.

את מניחה בעצם שאנשים עושים לפעמים בחירה לא נכונה.

איך את מגדירה "בחירה לא נכונה"?

מה גרם לזה?

על מה הם לא הסתכלו?

ומה בעינייך המשמעות וההשלכות של לבחור במשהו שהוא לא "זה זה"?

לפני שאת מחפשת “איך יודעים”, כדאי לך לברר:

מה חשוב לי? מה אני מחפשת? מה מפחיד אותי? איך מקבלת החלטות?

אחרי בירור כזה הבחירה הופכת להיות הרבה יותר

נכונה, והשאלה "איך יודעים שזה זה" מקבלת תשובה אחרת לגמרי.

אני לא בטוח ש"יודעים שזה זה", נראלי מחליטים "שזה זה".

מקווה שעזרתי.

בהצלחה!!

תקשורת - שיח כיפי מכובד שיכול לרדת לריזולציות פתיחות שיהיה החבר הכי טוב שלך שתדעו לפתור דברים בקלות. תרגישי בבית שאת לא צריכה להתעייף ולהסביר כל דבר . בקלות בזרימה יחסית

אופי - מידות שאת אוהבת שמשלימות אותך .

כימיה - מציאת חן יותר משאר האנשים ... (לדוגמה הפוכה .. לא תקין בעליל אם את חושבת על מישהו אחר שהוא יותר מוצא חן בעיניך ממנו חיצונית , זה בעיקר לגברים דווקא לנשים הם יכולות להתגבר על זה אבל לצורך העניין אצלן הנראות זה חיבור של כמה פרמטרים פחות מיפה או לא)

מטרה משותפת - יש לכם אותה מטרה לצורך העניין להקים בית דתי מלא באמונה 

אגב אל תקשיבי לכל האלה שמתחילים לסבך אותך ..

את אמורה לדעת להרגיש שיש ביניכם משהו שהוא מעבר משהו מיוחד שאת רוצה לראות אותו שאת חושבת עליו .. שאת סוג של מודה לה' שזכית בו ולא רק מודה אלא מרגישה את זה בלב שלם נקי 

היה לי קשר עם בחור שהייתי צריכה להחליט שזהו או מתחתנים או נפרדים .. רוב האנשים שהתייעצתי איתם חשבו שזה היה נכון להמשיך .. בחור טוב משפחה טובה אוהב אותי יותר מכל דבר שקיים בערך..

אבל משהו אצלי לא השתחרר כל הזמן שהייתי איך אמורים להרגיש שזה זה..

ובפנים ידעתי שזה לא זה פשוט התכחשתי

אין יום שאני לא מודה על זה בדיעבד.. כי יכולתי להתחתן איתו הוא רצה ממש אבל לפעמים צריך לעצור לרדת לרזולציות ולהבין מה מפריע אם מפריע 

. מה מכווץ אם מכווץ ..

חשוב

זה לא מספיק שהוא בחור טוב .. צריך מעבר

על נוח כתוב זה ינחמנו .. וכידוע שנוח ממנו יצאו תולדות .. אלה תולדות נוח !

חיבור עם השכינה.

(זה סודות עמוקים, אבל מה שהבאתי בהתבסס על רבינו בחיי מפורש. תפתח ותראה.)

זה בסדר אם עדיין יש חששות מהעתיד?

תלוי כמה זמן אתם יוצאים,

במגוון המפגשים והשיחות שהיו לכם, כלומר עד כמה  היתה בינכם חשיפה לצדדים שונים ומגוונים לאופי, הרגלים, אילו התמודדויות עם אתגרים זוגיים היו לכם

ולכן כדאי לענ"ד לשתף איש מקצוע בהם. לבחון ולבדוק את הדברים.

בעיני מתחתנים עם תקווה, לא ידיעה.

אם הייתי אומר לך שזה הוא, מה הרגש שמציף אותך?

באופן שכלי אוסיף עוד שאלות:

אתם מסתדרים טוב?

