חניה על המדרכה

שאלה: האם מותר לאדם להחנות את רכבו על המדרכה באופן שחוסם מעבר של הולכי רגל או עגלות?

הרב יוסף צבי רימון , י"ט בשבט תשע"ג

הרב יוסף צבי רימון
הרב יוסף צבי רימון
אתר ישיבת הר עציון

הגמרא בראש מסכת בבא קמא מונה ארבעה אבות נזיקין: השור, הבור, המבעה (צאן האוכל בשדות אחרים) וההבער (אש). שלושה מבין האבות - השור, המבעה וההבער, הם מקרים בהם ממונו של האדם מזיק באופן פעיל לאחרים. לעומת זאת, בבור, האדם אינו מזיק באופן ישיר, אלא רק מאפשר לנזק להתרחש; הוא אינו מפיל דבר לתוכו, אלא רק חופר בור ומותיר אותו ללא כיסוי. האחרונים דנים כיצד בדיוק הגדירה התורה את החיוב הייחודי בבור, אך בכל מקרה עולה שהאדם חייב בנזיקין על אף שאינו מזיק באופן ישיר.

לאור הגדרה זו הרחיבה המשנה (ל,א) את דין הבור וקבעה כי "השופך מים ברשות הרבים והוזק בהן אחר, חייב בנזקו", זאת למרות שהמים עצמם לא הזיקו אלא רק גרמו לאדם להחליק. על בסיס הרחבה זו קבע בשו"ת מנחת יצחק (ח,קמח):

אם מעמיד את רכבו בצורה המסכנת את הולכי רגל, או על המדרכה שמאלץ את הולכי הרגל לרדת על פני הכביש שזה מקום מיועד עבור נסיעת כלי רכב ומסוכן עבור הולכי רגל וכיוצא בזה שהזכיר במכתבו, כל אלה יש להם דין כמו חופר ברה"ר, וכמבואר בש"ע (חו"מ, תי), דאפילו שפך מים ברה"ר והוחלק בהם אחר חייב עיין שם.

כלומר, העובדה שהאדם מכריח את הולכי הרגל לעבור בכביש שקולה לחפירת בור, כיוון שהיא גורמת לאחרים לעבור במקום בו הם עלולים להינזק. ועוד הוסיף המנחת יצחק והביא את דברי הרמב"ם (רוצח ושמירת הנפש יא,ד):

כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה, שנאמר: "השמר לך ושמור נפשך", ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר על "לא תשים דמים".

לסיכום: אסור לאדם להחנות את רכבו במקום המחייב את העוברים ושבים לרדת לכביש ולהסתכן, הן מצד דיני נזיקין והן מצד חובתו של האדם להסיר מכשולים העלולים לגרום לסכנת חיים.