שמאמר הדור לא מכוון לדורנו, לא התעניינתי במיוחד אבל זה לא מסובך לשחזר את הרעיון
אצטט את המשפטים הכי עיקריים של מאמר הדור, לאו דווקא לפי הסדר:
"המכאוב הגדול, [...], המצוי בדורנו בלב כל מי שחושב מעט מחשבה והוגה מעט דעה, ביחוד אם הוא גם-כן מוכשר לקבל הרגשה עדינה וישרה בלבבו, אין לתאר ולספר."
המשפט הזה בעצם כולל את כל מאמר הדור, מאמר הדור מדבר על דור שבמהותו הוא חזק, מוסרי (לאו דווקא מוסר של תורה), מלא בתכונות טובות, צמא לרעיונות גדולים, "אידיאליסט" מה שנקרא בלשון הכיפות הסרוגות, למעשה היסטורית הדור דאז נאלץ להתמודד עם המון קשיים שאין בימינו - ליישב את הארץ כשאנחנו לא רצויים כאן לא על־ידי הערבים ולא על־ידי העותמנים (נראה לי שהמאמר נכתב לפני המנדט), עוני, מחלות, עבודת כפיים, ומצד שני הייתה בו המון מסירות נפש, היו בו הוגי דעות חילוניים "רציניים", הייתה אידיאולוגיה חזקה של סוציאליזם (בקרב הסוציאליסטים מביניהם), בקיצור מה שנקרא בחורים לעניין.
אבל מה, חסרה להם תורה, חסרה להם השקפה נכונה, הם מפותחים מבחינת המוסר הטבעי שלהם ומבחינת השכלה ומאוד הרבה מאוד בחינות אבל כל מה שמלמדים אותם זה תורה טכנית שנראית כאילו בקושי מתאימה לשטייטעל במקום תורה גדולה שמדברת על הדברים הגדולים של החיים ויכולה לסחוף אחריה.
"והנה אם היה באמת דורנו דור רע ומושחת, [...], אז עוד היינו מקבלים עלינו באהבה את הבוז והקלון, כיון שאיננו ראויים לצורה של חיים יותר הגונים, [...] אבל במה ננחם כאשר נחדור לתוכיות מצבו הפנימי, המוסרי והשכלי של הדור, אדרבה נמצאנו לא דור שפל, גם לא דור חוטא לפי האמת. בין באבות בין בבנים נמצא המון דברים טובים, רגשות עדינים, ורצונות נכבדים."
"בכל הזמנים ובכל הדורות אנחנו רואים, בדור שהוא מלא פרצות, הפרצות עוברות על פני כל חוגו המוסרי לכל צדדיו. דור שוכח אלוה הוא ג"כ דור סורר ומורה, זולל וסובא."
"מוזר הוא הדור הזה, שובב הוא, פראי הוא אבל גם נעלה ונשא - [...] רגשי החסד, היושר, המשפט והחמלה עולים ומתגברים, הכח המדעי והאידיאלי פורץ ועולה."
"אבל זה הוא דבר מוחש וגלוי לעינים, כי אור הצדק הפנימי, היושר הכללי והאהבה הלאומית הטהורה ברשפיה רשפי אש נתרבה ונתעלה בלב הדור הצעיר, במעולה שבו."
כלומר מצד אחד זה דור שוכח אלוה, מצד שני, זה דור שיש בו רגשי חסד, מסירות נפש ובייחוד למען עם ישראל, והרי לכאורה זה סותר, איך אפשר להגיע לערכים כאלה מבלי התורה הקדושה? איך "אור וחושך משמשים בערבוביא?"
"כשהדור הוא שפל, כשמוסרו העצמי הוא נשחת, כשמושגי הצדק והיושר הטבעי אינם מפותחים בו כראוי, אין המחשבה פועלת עליו לא לטובה ולא לרעה, או פועלת פעולה חלושה. אבל כיון שהוא מתעלה, כיון שהוא מרגיש בקרבו אצילות ועדינות, נטיה חזקה להשכיל ולהטיב והכרה פנימית [...], אע"פ שאינם גמורים ומשוכללים, מכל- מקום הרי הוא כבר צמא למחשבה והגיון, ועם זה גם לרגש יושר שמן ורטוב, רענן וחי."