כיף לכם יחד?

היית רוצה לראות אותו יותר?

אתם מסוגלים להחזיק בית יחד ולהסתדר עם ויכוחים בנושאים קשים/רגישים?

מה גורם לך להתלבט? אחר כך אפשר לחשוב איך מתמודדים עם הסיבות הללו, האם יש עוד דברים לבחון ואיך או שזה ברור שכן?

בעיקר העליתי שאלות למחשבה, אם תרצי לשתף כאן או באישי מניח שיוכלו/אוכל להוסיף דברים חכמים יותר, אבל נראה לי שתוכלי בעיקר לענות לעצמך, בהצלחה רבה בנעימות, וכיף לקרוא שרשור כזה שמעיד על כיוון ומצב מעולה

הבן אדם צריך לשאול כנראה שזה לא זה

יותר מזה- אתה באמת חושב שזה נכון?

לע"ד כשמרגישים שאת /אתה יכולים להיות את / אתה בחברת השני/שניה כמו שאתם בלי לחשוב מה יחשבו עלי - זה זה

כי בסוף הבית זה המקום שבו אתה יכול להיות ושיקבלו אותך כמו שאתה בלי מסכות/הצגות (ומחשבות איך זה יראה/יתקבל)

אחד עם השני

זה ממש שונה בין אנשים.

אבל תחשבי עם עצמך על כמה דברים- כיף לך להיות איתו? את מחכה להיפגש? מצליחה להיות פתוחה איתו ולשתף אותו? יש משיכה? התקשורת ביניכם זורמת? 

זה כמובן מעבר להאם הוא מה שאת מחפשת "על הנייר" כי זה מנהסתם בדקתם כבר. 

ויש אנשים שיגידו שחודש זה הרבה, יש כאלו שיגידו שכלום. זה משתנה לפי מה שאת רגילה אליו. וגם אם אצלך זה נחשב הרבה, אל תילחצי מזה. כל אחד עם הקצב שלו.

באמת על הנייר זה בדיוק מה שני רוצה אבל מרגישה כאילו איזה חסימה כזאת

אולי זה בגלל שהוא לא כזה פתוח ומשתף אז אני לא מרגישה לגמרי בנוח לשתף בעצמי

קיצור בגדול כן כיף נחמד מחכה אבל מרגישה כאילו אני קצת מסתכלת מבחוץ

פשוט לדבר איתו על זה

שאת מרגישה שאת רוצה יותר לשתף ולהעמיק

אבל זה קשה לך שהוא לא מתחיל להיפתח יותר גם

זה גם יעזור פרקטית וגם עצם השאלה מקרבת...

את זה יותר

אבל בסוף אם את חושבת שיש פוטנציאל אז שווה לך להשקיע ולהוביל טיפה

וזה ממש לא חייב להיות בקטע מלחיץ או דורש

אפשר סתם לשאול אותו איך הוא רואה את השלב של הקשר כרגע ומה הוא חושב שיקדם אותו...

הגיוני שהוא באמת עדיין לא בשלב הזה והוא מרגיש שהוא עוד צריך דברים לפני אבל לפחות תדעי מה קורה ומה המצב מבחינתו

אל תיבהלי מזה. אל תנסי להכריח את עצמך להרגיש. כי את זה בכיף שלך. את יוצאת להנות. כמובן שלמטרת חתונה, אבל את לא פה בשביל לסבול אלא בשביל להנות. אחרי כמה זמן תראי איפה את עומדת.

יכולה לשתף שכשאני הבנתי שאני פשוט רוצה להנות, זה נפתח הרבה יותר. כי לא הרגשתי שאני חייבת משו לאף אחד.

לדעתי זה זמן מוקדם מכדי להגיד לו מפורשות שאת לא מרגישה מספיק פתוחה, גם כי אם את סגורה איך תגידי את זה? אבל כן לדבר על נושאים יותר עמוקים מבחינה רגשית, ובכללי לנסות להרגיש בנוח אחד עם השניה.

