מי צריך להתנצל, אורית סטרוק או נפתלי בנט?

אורית סטרוק אמרה דברי אמת והתייצבה לבדה מול קמפיין מתוחכם שנועד להכשיר את הגירוש הבא.

עמנואל שילה , ט"ו בשבט תשע"ד

עמנואל שילה
עמנואל שילה
INN

האמת צריכה להיאמר: שרון היה מגדולי בוני ארץ ישראל, וגדול מחריביה. מי שידע לנצח את הטרור, ומי שהפך את כל דרום הארץ למוכה טרור. נחישותו העצומה ויכולתו להחליט ולבצע אפשרו לו להגיע להישגים מרשימים, וגם למהלכים אסוניים.

את המשפטים הללו, המגדירים במדויק את אישיותו המורכבת ורבת התהפוכות של אריאל שרון, פרסמה חברת הכנסת אורית סטרוק בהודעה לתקשורת שהוציאה במוצאי השבת האחרונה, שבה נפטר ראש הממשלה לשעבר.

נדמה לי שרוב מוחלט מקרב מצביעי הבית היהודי יסכימו שמדובר בדברים נכונים. ובעיתוי שבו נאמרו - גם אמיצים.

חשוב היה לומר את הדברים, משום שבשבוע האחרון נוהל קמפיין שלם שנועד להאדיר את זכרו של שרון ולהפוך את הטעות האיומה שלו, ההתנתקות, לאות ומופת לבאים אחריו.

השמאל והתקשורת פעלו לשחזר את תהליך האינדוקטרינציה ושטיפת המוח שעבר עם ישראל לאחר רצח רבין, כדי שכולנו נפנים כי גם שרון "במותו ציווה לנו את השלום".

תחת חסותו של הכבוד הממלכתי המתבקש כלפי גיבור מערכות ישראל וראש הממשלה לשעבר שהלך לעולמו, היו מי שניסו להעביר את כל עם ישראל סמינר מזורז של יוזמת ז'נבה. וגם רמז עבה שלחו לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, העומד בימים אלו בפני הכרעות מדיניות גורליות ונתון ללחצים כבדים: אם אתה רוצה להיזכר כראש ממשלה דגול, זכור מי הם קושרי הכתרים והשולטים בעיצוב התודעה ההיסטורית בארץ הזאת. גם אתה יכול עדיין ללכת בדרכו של שרון, לבגוד באידיאולוגיה שהאמנת בה כל השנים ולזכות לכבוד דומה.

לכן לאורית סטרוק אסור היה לשתוק. אם לא היא, כמי שעומדת בראש שדולת ארץ ישראל בכנסת, מי יעמוד בפרץ?

את הודעתה סיימה סטרוק בעוד שני משפטים שהפכו אותה מטרה לחיצי השמאל והתקשורת: "בצד התודה וההוקרה על תרומתו העצומה של שרון למדינת ישראל, אי אפשר שלא להודות גם לקב"ה על כך ששרון נלקח מחיינו הציבוריים בטרם הספיק להמיט על תושבי יו"ש ועל תושבי 'עוטף יו"ש' את האסון שהמיט על מתיישבי גוש קטיף ועוטף עזה". היא לא התכוונה לשמוח לאידו של שרון, לא על השבץ שתקף אותו לפני שמונה שנים ולא על מותו כעת. היא כן הביעה סיפוק מכך שכהונתו כראש ממשלה הופסקה בטרם הספיק לגרום נזקים נוספים.

וכיהודייה טובה המאמינה שהכול מלמעלה הוסיפה תודה לקב"ה על כך. המשפטים הללו היו טעות - טקטית, לא מהותית או מוסרית. כשמוציאים הודעה לתקשורת צריך לקחת בחשבון איך הדברים עלולים להתפרש וגם כיצד ניתן לסלף אותם. אורית סטרוק בוודאי הבינה זאת בעצמה בעקבות הסערה שחוללו דבריה.

