העם צריך תחרות גם באקדמיה

ראשי האוניברסיטאות מפחדים מכניסת שחקן צעיר ונמרץ לזירה שלהם, כזה שיכניס תחרות בריאה לרמת השירות, איכות ההוראה והמחקרים.

שמעון גנסבורגר , י"ד בתמוז תשע"ב

שמעון
שמעון
גנסבורגר

מי מאזרחי ישראל כיום לא נהנה מפירות התחרות של השר כחלון? 

כל אזרח ואזרח בישראל מפסיד כיום שווי כסף רב. למה? כי ראשי האוניברסיטאות יצרו לעצמם גילדה סגורה ודי אטומה, שאין לה כל סיבה ותמריץ להעניק רמת שירות איכותית והשקעה מחקרית שתהיה  בראש סדרי העדיפויות שלהם.

לפני כשנתיים האוצר ניסה להחיל פיקוח על זרימת כספי המדינה שעוברים לאוניברסיטאות, ואלה כמובן התנגדו בחריפות בטענה השחוקה של התערבות גסה ב''חופש האקדמי''. במילים אחרות, ''תנו ת'כסף וסתמו ת'פה''. האקדמיה כיום יושבת על  אולימפוס בתחושת עליונות על כל "הטיפשים" והגיע הזמן להוריד אותה משם, שיפסיקו להתבכיין ויתחילו להתייעל!

כיום, כל אחד משבעה ראשי האוניברסיטאות מושך משכורות של 60- 100 אלף ₪ לחודש, וגם שאר הגברדיה הבכירה לא נשארת ערומה. רק לשם השוואה מהטופ של המגזר הציבורי בישראל, לא הנשיא שלנו (49,233 ₪) ולא ראש הממשלה (44,882 ₪) מתקרבים לרמות שכר שכאלה .

מדיניות אנשי אגף התקציבים באוצר, היא לממש את שילובם של שתי הגישות המרכזיות בכלכלה כיום, הפוזיטיבית של אדם סמית– יעילות מול תועלת, והנורמטיבית של קיינס– התערבות ממשלתית כרגולציה להקניית רווחה לאזרחים. שילוב השיטות מתקיים בכניסת המתחרה הקטנה, הצעירה והרעננה 'אוניברסיטת אריאל בשומרון' לענף המחקרים וההוראה באוניברסיטאות. האבסורד הוא שראשי המוסדות האמונים על הרחבת הידע מנסים למנוע את הרחבת הידע.

אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. בתרבות הבלתי מפרגנת שבארצנו, מתערבבים להם שיקולים פוליטיים (מיקום גיאוגרפי) ואינטרסנטיים (תחרות מול מוסדות קיימים) ומטשטשים את השיקול הענייני. השיקול היחיד שצריך לקבוע אם להעניק למוסד מעמד אוניברסיטה הוא רמת המחקר וההוראה האקדמית. קריטריון זה נתון לשיקול הדעת של הגורמים המקצועיים בלבד ולא של ה"נחתום שמעיד על עיסתו".

13,000 סטודנטים, עשרות פרופסורים ומכוני מחקר בעל שם עולמי, מאיץ חלקיקים יחיד במינו, הכרה כאוניברסיטה זמנית, כל אלה מצטרפים לזכות בהכרה קבועה. ועדת הבחינה העמידה פרמטרים ברורים, שפורסמו בדו"ח שפורסם בינואר האחרון המצביע על כך ש'אריאל' עמדה בכל היעדים, בהם: הגדלת היקף הפרסומים המחקריים ב-50% כאשר בסופו של דבר 'אריאל' העלתה ב-85%, הגדלת מספר חברי הסגל האקדמי בעלי תואר דוקטור ב-35% כאשר מספר חברי הסגל גדל בפועל ב-60%, הגדלת מספר תלמידי דוקטור ל-40 כאשר המספר עומד היום על 84 ותלמידי מחקר היה אמור לעלות ל-100 ועומד כרגע על 350. העמדת תשתית פיזית למחקר לחברי הסגל בתחומים הניסויים – המוסד בנה 1,500 מטר מעבדות והשקיעו 20 מיליון שקל ברכישת ציוד מחקרי.