והגיוני לגמרי שאם הוא לא נפתח גם לך יהיה קשה. תנסי לקחת את זה יותר לאט ובנחת. אף אחד לא רודף אחרייך. יש דברים שפשוט צריכים את הזמן שלהם. 

במיוחד שאין לי מושג מה הוא באמת חושב הוא כל הזמן כזה טוב ונחמד אלי וזה מרגיש לי כאילו הוא לא מתלבט וברור לו שהוא רוצה להתחתן איתי וזה מלחיץ אותי יותר כי אני מרגישה כאילו לא בסדר

גם אני הייתי שם

ואז הבנתי שאת לא יכולה לחיות חיים אחרים רק כדי לרצות אדם אחר שלא בטוח שאת רוצה

קודם תהיי סגורה על עצמך את מחויבת לחשוב על עצמך .. כי אם את איתו כי לא נעים לך ואת לא רוצה לפגוע וכי הוא חמוד אליך

משהו חסר

תבררי עם עצמך בעדינות מה

כאילו אני מסתכלת בחוץ ..  אולי אומר לשקול שוב את הקשר

מה חסר לך בקשר? 

מרגישה כזה אטימות מצידי כלפיו כאילו אנחנו ברמה של דייט ראשון כבר חודש

מרגיש לי מוזר שהוא מתפדח להיפתח ושהוא מובך מדי בשתיקות ושהוא מנסה כל הזמן לומר משהו ושהוא לא נותן לעצמו להירגע ולזרום ולהביא את עצמו באמת

וזה באמת מה שאני מחפשת

מבנה של קשר בריא ומה קורה כשהקצב שונה? מיכל וולשטיין על זוגיות - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דייטים 1 עד 3 - שלב של הפוזות - מראים את הצדדים היפים, מנסים יותר למשוך. באופן טבעי זה קורה.

דייטים 4 עד 5 - שיחת יחסנו לאן - מבינים מה רוצים אחד מהשני, איפה כל אחד נמצא ועד כמה יש עניין לשני הצדדים זה בזו וזו בזה.

דייט 6 עד 9 - מכניסים כבר יותר אלמנטים של אינטימיות. לאו דווקא אינטימיות ברמה הכי גבוה אבל כן לשתף עניינים יותר אישית ויותר בצורה אישית.

דייט 10 ומעלה - בונים את הקשר על ידי הצפת נושאים וצבירת חוויות עד לחתונה בעז"ה

ממה שאני מבין את בשלב השני ולא המשכת לשלב שיותר אינטימי.

תחשבי שאם זה בחור שאת מרגישה בנוח איתו ורוצה לשתף אותו בסודות שלך הקשר משתדרג בצורה אחרת. יותר מצפים לפגישות, יש יותר קסם וסוד במפגש.

לכן, זה לא חשוב כמה זמן אתם יוצאים או איזה דייט אתם, השאלה עד כמה ניסיתם להעמיק בדינמיקה. דינמיקה משמעותית מובילה לקשר משמעותי.

ומה הכוונה להעמיק בדינמיקה? בסוף קשה מאוד להגיע לחברות של 100 אחוז כשנפגשים אפילו פעמיים בשבוע וכשאסור לגעת

צריך להגיע לרמה מסויימת של דינמיקה לא? 

אלא לתת מסרת כללית.

ברור שזה הרבה יותר גמיש.

מי אמר שצריך 100%?

ולהעמיק בדינמיקה זה להעמיק. זה קשה בתנאים הנוכחיים אבל זה גם מאוד טבעי להעמיק קשר בין איש לאישה.

אנחנו אנשים שונים, ורמת הרגישות שלנו שונה.

נניח שאת הולכת לקנות לעצמך בגד חדש. האם מה שמצאת הוא הבגד הכי מהמם בעולם, ואת צריכה לעדכן את כל העולם ואישתו שמצאת את הבגד המושלם?

יש כאלה, מתלהבות.

