פתרון "שתי מדינות" שזז קצת מזרחה

ד"ר מרדכי ניסן , ה' באב תשע"ג

ד"ר מרדכי ניסן
ד"ר מרדכי ניסן
עצמי

למעלה מארבעים שנה הדף הימין בהצלחה מרובה את הרעיון של מחנה השמאל למדינה פלשתינית מערבית מן הירדן.

זו לא קמה וספק רב שתקום בעתיד הנראה לעין. אך לאחר הנצחון ההיסטורי הזה, מוכנים עתה אנשי ימין להסתכן בהצעה להעניק לערביי יו"ש אזרחות בתוך מדינת ישראל, שתקיף את גבולות א"י מן הים ועד הנהר.

מדוע בעצם להגיד "לא" למדינה פלשתינית בארץ-ישראל המערבית? משום שהגיאוגרפיה מצומצמת מדי, הטופוגרפיה מאיימת מדי, תחושת הצדק, הנקמה והשנאה של הפלשתינים המוסלמים בלתי-מתפשרת מדי, תביעות הפלשתינים קטלניות מדי, - והאמון ההדדי בין ישר אלים ופלשתינים במקרה הטוב, שברירי מדי. אין אופק מדיני להבנה עקרונית ומעשית לגבי כל נקודות המחלוקת – ירושלים, התנחלויות, פליטים, גבולות וכו' - על-מנת להשכין שלום בין מדינת ישראל ומדינת פלשתין.

לאנשי ימין רעיון אחר שהוא לא פחות חסר אחריות. רוצים להעניק אזרחות לפלשתינים במסגרת החלת הריבונות על השטחים. הנה לפניכם התרחיש המחריד שפלשתינים השתעשעו בו לפני שנים ועכשיו מתדיינים בו הישראלים. ככל שישראל דוחה מדינה פלשתינית ולא נסוגה מהשטח, אז עליה לזכות מאות אלפי פלשתינים ולהכיר בהם כאזרחים חדשים במדינת ישראל. מכאן יגבר עקרון השוויון של דמוקרטיה על הציונות, כאשר הריבוי הערבי וההגירה היהודית ישמשו תהליכים מזורזים במציאות החדשה בארץ.
ככל שישראל דוחה מדינה פלשתינית ולא נסוגה מהשטח, אז עליה לזכות מאות אלפי פלשתינים ולהכיר בהם כאזרחים חדשים במדינת ישראל. מכאן יגבר עקרון השוויון של דמוקרטיה על הציונות, כאשר הריבוי הערבי וההגירה היהודית ישמשו תהליכים מזורזים במציאות החדשה בארץ.

ולמה בעצם לשלול הרעיון של אזרוח המוני ערבים-מוסלמים בלב מדינתנו? כי תהיה הדו-לאומיות בפועל מתכון לקריסת מדינת היהודים, ההתערבבות וההפחדה שיחוו יהודים יעלו מדרגה, הפלישה הדמוגרפית של ערבים לערים ושכונות יהודיות תתעצם, הדה-מורליזציה של היהודים תעמיק, ערביי הגליל והמשולש יגלו עוד רמות מסוכנות של מרדנות, יהיה עיקור האתוס הציוני וייחשף שיתוק של המערכת הפוליטית. מלחמת אזרחים יהודית-ערבית תהיה שאלה של זמן בלבד. אנשי ימין מציעים לברוח מהאריה כדי להיבלע בתוך לוע הזאב. נינצל ממדינה פלשתינית אך נכניס את האויב בדלת הראשית למדינה היהודית.

אופציה שלישית ואחרת, ולרוב שולית בשיח הפוליטי, רואה במדינה פלשתינית במקום בית המלוכה ההאשמית בירדן כחלופה שיש לחתור אליה בכל העוז והנחישות. את הסכנה הפלשתינית באשר-היא צריך להשליך רחוק ככל שאפשר מאתנו, עד לעבה"י המזרחי. שהאיום יימצא בחצר האחורית של ישראל ולא תעמוד לא על מפתן הבית ולא מתוך הבית פנימה.

מכלול טיעונים ערוך עומד ביסוד התפיסה המדינית האומרת, "ירדן היא פלשתין". שכן מרחב עבר-הירדן אכן חלק היסטורי של ארץ-ישראל/פלשתין, רוב אוכלוסיית ירדן מזוהים כפלשתינים, שושלת ההאשמית איננה חלק טבעי של המרחב ומקור ייסוד ירדן היה ע"י מעשה אימפריליסטי-בריטי ב-1921, מאוויי רוב התושבים מצדיקים מימוש של זכותם להגדרה-עצמית כפלשתינים למדינה שלהם. יילך המלך (או שלא) ותקום פלשתין חופשית.

תכנית "ירדן היא פלשתין", שפעם היתה סיסמה ותכנית של הממלכה ההאשמית, תקבע אחת ולתמיד שהמוקד המדיני והלאומי הבלעדי לשאיפות הפלשתיניות למדינתם הריבונית נמצא בעבר-הירדן. "זה טוב ליהודים" ולכן יש לקדם את התפיסה בכל דרך אפשרית, ובעת רצון לנצל כל הזדמנות שהיא תתגשם. בסוף יהפוך נהר הירדן לגבול מדיני קבוע בין ישראל ופלשתין, כי זהו נוסח ריאלי של פתרון "שתי המדינות" שזז קצת מזרחה.

בוודאי שיש לכל תכנית וגם זו שהצגתיה בשם "ירדן היא פלשתין" סיבוכים ומהמורות בדרך לביצוע. לא על כך דנתי כאן אלא רק על הקונצפציה המדינית, העקרונית והנקייה.

ותסלחו לי אחי השמאלנים וגם הימיניים עם מילה אחרונה, אבל צריך להבין את התרבות המזרח-תיכונית וערבית, שאם אנחנו היהודים לא נהיה אדוני הארץ, בסוף לא נהיה אפילו תושבי הארץ.