מה לכל הרוחות יש לנו לחפש אצל פרס?

נפגשתם עם הנשיא, אבל למה עכשיו? למה להצטרף למחול השדים המתנהל נגד הנוער שלנו בזמן אמת?! לא יכולתם לחכות כמה ימים עד יעבור זעם?!

ח"כ בצלאל סמוטריץ'' , כ"א בכסלו תשע"ב

בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
צילום: יצחק קלמן

מאחר ואת חלק ממשתתפי הפגישה בשבוע שעבר עם נשיא המדינה אני מעריך, אפילו מעריך מאוד, אני מבקש שאת הדברים הבאים תקראו עם סימן שאלה בסופם, גם אם בסערת הימים הצבתי סימני קריאה.

אני באמת לא מבין מה היה להם לחפש שם, דווקא עכשיו, אצל נשיא המדינה. איך בדיוק רוצים אותם המחנכים שהנוער בכלל יקשיב להם אם ברגעים הקשים הם מפנים להם עורף והולכים להתחנף למי שאולי נושא באחריות הגדולה ביותר למציאות הבלתי אפשרית שהנוער שלנו נאלץ לגדול בה ושמביאה אותו לפעמים לאיבוד עשתונות כמו שקרה השבוע.

בשיא המהומה, כשהנוער תחת מתקפה צבועה ומשתלחת, במקום לתת כתף אוהבת להניח עליה ראש ולהירגע קצת מכל המהומה, עולים לרגל לשמעון פרס. עולים לרגל לאיש שהקדיש את מיטב שנותיו לטיפוח השנאה להתיישבות ולמתיישבים, אדריכל אוסלו, חתרן בלתי נלאה, שמסרב גם היום בכל תוקף לקבל את הכרעת הבוחר הישראלי ומנצל את תפקידו בכדי לחתור תחת ממשלה נבחרת ולהמשיך לקדם את חלומותיו ההזויים להקים על חורבות ההתיישבות את "המזרח התיכון החדש". עם האיש הזה אתם מצטלמים לתמונה קבוצתית ומבשרים לנו בשמחה כי "מצאתם מכנה משותף רחב"?!

נכון, החיים הם לא שחור לבן, החיים מורכבים ולא ננהל אותם מכאן והלאה מנקודת מבט של נער, אבל למה עכשיו? למה להצטרף למחול השדים המתנהל נגד הנוער שלנו בזמן אמת?! לא יכולתם לחכות כמה ימים עד יעבור זעם?!

על חלק ממשתתפי הפגישה אין לי קושייה. הם היו שם באותו מקום לפני חמש עשרה שנה, אחרי רצח רבין, ועשו בדיוק א
בשיא המהומה, כשהנוער תחת מתקפה צבועה ומשתלחת, במקום לתת כתף אוהבת להניח עליה ראש ולהירגע קצת מכל המהומה, עולים לרגל לשמעון פרס. עלים לרגל לאיש שהקדיש את מיטב שנותיו לטיפוח השנאה להתיישבות ולמתיישבים, אדריכל אוסלו, חתרן בלתי נלאה
ת אותו הדבר. הם הסתובבו אז אצל כל מי שרק הסכים לקבל אותם, זרקו בוץ ורפש על חבריהם והיכו בשם כולנו על חטא שמעולם לא חטאנו בו. גם אז הם חשבו שבכך הם ימצאו חן בעיני אדוני הארץ. גם אז הם גרמו לנזק מוראלי וחינוכי הרבה יותר ממה שגרם הרצח עצמו.

מסמנים את הגירוש מגוש קטיף כקו פרשת המים, כגורם המרכזי לתסכול הרב של הנוער. אני דווקא חושב שזה התחיל עוד הרבה קודם, אז בחרקירי ההזוי והמתסכל ההוא לפני חמש עשרה שנה. הינו כבר בסרט הזה, אל תחזירו אותנו לשם. מותר ללמוד מטעויות.

ובכלל, אני מתקשה להבין את תגובות המבוגרים למעללי הנוער השבוע. אני מתקשה להבין מה לזה ולחינוך. את התקיפה החמורה, ובעיקר עצובה, של חיילי צה"ל השבוע ביצעו נערים בגילאי העשרה שהזעם והתסכול העצום העצורים אצלם התפרצו בחוסר שליטה נורא והביאו אותם למקומות אסורים. האם כשזה קורה לתלמידים שלכם בישיבה אתם שולחים אותם לזרועות 'יד הברזל' של השב"כ, המשטרה ובתי הדין הצבאיים?! האם כך מטפלים בנוער פגוע?! ושיהיה ברור, כשאני אומר פגוע אני ממש לא מתכוון למשהו שלילי. אני מתכוון לנוער אידיאליסטי עם שאיפות גבוהות וטהורות, עם כוחות עצומים וכוונות נהדרות, שדווקא בשל כל אלו מתקשה להכיל את מורכבות החיים, את השקר השולט סביבם ללא מצרים, את ההתעללות וההתעמרות של מערכת שהתגייסה כולה נגדם ונגד כל היקר והטוב להם.

אז כן, מכל זה יוצאת נפשם הטהורה של הנערים פגועה ולא שי ניצן הוא שירפא אותה. עשרה שי ניצנים שיקומו לנו לאור תחנוני 'הנהגת המתיישבים' 'למגר את הפשע' רק יותירו בנפשם פצעים כואבים יותר שיתפרצו בעתיד בדרכים קשות יותר.

אכן, אין דבר מכעיס יותר מהתנהגות אותם נערים השבוע. זה רע מצד עצמו וזה פוגע במאמץ המשותף. זה ממש לקדוח חור בספינה של כולנו ואין דבר מתסכל יותר - כמבוגר, כמחנך, כמי שנושא בעול ובאחריות למפעל ההתיישבות וחרד באמת ובתמים לגורלה - מלראות איך זה קורה לנו מול העיניים בלי שיש לנו יכולת לשלוט בזה ולהפסיק את זה. אז בעידנא דריתחא מגנים בשצף קצף ומצטרפים למחול השדים המטורף המתנהל כנגד הנוער.

באיזה שהוא מקום, זה ליפול בדיוק באותו החטא שבו חטאו הנערים, זה לתת לזעם ולתסכול המוצדקים לשלוט ולקחת אותנו למקומות רעים ומזיקים.

חז"ל לימדו אותנו "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" אולי עכשיו, כשהגיעו אותם המחנכים למקומו של הנוער ונכשלו באותו חטא, אולי יפתח הפתח להבנה טובה יותר של מצוקות הנוער, אולי תיסלל הדרך לתיקון.