ואם אני קונה בגד, ואני לא גומרת עליו את ההלל, זה אומר שמשהו לא בסדר בי?

זה יותר אומר משהו על האופי שלי, איך אני מגיבה למה שקורה.

(ואיך את באופן כללי בקבלת החלטות?)

גם כאן - איך מערכות היחסים שלך עם אחרים? איזה רגשות את מרגישה שם? האם שם את מרגישה משהו מיוחד?

תשאירי את דיסני בדיסני. את צריכה לבחון את עצמך מול עצמך, לא מול אחרים.

ממה שאני מבינה, לא רע לך בקשר. אבל מצד שני, לא וואו, ולכן את בהתלבטות הזאת.

חוץ מהרגש הזה, את מרוצה מהקשר בינכם? מהתקשורת? מהיחס שלו? מהשקפת העולם שלו?

מה אתם עושים בדייטים? עושים משהו מעבר ללדבר? עשיתם דברים מעניינים ביחד? 

דייט ספסל (גם אם זה בבית קפה...) מפגיש אותנו עם צד מסוים, ואולי כדאי לנסות להכיר בצדדים אחרים, בהיקשרים שונים. אולי תתכננו ללכת למסיבת חנוכה כלשהי יחד (אצל משפחה\חברים)?

ובעיני, אם עובר עוד שבוע-שבועיים, ואתם עושים דברים, ואת מרגישה ששום דבר לא מתקדם - לכי לאיש מקצוע.

מישהו שאולי יעזור לך להסתכל על הדברים, לעשות סדר ברגשות ובמחשבות.

אני גם קצת חוטאת בזה אבל זאת לא הנקודה, אני לא מחפשת דיסני אני מחפשת להרגיש באמת בטוב ובנוח עכשיו אני מרגישה שאני צריכה כל הזמן לבחון אותו ולא יכולה פשוט לסמוך עליו באמת

לא עשינו הרבה מעבר ללדבר שנינו לא טובים בלמצוא דברים מעניינים אבל כן הכנו כזה אוכל ביחד ויצאנו לאכול איפשהו ושיחקנו טיפה עם קלפים וכזה אבל לא מעבר

לא נראלי נלך למסיבת חנוכה מרגיש לי מוזר ללכת איתו

אני מתייעצת מלא בכל מקרה עם אמאבא המחנכת שלי מהשמינית הרבנית מהמדרשה וכזה יש יותר טוב מזה?

למה אי אפשר פשוט להיות?

למה מוזר ללכת למסיבת חנוכה?

אני לא מכירה את הדמויות שאיתם את מתייעצת. אבל אולי כדאי למצוא מישהי שזה תחום המומחיות שלה - ואולי מישהי שגם יש לה מבט קצת חיצוני עלייך שתוכל להגיד לך דברים שאולי לאחרים לא נעים להגיד.

ועוד עניין - דיברת איתו על זה?

שיתפת אותו איך את מרגישה בקשר?

את יודעת איך הוא מרגיש?

מה קורה בתקשורת בינכם?

ואמרתי שאני רוצה שזה ישתנה ושאני אפתח אבל אני לא מצליחה 

הוא אמר שממש טוב לו והוא לא מציף התלבטויות כאילו הכל אצלו חלק וזה ממש מוזר לי אמרתי לו את זה והוא היה מובך נורא וטיפה שיתף אבל עדיין לא מרגיש לי נוח

בתקשורת בעיקר מדברים על דברים חיצוניים ולפעמים קצת מעמיקים אני מרגישה שזה קשה לו להעמיק

ללכת יחד ליועץ זוגי?

יש מצב שתוכלו להרוויח מהמפגש המשותף הזה המון

גם במצב כזה של חודש בקשר הולכים לייעוץ זוגי? אם צריך ייעוץ בשלב הזה זה לא אומר שזה לא זה?

ממה שאני קוראת כאן (ואולי אני טועה לחלוטין)

נראה שחסר לכם קצת כלים ומיומנויות כדי לנתב את הקשר.

