סממנים חרדיים בציונות הדתית

ח"כ זבולון אורלב לא מבין, מדוע הרוח החרדית חודרת לציבור הדתי לאומי, מה שהביא למכתב בני הישיבות.

זבולון אורלב , א' בשבט תשע"ב

זבולון אורלב
זבולון אורלב
צילום: פלאש 90
עימות עם צה"ל?

לאחרונה עלו לסדר היום סוגיות היורדות לשורש משנתה וערכיה של הציונות הדתית, ביחסיה עם מדינת ישראל, עם צה"ל והרב הצבאי הראשי. כמי שינק מילדותו את דרכה של הציונות הדתית אני מוצא את עצמי היום תמה ומשתומם נוכח מעשים והתבטאויות הנראים בעיני ככפירה בעיקר.

כוונתי לפרסומים בדבר עצומת בני ישיבות הסדר המצהירים שיימנעו מלשרת בצה"ל אם לא תיפתר על פי שיטתם בעיית שירת הנשים. בכך הם נענים לקריאות של ראשי ישיבות לסרב פקודה כדי להפגין את עליונות פסיקת ההלכה של הרב על פני פקודות המפקד.

מצטרפת לחרפה זו השתלחות של חבר כנסת דתי-לאומי ברב הצבאי הראשי. על אלה נוספת התמיכה בהארכה לחמש שנים נוספות את תוקפו של 'חוק טל', המאפשר השתמטות חרדים משירות בצה"ל, וכן הפגנת חיילים דתיים במדים במהלך טקס צה"לי רשמי.

גם אם יש לנו מחלוקת חריפה עם הממשלה, או עם העומד בראשה, אין לנו מחלוקת עם המדינה

אחת מאבני היסוד במשנת הציונות הדתית היא ההכרה שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו, במובן הרוחני וההלכתי. מכוח אמונה זו אנו מעניקים קדושה לקיום המדינה ומוסדותיה ומבטאים זאת גם בתפילותינו. אנו משרתים בצה"ל לא רק מכח החוק, אלא כמצווה דתית ב'הלכות מלכים'. אנו מכבדים את החוק ואת מוסדות המדינה ללא קשר לשאלה אם אנו אוהבים את החוק, או מוסד כלשהו ממוסדות המדינה.

יש להבחין באופן ברור בין הממשלה כמוסד פוליטי, העשוי להתחלף בהתאם לערכים דמוקרטיים חילוניים, לבין המדינה כמהות ערכית-חברתית ודתית, קבועה ועומדת. לכן, גם אם יש לנו מחלוקת חריפה עם הממשלה, או עם העומד בראשה, אין לנו מחלוקת עם המדינה. מותר ואף רצוי לנקוט בכל דרך דמוקרטית על מנת לשנות את דעתה של הממשלה, אולם אסור לנו לפגוע ביכולת קיומה של המדינה ובהבטחת עתידה. חתירה תחת אושיות קיום המדינה היא חתירה תחת קדושתה של מדינת העם היהודי!

השתלבות ולא נטישה

דרכי ההתמודדות והמאבק שלנו לא יהיו באיומי נטישה ובריחה מאחריות לאומית, או הסתלקות מחובתנו לקיים את המדינה ולשרת את בטחונה. אנחנו לא משחקים 'ברוגז' עם המדינה, לא מתבדלים ממנה ולא פורקים את עול החוק והמשמעת הלאומית.

הגענו להישגים רבים בתקופת המדינה-שבדרך, ומאז הקמתה ועד היום. עשינו זאת בדרך של הבנות, שכנוע ומאבק פוליטי עם מוטיבציה ערכית. בדרך זו הענקנו משמעות לזהותה היהודית של מדינת ישראל בכל תחומי החיים, ובכל מוסדות המדינה לרבות בצה"ל. מרבית ההישגים מעוגנים במערכת ענפה של כ-70(!) חוקים, כמו גם בהסדרים המעוגנים בנהלים מחייבים של מוסדות המדינה.

המחלוקת העיקרית בינינו לבין המיגזר החרדי קשורה למעמד הרוחני וההלכתי של מדינת ישראל. מי שלא נותן למדינה משמעות דתית יכול להשתמט מלשאת בעול קיומה, משירות בצה"ל ומהשתלבות בתעסוקה התורמת לחוסנה הכלכלי של מדינתנו.

המעשים וההתבטאויות שציינתי בראש דבריי עולים בקנה אחד עם התגובות וההתנהלות של המיגזר החרדי. לראש ישיבה חרדי אין בעיה לפסוק לתלמידיו שאם צה"ל אינו מספק לו את כל התנאים אותם הוא דורש, מוטב להם שלא יתגייסו ולא ייקחו חלק בתפקידי צה"ל. ראש ישיבה חרדי אינו חש אחריות לתרום לעוצמתו של צה"ל, וגם אין לו מחויבות רוחנית דתית לקיומה
לראש ישיבה חרדי אין בעיה לפסוק לתלמידיו שאם צה"ל אינו מספק לו את כל התנאים אותם הוא דורש, מוטב להם שלא יתגייסו ולא ייקחו חלק בתפקידי צה"ל
של המדינה.

גם חוק טל, המתיר השתמטות המונית חוקית לכתחילה של מי שתורתו אומנותו, מייצג השקפה אנטי ממלכתית ואנטי ציונית, אשר אינה מכירה במדינת ישראל כגורם לצורך פסיקת הלכה בענייני קיום המדינה.

ניצנים חרדיים בציודות

הקריאות לסירוב לשירות בצה"ל, סירוב פקודה בשורותיו, או הפגנות במדים במהלך טקס צבאי  - הינן ניצנים ומאפיינים חרדיים מובהקים הזרים לחלוטין לערכיה של הציונות הדתית. פגיעה בוטה במעמדו ההלכתי של הרב הצבאי הראשי היא פגיעה אנושה במעמד ההלכה, התורה ואורח החיים הדתי והממלכתי בצה"ל. כל אלה שמים לאל מאמצים כבירים שנעשו בשנותיה הראשונות של המדינה לאפשר לחיילים דתיים לשרת בו שכם אל שכם עם אחיהם החילונים, בלא שתיפגע זכותם לנהל אורח חיים דתי מלא.

אנו מאמינים כי הדרך לתקן, לשפר ולהשיג את המטרה, היא בהשתלבות בתוך כלל הציבור בישראל. חרתנו על דגלנו מעורבות בכל תחומי החיים וגילוי אחריות חברתית ולאומית כלפי כל המתרחש במדינה ובמוסדותיה. כל זאת אנו עושים גם אם אין לנו כרגע את כל התנאים ההלכתיים והרוחניים שהיינו רוצים. איך נתקן, אם לא נהיה מעורבים? איך נשפר, אם לא נהיה חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית? איך נשיג את מטרותינו, אם לא נישא בעול יחד עם כל חלקי העם?

(מתוך העלון 'שבת בשבתו')