 חברי הוועדה כללו את פרופסור ישראל אומן חתן פרס נובל מהאוניברסיטה העברית, פרופסור עמוס אלטשולר מאוניברסיטת בן גוריון, פרופסור מאיר וילצ'ק ממכון וייצמן, פרופסור דוד חסון מהטכניון, פרופסור טוביה מילוא מאוניברסיטת תל אביב ופרופסור דניאל שפרבר מאוניברסיטת בר אילן.

לאחר 40 שנה בהם האוכלוסייה בישראל הכפילה את עצמה, אפשר ורצוי להקים אוניברסיטה נוספת, ובכך להגדיל את חופש הבחירה של הסטודנטים. אם רוצים לבחון זאת באופן אובייקטיבי כן אוניברסיטה או לא, שיערכו אחת ל-5 שנים הערכה של המחקר: היכן פרסמו החוקרים, היכן צוטטו מאמריהם, כמה מענקי מחקר הם גייסו מחו''ל, כמה מדענים וחברי סגל ניפק המוסד. ולפי המפתח הזה יחולק התקציב בין המוסדות. ככה מבטיחים מצוינות מחקרית, בניגוד לשיטה הנוכחית שמנציחה בינוניות.

אני מנסה להבין את טענתם, אם יהיו יותר מוסדות להשכלה גבוהה. אז תהיה פחות השכלה גבוהה, מחקרים, איכות הוראה? כל פעם עולה נימוק אחר לשאלה ''למה לא כדאי?''  "למה זה יפגע בכולנו"? וכל פעם מדובר בנימוק שולי ולא ענייני.

למה לא? '' כי אריאל היא בשטח כבוש''. ומה לגבי כל מדינת ישראל? נראה לכם שבעיני ערבים יש חלק במדינה שלנו שלא נחשב ככבוש?

למה לא? "כי יהיה חרם"- מי שלא יודע גם ככה יש חרם. באנגליה מחרימים מאמרים מדעים מישראל. מי שמחרים לא צריך סיבה.

למה לא? "כי אין כסף לאקדמיה" - אז אולי נעשה השוואה בין האוניברסיטאות ונבטל את מעמדן כאוניברסיטה לאלו שלא עומדים בקריטריונים. למשל: אוניברסיטת חיפה, שמאופיינת ברמת פרסומים אקדמיים נמוכה יחסית.

שימו לב לטענות ראשי האוניברסיטאות, המובאות באצטלה פרופסורית כדעות ''אקדמאיות''. למעשה, כולם שם עוסקים בפנקסנות, ובניסיון להפיק עוד כסף למערכות המסואבות והמנופחות שלא לצורך. למשל, יש פקולטה באוניברסיטה העברית שם יש ''מנהל חממות'' שתפקידו להשקות  פעמיים ביום את העציצים בחממות, ובשאר הזמן הוא שוטף את הפונטיאק שקנה מכספי משלם המיסים.

הכול תירוצים, כלום לא פוגע באחרים פשוט הרעב שלהם הוא כסף והם לא רוצים להתחלק בתרומות ובתקציבים, מדובר בהרבה כסף שזורם לאוניברסיטאות וחלקו לכיס של הסובבים את כל הקומבינה הזאת. שיאפשרו גם לאריאל להיות אוניברסיטה, אריאל צריכה להיות אוניברסיטה בזכות מקצועית ולא בחסדי הממשלה.

''קינאת סופרים תרבה חוכמה'', ביוני 2011 בעקבות מחאת הקוטג' אמר ראש הממשלה לשריו, "תהיו כחלונים"- ואני מבקש מאותו ראש ממשלה, אנא אמץ זאת גם לאיכות והשירות המאובן והמקובע כיום של ההשכלה הגבוהה בישראל, לטובת כלל הציבור במדינת ישראל.