ללכת ליועץ נישואין לא אומר שעשיתם משהו לא בסדר, לא אומר שהקשר עלה על שרטון, לא אומר שאתם הולכים להתארס מחר -

זה רק מקום שיכול לעזור לכם להתבונן על הקשר.

וגם אם הקשר הזה לא יצלח - הכלים והמיומנויות שתקבלו רלוונטיים גם לקשרים נוספים.

(כי מה את חושבת שיהיה שונה בקשר הבא?)

תהיה יותר זורמת ובנוח? 

כל אחד בנפרד?

וגם להפך...

אבל הרעיון הוא להתמקד במה שלפנייך ולמצות נכון את האפשרות.

השקפה כללית ודתית,

תכונות ותכונות משלימות,

שאיפות..

זה דברים שאת ממש יכולה לסדר על הנייר.

אבל

אני זוכר ששמעתי סיפור מרב חרדי

שסיפר על אישה שלא רצתה להמשיך להפגש עם הבחור,

כי הוא בקושי מסתכל עליה.

אז שאלו את הבחור, מה הסיפור ? למה אתה לא מסתכל עליה ?

אז הוא אמר, "ראיתי אותה פעם אחת, מבחינתי זה מתאים. היא לא שלי עדיין, אני לא יכול להסתכל ככה סתם"

היום :

יש להם 7-10 ילדים (לא זוכר ת'מספר מדוייק) וזוגיות טובה. הכל מעולה.

אי אפשר להשליך מחברה שבה דברים כאלו מקובלים לחברה שבה זה לא.

אם חיים בחברה שבה מצופה לפתח גם אינטימיות רגשית בקשר לפני החתונה, אי אפשר לוותר על זה.

יצאתי עם מישהי 8 דייטים ועדיין הרגשתי שלא הצלחתי להיפתח ולהרגיש בנוח.

וכשהגיע המשבר הראשון זה הלך והתמסמס עד שנפרדנו...

זה לא היתה אשמת הבחורה, אלא אני שלא הבנתי איך להעמיק קשר.

לא הייתי שם איתה באמת למרות שהיא רצתה...

לדעתי אפשר לפתח קשר שעומד במקום, אבל צריך את הנכונות והרצון משני הצדדים.

עצה שלי- ואפשר לומר עצה כללית לבנות:

*במקום שאין אנשים, תהיי איש!* את מרגישה מבוי סתום? את רוצה שהדייט יראה אחרת? תנסי לחתור לשם.

נכון, נשים אוהבות להיות יותר פסיביות ובעת הצורך גדולה, לרמוז לגבר בנימוס. אבל אנחנו הגברים עם של אוטיסטים, לא בקיאים ברמזים כמוכם.. לא מתוך רוע ח''ו, המוח הגברי פחות שם לב לדקויות.

לכן אני מציע לך לנסות ליזום קצת. לא ממקום של להחליף את הגבר, שירגיש מאויים, אלא לזרוק לו רעיונות והוא יחליט. יש לכם בינה יתרה בנות, תנצלו אותה 😉

תחשבי על שאלות עומק שיאלצו אותכם להיפתח בקשר לאט לאט. זה יגרום לכם להבין אחד השני ולהזדהות עם חוויות עבר.

תשתפי פאדיחה שקרתה לך והוא יאלץ לענות גם.

כדי לעבור לשלב הבא בקשר, של גיבוש כימיה ואהבה עלי לבוא בראש של אני מוכן לשחרר.

אני לא דרוך להגן על עצמי כמו מאדם זר, אלא יש לי אמון מסויים שבניתי עם הצד השני ואני יכול מדי פעם להראות חולשה (לא להגזים כן? לשמור על הפאסון).

זאת תהיה נקודת מבחן שלכם האם יש פה פוטנציאל לקשר טוב, או רק אהלן-אהלן מנומס

*ככה נמדדת אהבה:*

המוכנות לקבל את השני על מעלותיו וחסרונותיו, (אליהם אני נחשפים יותר ויותר עם הזמן..) מרצון אמיתי!

ואם זה לא הולך? אז ייתכן שמשהו בתת המודע שלו

או שלך לא מתחבר, אולי אין מספיק רצון להמשיך ממנו או ממך ולא יודעים לבטא את זה. וזה לגיטימי. לא מתחתנים עם כל אדם בשוק. ואפשר להמשיך הלאה לחפש את הדג הבא בים.

לשחרר זה טיפ שאני משתדל ליישם ועובד לי לא רע. מדייט לדייט למדתי יותר.. וכשתגיע המישהי הנכונה אני אהיה מוכן יותר בשבילה, אדע להתחבר אליה בגדלות.

מאחל לך מלא הצלחה, גם אם לא בקשר הזה אז בהבא וחתונה עוד השנה😉

כלומר, אם פרקטית את והוא לא נפתחים רגשית בקשר, ומדברים יותר על שאיפות, ערכים, וכו (מנחשת, כי צריך לדבר על משהו), קשה להרגיש. משהו בקשר מראש קצת טכני.

נשמע שהאופציות שאת מתלבטת ביניהן זה או להמשיך בתקווה שמשהו ישתנה (אבל אולי זה סתם למרוח ולבזבז זמן וחבל לך), או להיפרד לשלום.

ואני אומרת, למה?

זה בחור שאת מכירה בכללי? כלומר, נניח אם תחליטו שלא מתאים וביי ביי, יהיה לך ממשק איתו בעתיד?

כי אם לא, מה יש לך להפסיד?

את רוצה שיהיה רגש ופתיחות רגשית? תביאי את זה. תיחשפי. תספרי. תפתחי. זה יוצר קרקע פורייה לשיח רגשי, ויותר סיכוי שהוא יפתח בפנייך גם כן.

אבל אל תספרי בשביל לשאול חזרה. אל תספרי בשביל לבחון את התגובה. תספרי בשביל לתת צ'אנס לקשר עמוק.

ברור שכשתספרי דברים אישיים התגובות שלו יותר משמעותיות מאשר כשמדברים באוויר על שאיפות. וברור שאם את נפתחת יש יותר מקום לשאול אותו שאלות רגישות על עצמו. אבל לבחון כל הזמן קשר זה מעייף. וחוסם.

תני לעצמך x מפגשים שבהם את קופצת למים, ורק אח"כ מסתכלת ובוחנת.

ונניח שהוא לא איש שמתאים לך? נניח שנחשפת והוא לא נחשף חזרה וזה "סתם"? מה יקרה? אז מישהו יסתובב בעולם כשהוא יודע עלייך משהו אישי. ואותו מישהו, שיצאתם חודש והחלטתם שלא, כבר לא רלוונטי ומשמעותי, אז מה יש לך להפסיד?

ואגב. אני לא ככ בקטע של "שיהיה גבר ויוביל", אבל גם אם מסתכלים בהיבט כזה. רגש זה משהו יותר נשי. הגיוני שמי שיוביל במובן הזה זו האישה. ובכללי אגיד שמהזוגות שאני מכירה, בדרכ הגבר נפתח בעיקר לאשתו. כלומר ברור שיש הבדל בין שיח רגשי בחברות (נניח בינך לבין חברה טובה שלך) לבין שיח רגשי בזוגיות. אבל מראש, לרוב, השיח הרגשי בין בנות הוא יותר מעמיק ופתוח מאשר השיח הרגשי בין בנים. 

נאמבר וואן -ביטחון עצמי

רצוי עם הומור

אבל ביחד עם כבוד ועדינות

בקיצור- ג'נטלמניות

וככה גם אם היא אומרת לא הכל טוב ונפרדים בחיוך

כשטסתי לחו"ל בקיץ האחרון וחיכינו בשדה תעופה דיברנו אני וחברות שלי עם משפחה נחמדה, ואז אחרי כמה דקות שהאבא שואל אותי מי אני ומה אני הוא מצביע על הבן שלו ומציג לי אותו ושואל אותי אם אני רוצה את המספר, לא היה נראה לי הסגנון אז איכשהו יצאתי מזה בכבוד, אבל אני חושבת שאם הוא היה נראה יותר בקו שלי הייתי יכולה לזרום...