שרת המשפטים ציפי לבני נתנה את האות להתנפלות על סטרוק, כינתה אותה "עשב שוטה" וטענה שהיא "ביישה את הכנסת". בכלי התקשורת השונים מיהרו להצטרף לסתימת פיה של מי שהעזה לפקפק בקדושת מעשיו של מצביא הגירוש. כל מכיריה של סטרוק יודעים שהיא אדם רציני, מעמיק, שקול והגון שאין רבים כמותו בכנסת. אבל כשמדובר במתנחלת מחברון שעוד מעזה להתלבש בצניעות כהלכה, אז ממש כמו בימי הקמפיין המכוער של הליכוד ערב הבחירות - הסטריאוטיפים והדמוניזציה משתוללים שעות נוספות.

זה היה המקום בו חבריה של סטרוק למפלגה היו צריכים לעמוד לצדה, ולהזכיר ללבני מי היתה שותפתו הנאמנה של שרון ויד ימינו בהעברת תכנית הגירוש במערכת הפוליטית ובדעת הקהל. וכאשר ההתנפלות על סטרוק משתמשת בהיותה אישה כדי להכתיר אותה בתואר "מכשפה", לא היה מזיק אם כמה פמיניסטיות היו מתעוררות, או לחילופין - אם כמה גברים בכנסת היו מגלים קצת אומץ לב אבירי וג'נטלמני. אבל יו"ר המפלגה נפתלי בנט בחר דווקא לנזוף בח"כית שלו ואף לפרסם כי "אכן, דבריה של ח"כ אורית סטרוק חמורים ביותר, ואסור היה שייאמרו. הבהרתי את הנושא בשיחה איתה. היא הוציאה הודעת תיקון והתנצלות".

הדברים הללו מבטאים היסחפות עם הזרם העכור ואין בהם יותר מדי אומץ לב ציבורי. הם גם מבטאים התנשאות. בנט יכול לחלוק על סטרוק, אבל הוא לא סמכות מוסרית שיכולה לקבוע ממרום מעמדה שדבריה "חמורים ביותר". כמו שבנט מצפה לקבל מחבריו את הכבוד המגיע ליו"ר הנבחר, כך עליו להתייחס בכבוד לכל אחד מחבריו לסיעה. ובפרט עליו לכבד את נציגת היישוב היהודי בחברון, שעומדת כבר עשרות שנים באחת החזיתות הכי קשות במאבק על ארץ ישראל ועל דמותה של מדינת ישראל.

בנט מתהדר בצדק בשירותו הצבאי כאיש סיירות וכקצין, ובסכנות שבהן עמד בשליחות העם והמדינה. אבל לעומת הסכנות שמולן עומדים יהודי חברון ומול מסירות הנפש שלהם - כולנו ג'ובניקים. שם לא רק גברים צעירים נתונים בסכנה יומיומית אלא כל בני המשפחה, מזקן ועד טף. עשרות תושבים יהודים נפלו שם קורבן להפקרות הביטחונית שאפשרו ממשלות ישראל לדורותיהן. ולעומת התגמול, הכבוד והחיזוקים הרבים שמקבלים לוחמי צה"ל, נאלצים יהודי חברון ששומרים למעננו על קברות אבותינו לעמוד מול האויב הערבי הרצחני תוך שהם מותקפים מן העורף על ידי התקשורת, ארגוני השמאל, המשטרה והפרקליטות.

אורית סטרוק, הרבה לפני שנבחרה לכנסת, היתה שליחת ציבור נאמנה שמעולם לא התפנתה לעשות לביתה. לאורך שנים היא עשתה עבודה מצוינת מול הח"כים והרשויות בתת-תנאים, כשבתום יום עבודה אינטנסיבי היא חוזרת לביתה בחברון בשעות לילה מאוחרות, באוטובוס או בטרמפ. הרבה לפני שזכתה לקבל משכורת של חברת כנסת היא עשתה עבודה מקבילה תמורת תגמול מגוחך. היא לא דחפה את עצמה לכנסת אלא הסכימה להיות מועמדת בלחץ חבריה לדרך. לא חייבים להסכים איתה, אבל היא ראויה לגיבוי ולא לנזיפה מתנשאת. ומי שלא מסוגל לתת גיבוי, שלפחות ישתוק.

נדמה לי שבסיפור הזה מי שצריך להתנצל הוא דווקא נפתלי בנט.