חזקו ידיים רפות

"לא שמעתי שאנשי הבית היהודי פנו בדרישה לעצור את שוחד הבחירות". יו"ר תנועת קוממיות על תוצאות הבחירות לרבנות הראשית.

הרב משה (מוסא) כהן , י"ח באב תשע"ג

ערוץ 7

אתמול בערב, הגיע רגע שיא, אחר תקופה של מערכת בחירות לרבנות הראשית. חברי הגוף הבוחר, שגם אודות הרכבו הייתה סערה, הביעו את עמדתם ביחס לרבנים הנבחרים שליט"א.

תוצאות הבחירות התפרסמו, והציבור התחלק לו בין אלו שיצאו מאוד מרוצים לבין אלו שהתאכזבו מרה. הפתיעה אותי התוצאה אליה הגיעו הרב שמואל  אליהו באופן אישי והציונות הדתית כקבוצה.

במשך כל תקופת הבחירות התנהלה מלחמת חורמה נגד המועמדות של הרב שמואל, הוא הותקף ע"י ערבים ואוייבי ישראל מחד, וע"י עסקני ש"ס מאידך. היועץ המשפטי לממשלה התיר כמעט כל רסן אפשרי במלחמה נגדו, בחתרנות בלתי נלאית עשה ככל שביכולתו לתקוף, להשמיץ ולאיים ואף לפעול בניגוד לחוק כי לאביר חוק אין חוק. התקשורת דאגה להדגיש את הקיצוניות והעלתה על נס את פסיקת ההלכה המוכרת נגד השכרת בתים לגויים, ועוד כהנה וכהנה.

לכל זאת הצטרפה מלחמה קרה ואולי אפילו מקפיאה של האנשים מבית - מר נפתלי בנט, ראש המפלגה הציונית דתית, שמכיר את הרב שמואל ואת פועלו, המתמיד במסירות שקשה לפגוש, בכיתות רגליים בכל רחבי הארץ כדי להאיר ולהאהיב את אור התורה על כל ציבור וסגנון אפשרי. דוקא הוא, נתן לרב גב קר, הוא וחברים נוספים במפלגה המאוחדת.

הם לא יצאו מגדרם מול ויינשטיין. הם גם ידעו, כמוני, מן הסתם, את השיטה שפיתח הפוליטיקאי המפוקפק והממולח, אריה דרעי, שניצל את גדלותו של הרב עובדיה שליט"א ואת עוצמתו כדי להשביע בתקיעת כף!!! את הגוף הבוחר בהגעה אישית לבית הרב ולהתחייב לרב על הצבעתם.

לא שמעתי שאנשי הבית היהודי פנו בדרישה לעצור את שוחד הבחירות הזה. זאת איננה ברכת רב כפי שכ
לכל זאת הצטרפה מלחמה קרה ואולי אפילו מקפיאה של האנשים מבית - מר נפתלי בנט, ראש המפלגה הציונית דתית, שמכיר את הרב שמואל ואת פועלו
ולנו מכירים ושמחים לקבל, זאת הטייה בעלת עוצמה שקשה לעמוד בפניה. מר בנט בחר לקדם את הרב בוארון שליט"א והפעיל את כוחו הלא מבוטל, כדי שמי שקשור לדרכה של הציונות יבחר באחר.

מול כל המתקפה האדירה הזו, עמד לו הרב שמואל אליהו שליט"א והאיר פנים, הקרין בטחון ויהדות בריאה, שמחה של עשיה ורצון להועיל בדרכו המיוחדת לאורה של תורה. יומיים לפני הבחירות עוד היה נתון בספק האם יוכל בכלל להתמודד או שמועמדותו תפסל ע"י בג"ץ, יועמ"ש ושות'.

הגיע יום הבחירות, חברי הגוף הבוחר הגיעו לקלפי, הם אינם אנשי הציונות הדתית וחלקם אפילו אינם שומרי מצוות, והם מאחורי הקלפי, בינם לבין עצמם ועם צו מצפונם.

למעלה משליש מהבוחרים, כנגד כל הסיכויים, בחרו ברב שמואל אליהו, ה"הזוי", "קיצוני", "מחמיר", "שונא ערבים", "לא חוקי" ולדעת מסויימים אפילו לא מייצג את ציבורנו היקר והחשוב.

זהו נצחון מבחינתי, לדרכו של הרב, לאמת אותה הוא מייצג, לרוח הגדולה של גדול ישראל, הענק שבענקים, אביהם של ישראל, הדיין והראשון לציון, המסור לכלל בכיתות רגליים וקבלת קהל בכל שעות היממה, אביו זצוק"ל. ואת אותה המסירות ממשיך הוא לקיים. לרוח שקיבלה חיזוק מהרב דרוקמן שליט"א ורבנים נוספים שנקטו כך.

אחזור ואדגיש כי רבים הבוחרים שנתנו את תמיכתם ברב ואינם בהכרח מבניה של הציונות הדתית. ומכאן התהייה שלי מהיכרות עם גודל מקומו של הרב ודרכו המקובלים ככלם על שיעור מייצג מהציבור עצמו. דוקא מי שנטל על עצמו את עול ההנהגה המעשית -פוליטית במסירות, למען הצלחת דרכה של הציונות הדתית, לא השכיל להנחיל שליחות זו כאשר נגעו הדברים להיכן שנושקים שמים וארץ.

היבט חיובי ואולי ניצחון לדרך אני רואה בכך שעל אף כל מכבש הלחצים בניסיון לשכנע ולגרום לגוף הבוחר להיות מוטים, בכל זאת רוב נציגי הציבור מהגוף הבוחר נתנו את תמיכתם לשני הרבנים המייצגים את הציונות הדתית, ושוב למרות שהם עצמם, הבוחרים, מייצגים את כלל האוכלוסיה במדינת ישראל

בדומה לזה היה המהלך גם ביחס לבחירת הרב הראשי האשכנזי. גם שם הרוב בחרו בנציגי הציונות הדתית ולא למועמד אותו קידמו אנשי ש"ס.

במבחן התוצאה אומנם הדרך אותה כדאי שתוביל את עם ישראל בדור הגאולה, לא עברה את המשוכה, אך למתבונן לעומק מבעד לרעשים, ניתן לראות שדרכה היפה והחיובית, המכילה ומאירת העיניים, המדברת בשבח כלל הציבור, ויחד עם כל זאת אומרת את אמיתתה של תורה בגאון ובבטחה, דרך זו עולה על דרך המלך. לאורך זמן לא ימנעו זאת מקלות כמו ויינשטיין, ובטח שלא אוייבים וערבים באמירותיהם ומעשיהם לעכב את אור הגאולה מלזרוח.

כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות.