בתקופה האחרונה – וגם מעל במה זו, עולה הרעיון להחליף את המודל של "צבא העם", במודל של "צבא מקצועי".

המצדדים ברעיון, חלקם מהעולם האקדמי, רואים בו פתרון לבעיות שיש כיום במימוש המודל של "צבא העם", שהולכות ומתגברות בעקבות השינויים הערכיים שעוברים על העולם ועל החברה הישראלית. ישנם כאלה הרואים את "היתרונות" של מודל "הצבא המקצועי" במדינות אחרות, והיו רוצים לאמצם. אולם יש גם כאלה שמצדדים ברעיון, משום שהם מקוים שבכך יוסר הלחץ הציבורי מאוכלוסיות מסויימות שאינן שותפות בנטל הבטחוני.

מטבע הדברים יש א-סימטריה בין רעיון שלא נבחן עדיין לבין רעיון שכבר מתממש. בכל רעיון שכבר מתממש יש חסרונות נראים לעין, (אין דבר מושלם) שניתן להצביע עליהם. לעומתו רעיון שעדיין לא נבחן לא ניתן לראות את חסרונותיו בעין, הבעיות הצפו

מתוך היכרות מסויימת עם כמה צבאות זרים "מקצועיים", ומרמת הביצועים שלהם ואיכותם המקצועית, איני סבור שמדובר על "סיפור של הצלחה!"

יות כמו גם הציפיות להצלחתו הן בגדר ספקולציה. אבל העובדה שלא ניתן להצביע על החסרונות בעין, הן יתרון פסיכולוגי לא מבוטל, ויש רבים שנופלים שבי בקיסמו.

מתוך היכרות מסויימת עם כמה צבאות זרים "מקצועיים", ומרמת הביצועים שלהם ואיכותם המקצועית, איני סבור שמדובר על "סיפור של הצלחה!", נדמה לי לעיתים שחלק מהמצדדים במהלך לוקים בתסמונת "הדשא של השכן-ירוק יותר!". העתקת המודל הזה למדינת ישראל ולצה"ל עשוי להיות מסוכן לקיומנו.

אין להתעלם מהחסרונות שיש במימוש המודל הקיים, אולם עלינו לזכור את דבריו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל (מידות הראי"ה "תוכחה") : "יש לעיין בדרכי בני אדם כשרוצים להוכיח איזה איש להסירו מדרכו, אולי זה הדרך לפי ענינו טובה היא אע"פ שיש בה חסרונות, אבל בחסרונותיה מגינות עליו בעד חסרונות יותר עצומות." פעמים רבות פסילת המודל הקיים בשל חסרונותיו עלולים להביא אלטרנטיבה גרועה יותר.

למודל של צבא העם במדינת ישראל בעידן הפוסט מודרני יש מספר יתרונות: הערכי, האיכותי הציבורי והמספרי.

יתרון ערכי: גם כיום צה"ל אינו רק צבא חובה, ויש בו חוט שדרה של אנשי קבע, קצינים ונגדים, שמשרתים כבעלי "מקצוע". אולם מכיוון שהגוף העיקרי של הצבא: בסדיר ובמילואים הוא של צבא חובה, ה"שיח" הוא שיח ערכי, של תרומה להגנה על קיום המדינה והעם, ובכלל זה גם תוך סיכון חיים. מעבר תרבותי למודל של "צבא מקצועי" שבו תפיסת המלחמה והשרות הצבאי הוא כמקצוע, משמעותה: שהמניע לשרות ולהסתכנות הוא התיגמול החומרי או אף הפסיכולוגי ולא מניע ערכי. כיום, לגיוס לצה"ל יש משמעות ערכית, ברמה הלאומית והאישית. בעידן הפוסט מודרני, הצבא הוא העוגן הערכי של החברה הישראלית. בחלק מהמגזרים של החברה הצבא הוא כמעט המסגרת היחידה שבה מתנהלים תהליכים ערכיים, ובו מתעצבת אישיות ערכית, שתבוא לידי ביטוי אח"כ, גם בחיי האזרחות. הבריחה מהתמודדות ערכית עם הבעיה שנוצרה כתוצאה מהשינויים-היא עצמה סימפטום של בעיה ערכית רחבה–לברוח מהבעיה במקום להתמודד.

אל מול רמת האיומים והיקפם המספרי, לגודל הצבא יש משמעות מבצעית והרתעתית. אמנם נשמעו כבר בעבר אמירות על "צבא קטן וחכם", אולם אלו היו אמירות פופוליסטיות

צריך לזכור שגם אין אפשרות לערוך ניסוי. לקח שנים רבות ליצור את האתוס של האומה המגוייסת. אם לפרק זמן הוא יפסק, יהיה קשה עד כדי בלתי אפשרי להחזירו.

יתרון איכותי: הצבא נהנה מרמה גבוהה של כוח אדם בזכות גיוס החובה. וכתוצאה מכך יש לו יתרון איכותי שמחפה על נחיתות מספרית מול אוייבנו. צבא מקצועי בחברה הישגית עם נטיה להייטק, יקטין באופן משמעותי את ההתגייסות של אלה שיש להם אופציה להתקדם בלימודים ובקריירה בגילאי השמונה עשרה. מהיכרות עם צבאות אחרים הפרופיל של הלוחם המקצועי באחוזים גבוהים הוא של כאלה שאין להם אופציה אחרת, או כאלה שמתאפיינים כבעלי פרופיל אישיותי כוחני או הרפתקני. מיותר לציין שפרופיל שכזה אינו מתאים למגוון של מתארים ואתגרים שהצבא נדרש להתמודד איתם.

לגיטימציה ציבורית: דווקא משום שהצבא הוא "צבא העם" שלכולם יש בו חלק ונגיעה אישית, הוא מקבל תמיכה ציבורית ויש לגביו קונצנזוס שאין כמוהו לשום גוף ממשלתי במדינה.

היתרון המספרי: אל מול רמת האיומים והיקפם המספרי, לגודל הצבא יש משמעות מבצעית והרתעתית. אמנם נשמעו כבר בעבר אמירות על "צבא קטן וחכם", אולם אלו היו אמירות פופוליסטיות ולא כאלה שבאו כתוצאה מבחינה מקצועית של העמדת סד"כ מול תרחישי יחוס! מקרי קיצון של מלחמה בכמה חזיתות בו זמנית מחייב סד"כ שאם יצטרכו להחזיקו כ"צבא מקצועי שכיר" מדינת ישראל תפשוט את הרגל מבחינה כלכלית.  ומי שלא עשה סדיר לא כשיר למילואים. אמנם בעבר היו מקרים שבהם מדינות הכשירו יחידות צבאיות תוך כדי מלחמה, אולם במדינה קטנה כמו מדינת ישראל, שאין לה שטחי הכלה, ומול איומים קטלניים, לא יהיה זמן להכשיר סד"כ.

בל נתפתה למקסם הצבא המקצועי, הוא עלול להמצא, בשלב מאוחר מדי, כמקסם שווא, שחסרונותיו יעלו עשרות מונים על הבעיות שבמודל הקיים. אסור להמר על הקיום הלאומי!