תסריט א': תושב גב ההר קיבל צו מינהלי המרחיק אותו מביתו. הוא מחליט להפר את הצו ולהישאר בביתו. ערב אחד פורצת לביתו חוליית שוטרי יס"מ, מתנפלת עליו בברוטליות לעיני ילדיו ויורה בו שוב ושוב באקדח טייזר המחשמל את איבריו. התושב נשלח למעצר, מובל לבתי משפט והסיפור מגיע לכל היותר לידיעתם של חבריו בבית הכנסת.

תסריט ב': תושב גב ההר קיבל צו מינהלי המרחיק אותו מביתו. הוא מחליט להפר את הצו ולהישאר בביתו. ערב אחד פורצת לביתו חוליית שוטרי יס"מ, מתנפלת עליו בברוטליות לעיני ילדיו ויורה בו שוב ושוב באקדח טייזר המחשמל את איבריו. אחד הנוכחים באירוע שולף את האייפון ומתעד את התעללות השוטרים. הסרטון מופץ תוך שעות ברחבי הרשת ובכלי התקשורת הגדולים. השופטת נוזפת בשוטרים, המפכ"ל מורה להקפיא את השימוש בטייזר, קמה ועדת חקירה ואפילו יו"ר מרצ מצטרפת לגינויים.

אז מה עשה את ההבדל? רק מצלמה אחת קטנה.

סיפור מעצרו המחשמל של תושב יצהר בועז אלברט המחיש באופן דרמטי את חשיבות התיעוד המצולם בעולם שבו הזירה התקשורתית קובעת את סדר היום באופן כמעט בלעדי. הביטוי העממי "חיים בסרט" משקף היטב את אופן בניית התודעה של הציבור הישראלי: מה שרואים על המסך קיים, ומה שלא – פשוט לא מעניין.

היטיב לחדד את הקריאה הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר-עציון, שהשתתף בהפגנת תמיכה באלברט במוצאי השבת האחרונה: "הדבר הזה צריך ללמד אותנו לדעת לאחוז היטב בנשק המצלמה. חייבות להיות בידינו תמונות. אסור שהמשטרה תמנע את זה מאיתנו, ועל המחוקק לתת על זה את דעתו... המלחמה (במעשי המשטרה, ח"ר) תיערך על ידינו בצורה חוקית באמצעות נשק מצלמות".