אני מדבר על דוסיות דוסיות..

ותהיה אותנטי תסמוך על עצמך, לא צריך להצמד למשהו מסוים

יש כל כך הרבה דרכים להגיד את זה

בסוף ה' מחליט אם תמצא חן בעיניה, ואתה בכנות בלב יודע שעשית את ההשתדלות שלך (כוונות טובות ומעשה נכון)

אני מרגישה שזה לא מכובד לפנות ישירות.

אני גם לא חושבת שצריך לחפש, אבל כן אפשר להיות "עירני" כי בסוף הבחור מחפש את החצי המשלים שלו למטרה טובה, להקים בית, ואם באמת יש פוטנציאל (ולא כל בחורה שניה יאללה ננסה) אז למה לא?

למרות שמבינה את הרעיון של לפנות ישירות.

יש דרך איך פונים לבחורה. בשידוך. זה פגישה לצורך חתונה. אני לא מחפשת חתן בשוק. כשבאים לחפש מישהו להקים איתו בית זה צריך להיות בצורה יותר מכובדת ורצינית.

ככה אני מבינה. אבל ברור שלך ועוד מלא בנות זה לא מפריע וזה בסדר. אבל זה שזה לא עושה טוב בנפש כשמחפשים ברחוב זה ברור לי.

גם אני הרגשתי ככה תקופה. אבל מרגישה שעברתי את השלב הזה... כרגע רואה את החיים אחרת.

אם אפשר להוסיף, סליחה שאני אומרת את זה... 

אבל הדת והצניעות לא צריכות "לסרס" את הכנות האנושית

דתיים הם לא רובוטים

דוגמא לא קשורה- בחור דוס אחד פעם אמר לי שהוא לא אוהב את ירושלים. 

את יודעת איך הערכתי את הכנות שלו להגיד את הלא פוליטיקלי קורקט הזה? את יודעת איך במדרשה היה לחץ חברתי חיובי הזיה? 

כן, זה חיובי להתלבש בצניעות, ולהיות בל"חית ולהיות עם אורות בעיניים כי אני לומדת תורה. אבל אם אין לי אורות בעיניים?!...

למה השפיטה החיצונית הזאת... ברגע שיצאתי מהבועה המגזרית (היה את זה גם באולפנה וזה היה הפעם הראשונה שנתקלתי בתופעה הלא יפה הזאת) הכל נראה הרבה יותר אמיתי וכנה.

כשעושים דברים בפשטות, כנות וצניעות... ומכוונה טובה.... התוצאה שונה לחלוטין. 

כביכול המעשה זהה, אבל הוא שונה כל כך! לא דומה אדם אחד שיפנה אלייך ב"נשמה", לאדם אחר שיגיד לך את המילה הזאת. ההרגשה שזה עושה שונה, האוירה שזה יוצר אחרת. וזה יכול להיות ההבדל בין ראוי ולא ראוי. בין צורה כשרה ללא כשרה. 

בקיצור מה שרציתי להגיד בזה זה שזה לא חייב להתפרש ככה כרחובי וכולי...

ומצד שני כל מקרה לגופו.

מי שזה עובד בשבילו, מצויין.

אבל באופן כללי אני לא בעד.

אני לא חושבת שזה הפתרון.

(אין לי איך להאריך את התגובה)

כמובן שזו לא הדרך המרכזית למצוא אשה

אבל זו גם דרך אפשרית

ראית אותה הרגע באוטובוס, חנות או לא משנה מה.....

איך תגיע אליה?

חייב לדעת פרטים בסיסים כדי לדעת איך למצוא אותה... דרך צד שלישי.

פעם בחור עשה את זה... ואמרתי למסור לו שלא... ואז הוא הלך ודיבר איתי ישירות והערכתי את זה. למרות שעדיין אמרתי שלא היתה לי הערכה לעצם זה שהוא לא התייאש בקלות.

יכול להיות שלא כל הבנות חושבות כמוני, אבל אתה בעיניים שלי - לא פונים לבחורה שנראית שומרת מצוות ישירות. זה קצת להעמיד בסיטואציה לא נעימה (את שתי הצדדים אגב, אם זה לא מתאים. בטח כשזה ישירות in your face)

וכי זו לא הדרך המקובלת ממה שאני יודעת לפחות אז בעיניי זה גם פחות מתאים

תעשה את זה ותוך 3 חודשים אתה מתחת לחופה.

תכין כרטיס ביקור "(השם שלך), מחפש את האחת". (אתה יכול לחשוב על טקסט מתאים אחר. הכל טוב. תתייעץ)

שורה שניה "ווצאפ ________"

תלך ברחוב, מעבר חצייה ברמזור אדום,  תור בסופרמרקט, תחנת אוטובוס. מקום ציבורי. פתוח. עם אנשים. לא מבודד.

תראה מי שמוצאת חן בעיניך

תשאל "היי, סליחה, איך אני מגיע למקדונלדס ?" (או שאלה אחרת, אבל משהו לא קשור)

לא משנה מה היא תגיב,  תן לה להגיב, לעכל, להתבונן, להפנים מי אתה בכלל, 2 שניות,

ואז תגיד "סתם אני צוחק, אבל רציתי להראות לך משהו. תסתכלי" ותדאג שאתה מוסר לה את הכרטיס (ללא נגיעה כמובן)

לפני שהיא רואה מה רשום שם.

-איך- שהיא מסתכלת מה רשום בכרטיס, באותו רגע, אתה שואל "מה דעתך ?"

מהשלב הזה, לא משנה מה קורה, אתה צריך להתמודד עם הסיטואציה, בקלילות. כמו שאתה עם חבר.

כלומר, אתה בכלל לא מוטרד ממה שיקרה.

מה שיהיה, יהיה. בקטנה.

תדמיין באותו רגע שבעוד 5 דקות אתה -בכל מקרה- זוכה ב 20 מיליון שקל בלוטו. זו ההרגשה שצריכה להיות לך. ביטחון של פיל.

וזהו. תעשה את זה 100 פעם. אחת מהן תתפוס ותוך 3 חודשים אתה מתחת לחופה.

נ.ב - לא עשיתי את זה אפילו פעם אחת. אז אל תבנה על ניסיון שלי. אבל אתה תצליח. בהצלחה.

דיברתי עם מישהי בחנות ואז הוא פנה אליה ואז היא פנתה אלי הוא היה ממש ביישן והתפדח הלך חוזר .

שיעור תורה ( הוא הביא לי ספר שהביאו שם ואז פיתח שיחה)

מסעדה (תפס אותי שאני קמתי לנטילה בצד בלי פאדיחות)

בכביש ( צרחתי עליו והוא צייר לי לב עם מספר..)

טוב עזוב לא יודעת אני לא כל-כך אוהבת שמתחילים איתי ככה זה תלוי באיזה מצב רוח אני

היי,

נראה לי שאת יכולה להתאים לבחור שאני מכיר,

אפשר מספר? 😅 

מישהו היה פונה אלייך ככה היית נותנת?

פנה אלי ככה מישהו, אבל באמת בשביל חבר.

ורציתי לומר לו שאני רוצה אותו ולא את החבר 😅 

הוא היה כבר נשוי?

אבל יצאתי באמת עם החבר שלו והיה קשר טוב מאוד.. (: 

נראה לי שזה עבד רק כי זה באמת היה בשביל החבר😅

בחלק הכי תחתון רשימה באנגלית. אולי כדאי להתחיל שם

עוד אתר שאולי יכול להיות יעיל - Saw You at Sinai

אהבתי איך שישר גירשת אותן

חצופניות שכאלה