יהודי נרצח אתמול. צריך לקרוא זאת שוב, הפעם בצעקה: יהודי נרצח. בשר מבשרנו מת.
סלאם זעל רצה לרצוח יהודי, לא משנה היכן הוא מתגורר או למי הצביע בבחירות, ואביתר בורובסקי היה פשוט הכי קרוב: הוא עמד בתחנה, ידיו בכיסים, ממתין לחבר שייקח אותו לחזרת התיאטרון, אחרי שנפרד מחמשת ילדיו בעוד בוקר של שוקו וקשירת שרוכים. זעל נעץ סכין ארוכה בבטנו - בטננו. רק משום שהוא יהודי.
20 דקות ארכה הדרך מצומת תפוח - מעבר להרי החושך - ועד בית החולים בילינסון - מרכז הארץ, באמבולנס שהבהיל את זעל לטיפול רפואי.
ישראל שלקחה את זעל לחבישת פצעיו במרכז הרפואי המתקדם היא אותה ישראל ששיחררה אותו מן הכלא לפני כמה חודשים. אותה ישראל שהסירה את המחסומים כדי להקל את מרקם החיים הפלשתיני. מה עם מרקם החיים היהודי, רציתי לשאול, ואז הסתכלתי בתמונתו של אביתר.
אבא נפלא, יוצר מקורי, שחקן בחסד. חיוך גדול. רעיונות חדשים. אהבה לארץ הזאת. שטף חיים שנחתך בסכין מזוהמת. זה קרה בדיוק בשעה שבכל מקלטי הרדיו בישראל דיווחו בהתרגשות על יוזמת השלום החדשה
אבא נפלא, יוצר מקורי, שחקן בחסד. חיוך גדול. רעיונות חדשים. אהבה לארץ הזאת. שטף חיים שנחתך בסכין מזוהמת. זה קרה בדיוק בשעה שבכל מקלטי הרדיו בישראל דיווחו בהתרגשות על יוזמת השלום החדשה
אבא נפלא, יוצר מקורי, שחקן בחסד. חיוך גדול. רעיונות חדשים. אהבה לארץ הזאת. שטף חיים שנחתך בסכין מזוהמת. זה קרה בדיוק בשעה שבכל מקלטי הרדיו בישראל דיווחו בהתרגשות על יוזמת השלום החדשה. אלו פני השלום: ליצן רפואי שנרצח בתחנת אוטובוס. כך היו פני השלום עוד ב־1929, וכך יהיו.
בידוק במחסומים הוא רע הכרחי, תולדת נסיבות כפויות. בשנים האחרונות הלכו והוסרו המחסומים. ארגוני השמאל מתגאים ומתפארים בהישגם לבטל את המחסומים הפנימיים, שהפריעו לחופש התנועה של הפלשתינים. נשארו מעברי הבידוק בדרך מיהודה ושומרון החוצה, המאפשרים לעשרות אלפי פלשתינים להתפרנס בישראל.
בין הערים והכפרים הפלשתיניים הם נעים ללא הפרעה. ויחד איתם, מאחורי גדר ההפרדה, חיים באיום ביטחוני מתמיד 300 אלף ישראלים.
לפני שבוע השתתפתי בתוכנית פוליטיקה בערוץ הראשון. בדרך חזרה הביתה נתקלתי במחסום אבנים שהניחו מחבלים על הכביש. למרבה המזל, הצלחתי להשתלט על המכונית. לפני כחודש, בערב יום השואה, גולגל לעברי צמיג בוער. הנסיעה בכבישי השומרון הפכה לבלתי אפשרית. ה"טרור השקט" משבש את שיגרת החיים.
ניסיון העבר מלמד כי בכל פעם שיש גל טרור ב"שטחים", זה מגיע מהר, בשיטתיות בדוקה, אל מרכזי הערים. כששותקים בתפוח, זה מגיע לדולפינריום. כששותקים בשדרות, זה מגיע לאשדוד. הגשם יורד עכשיו על רכס ההר הגבוה, אבל אם לא ייעשה דבר, ישטפו המים גם את המגדלים הגבוהים של תל אביב. עזריאלי, אגב, הוא 30 דקות נסיעה מצומת תפוח.
פורסם בעיתון "ישראל היום"