דמעות התנין של הקוזק הנגזל מערוץ 10

"הקוזק הנגזל" מערוץ 10: מדוע לא הסכימו חקלאים מהשומרון להשתתף בפאנל החד צדדי של התכנית "לונדון וקירשנבאום".

יוסי דגן , כ"ז בחשון תשע"ד

יוסי דגן
יוסי דגן
צילום: הלל מאיר/TPS

מהכפר בורין שלמרגלות הר גריזים הגיעו עלמי החן שרצחו את שלמה ליבמן והראל בן נון מיצהר.

מהכפר עוורתא הסמוך הגיעו רוצחי משפחת פוגל. קצת מצפון שוכן לו הכפר בית-פוריק שהעניק לאנושות כ-35 מתאבדים ורוצחים, ושציין את מפעלם באנדרטה בכיכר המרכזית. כבוד! מדרום שוכנים הכפרים העוינים חווארה וביתא שבו נרצחה הנערה תרצה פורת. רשימה מדגמית. לאורך הכבישים נעשים ניסיונות רצח יומיומיים באמצעות אבנים ובקבוקי תבערה המושלכים על כלי רכב יהודיים, בנוסף למסכת עבריינית נרחבת, השחתת מטעים, גניבות עדרים ועוד.

חקלאים שנפגעו מההתנכלויות הערביות חשבו לתומם שפגיעות בחקלאות באמת מעניינות את התקשורת הישראלית, אך איבדו את התמימות כשנענו שרק פגיעות בערבים מעניינות. עוד גורם בשטח שאינו זוכה לסיקור הוא ארגוני השמאל הקיצוני. התקשורת מקפידה שלא לבדוק את מניעיהם, דרכי פעולתם, סוג הטיפוסים, הרקע שלהם ומקורות המימון שלהם, למרות שקיים חומר החושף פעילות חתרנית מסועפת במימון שערורייתי המגיע ממשלות זרות.

אכן ישנם גם יהודים שפוגעים ברכוש ערבי. הבעיה היא בפרופורציות, בדגשים וההתאמה לעוצמת האירועים בשטח. נסיון לרצח יהודים א
נסיון לרצח יהודים אינו שווה אייטם, גניבת עדרים מיהודים שווה פיהוק, פגיעה בעצים של ערבים ראויה לכתבת שיא
ינו שווה אייטם, גניבת עדרים מיהודים שווה פיהוק, פגיעה בעצים של ערבים ראויה לכתבת שיא.

"החלטנו במערכת להעלות את מודעות הציבור למתרחש מאחורי הקו הירוק, בעת שחקלאים קשי יום נלחמים על פרנסתם אל מול לאומנות משחיתה" משפט כזה, המגיע מכיוונו של עורך חשוב בטלוויזיה עשוי היה לעורר תקוה שהנה, סופסוף, יתחיל מישהו לתאר את הסבל היהודים אל מול תאוות ההרס והרצח של הלאומנות הערבית. אך כאשר זה בא מפיו של דרור זרסקי, עורך "לונדון וקירשנבאום" מערוץ 10, במאמר ב"מעריב", אפשר לשכוח מאיזון והוגנות. כולנו נחשפים יום יום לתכניתו של זרסקי, שהרכבה "המאוזן" הוא זוג אנשי שמאל קיצוני.

"אני נפגש עם ערפאת ומאמין לו..." התמוגג מוטי קירשנבאום בראיון ("העיר", 13.3.98). באותו ראיון הבהיר את מידת נטייתו להיצמד לאמת: "אני מצהיר מראש שהכל כאן (בטלוויזיה) סובייקטיבי, וזה כיף". שותפו, ירון לונדון, המליץ בתכנית "לקצר הליכים" בפינוי יהודים בחברון: "מה דעתכם על פלוגה אחת שנותנים לה רשות לירות?" מפתיע לשמוע, אפילו מאדם קיצוני שהורשע בעבר בתקיפת נער שהפריע לו בקריאות ביניים.

"כלל ברזל בסיקור תקשורתי הוא לייצר איזון", זרסקי אינו מתבייש לטעון, בהזדעקות נוכח גל מחאות על כתבה שבה הופיע פעיל שמאל שהותקף לטענתו בבורין באבנים כשסייע במסיק לערבים. "עלולים היו להרוג אותי" אמר בזעזוע. אבל כשאותה אבן פוגעת ברכב יהודי, עניין שבשגרה, עם האנרגיה הקטלנית של תוספת 80 קמ"ש למהירות הפגיעה, צוות התכנית מנמנם. זרסקי, שכהרגלו הכין מארב תקשורתי לימין, התאכזב שמול הפוליטיקאי החובב מהשמאל לא הגיע חקלאי תמים מהאזור כדי שיותקף באש צולבת מהצוות "המאוזן" שלו. מצטערים שאיכזבנו ולא צעדנו למלכודת המוכרת, ונשמח על כל מחיר תדמיתי שייגבה מהערוץ וכתביו על מלאכת התעמולה הבוטה שלהם.