"ודור בעל רוח גדול חפץ ומוכרח לחפוץ, בכל מקום שהוא פונה, לשמע דברים גדולים."
זה מאמר הדור בגדול.
האם ניתן להעתיק את הדברים האלה לימינו?
יש מי שאומר שלא, ואני חושב שעם־כל־כמה שזה נשמע ציני, זה לא מופרך כל־כך, בסופו־של־דבר יש הבדלים בין הדור של אז לבין הדור של היום, ה' ישמור מללמד קטגוריא על עם ישראל אבל בעיני המתבונן על החילוניוּת ה"קשה", מה הוא רואה? נהנתנות, אובדן של ערכים בסיסיים כמו משפחה, זוגיות, אם אתה לא הייטק אתה לא קיים, איך משיגים עוד כסף ואיך מתחילים עם בחורות במסיבות ואיך משתוללים בחצי עירום במצעד הגאווה.
זאת חילוניות שונה מזאת של לגדל שפנים וחזירים בקיבוץ, ושל בן גוריון, ושל מפא"י, ולכן התרופה גם תהיה שונה, לכאורה זה לא נראה שהבעיה העיקרית של הדור בכללותו היא שהוא לא שומע דברי תורה "גדולים", החסידות וכתבי הראי"ה פשטו מעיינותיהם ב"ה ובכל מקום ניתן למצוא שיעורים יוצאים מן־הכלל, אז מה בכל־זאת מונע את הדור הזה מלחזור בתשובה?
ומה עם החילוניות ה"רכה", זאת שאין לה בעיה ללכת לבית הכנסת בחגים ולעשות ליל הסדר, זאת שאפילו לומדת בממלכתי דתי, הרי מחנכים מצוינים יש לנו, הרי תוכנית הלימודים של מקצועות הקודש בנויה במיוחד כדי להנגיש בשפה פשוטה רעיונות גדולים ונפלאים, למה בכל־זאת אין עניין? למה יש כזאת נשירה? לא דומות העליות הראשונות לעליות של עדות המזרח! והנה דווקא עם אותן עליות אפשר לראות איך התמודדו גדולי ישראל בדרכים אחרות, למשל המאבק של מרן הרב עובדיה זצ"ל להחדיר את ההלכה לציבור הדתי־מסורתי.
מאידך גיסא - וכי אין בימינו אנשים שצמאים לרוחניות אמיתית? איך ייתכן שאנשים משכילים, עם תואר ראשון ושני, נמשכים להשקפות נשחתות, אם לא מהסיבה שהתורה לא נראית להם אלטרנטיבה מספקת? בעיני המתבונן מן הצד, איך נראים הציבורים שלנו? למה בפוליטיקה אנחנו לא יכולים להיות מיוצגים על־ידי ערכים אמיתיים? ולאו דווקא ארץ ישראל השלמה, אלא דברים השווים לכל נפש - ברוח התורה.
בכל־אופן זה הרעיון, אני לא יכול להגיד מה נכון ומה לא כי קטונתי, מה שכן ברור שזאת סוגיה שיש לתת עליה את הדעת היות שהיא לא עוסקת רק באיזה מהלך כללי אלא על החובה של כל אחד ואחד מאיתנו בחינוך הילדים ובגישה לזולת, עד כמה שזכור לי אלה שאומרים שמאמר הדור לא שייך בימינו הם גם אלה שיגידו שצריך להתבצר בתוך השמרנות והקנאות ואם כן איזה מין פתרון הציעו לבעיה?
(אם מישהו מצליח לזהות ולמצוא את הספר באיזה מאגר אשמח לשמוע!). 
