התמהוני קרי והפחדנים מירושלים

יוסי דגן , ט"ז בשבט תשע"ד

יוסי דגן
יוסי דגן
צילום: הלל מאיר/TPS

רוב השרים וחברי הכנסת עמדו מנגד ולא נחלצו לעזרת שר הבטחון, שתקע סיכה בבלון המדיני ששמו יזמת ג'ון קרי. הציבור דווקא נהג אחרת.

אם בקדנציה הראשונה של הנשיא אובאמה, מיצב את עצמו הממשל האמריקני כגורם עויין לישראל ופרו ערבי מוצהר, הרי שהשנה האחרונה –מאז מינוי ג'ון קרי למזכיר המדינה- הפכה מחלקת המדינה בוושינגטון לקריקטורה המעלה גיחוך בכל מקום כמעט על הגלובוס.

מזכיר המדינה קרי מיצב את עצמו בעולם כגורם הזוי וחסר השפעה, ומרוסיה ועד סוריה ואפגניסטאן, לא מפספסות מדינות העולם שום הזדמנות לענות בשלילה, בבוז גלוי כמעט, לכל בקשה-נסיון הנחייה אמריקני.

בכל מקום, חוץ מישראל, המדינה אולי בעלת ההשפעה והתמיכה הגדולות ביותר בבתי הנבחרים בוושינגטון.

"אירן הופכת למובילת האזור"- קבעה השבוע קיי מקפרלנד, יועצת מזכיר המדינה, לשעבר הנרי קיסינג'ר במאמר, בו היא מתארת המפולת שחולל ממשל אובמה במזרח התיכון. ההסכם עם אירן הופך אותה לכוח המרכזי המניע את האזור כתוצאה ממיטוט האיום הכלכלי על משטר האייתולות.

בגניזת הדרישה לבלימת פרוייקט הגרעין, הפכה איראן לכוח הדומיננטי, שעלול להשתלט יעל צוא הנפט מהאזור, דבר שיגביר את עוצמתה.

ארה"ב יוצאת למעשה מעמדת "המבוגר האחראי" והמשפיע במזרח התיכון ומושכת בכתפיה בכל הנוגע לגורלו. בכך מקבעת ארה"ב כמנצח את הצד השיעי במלחמת הדת המתחוללת כאן מאז "האביב הערבי", שהוא עצמו מעשה ידיה להתפאר - תוצא חתרנות חובבני ממשל אובאמה תחת ידידי ארה"ב במצרים, טוניס, לוב, ותימן.

יוצאת מהמזרח התיכון? כמעט.

נשארה עוד חלקה אחת ירוקה שאין בה מלחמה ומהומות. הרי אי אפשר לצאת לפני שהופכים גם את ישראל לערימה של אפר.

בחצי השנה האחרונה מוביל ג'ון קרי מהלך משיחי להסכם מדיני אינסטנט – כאן ועכשיו. את המהלך מנהל קרי בעזרת מסע דילוגים ולחצים אובססיבי, אשר הדבר היחיד המעשי שעלול לצאת ממנו הוא הבערת האזור.

עד כמה מחובר ג'ון קרי למציאות? ב-2009, כיו"ר ועדת יחסי החוץ של הסנט, הוא כתב מכתב תמיכה במשט לעזה לשורה של פעילי ארגונים רדיקליים, משהו מקביל לתמיכה של יו"ר ועדת חוץ וביטחון שלנו למשלחת של נערי תג מחיר בדרכם למסגד בכפר הסמוך.

גם לאחרונה, בביקורו בתורכיה, השווה את המחבלים ההרוגים מה"מרמרה" לנפגעי הטרור בארה"ב.

ב-2009 פעל להחזרת השגריר האמריקאי לסוריה, היה נוסע מתמיד לדמשק, נהג לסעוד עם "חברי היקר אסד" (כלשונו) והילל את מחויבותו לשלום והיותו "איש נדיב".

אולם המדיניות של ממשל אובמה-קרי בחצי השנה האחרונה מציפה לא רק את ניתוקם מהמציאות המזרח תיכונית, אלא את צביעותם וכוונותיהם הרעות כלפי ישראל.

בעוד ג'ון קרי וחבורת הסטייט דיפרטמנט ממשיכים לדבוק במוצהר במנטרה שכל צרות המזה"ת ייפתרו ביום שיהיה הסכם בסוגיה הפלשתינית, חשפו מסמכים שדלפו ב"וויקיליקס" כי הם יודעים היטב שאין קשר בין הדברים, כלומר הם אינם הזויים ומשיחיים עד כדי כך, אלא רק עושים את עצמם.

ג'ון קרי כופה בידו האחת על ישראל לשחרר מחבלים רוצחים, בעוד הוא אינו חולם לשחרר את פולארד, ובאותה נשימה אינו מתיר לה לכלול במסגרת השחרור מחבל שרצח אזרח ארה"ב.

מרגל אירני שנתפס זה עתה בארה"ב צפוי לעונש של 10 שנות מאסר לכל היותר, הרי שיהונתן פולארד נמק בכלא עשרות שנים מבלי ששגרם נזק מעשי לביטחון ארה"ב.

שיחות "השלום" מתנהלות בסתר כשכמעט לכל הממשלה והציבור אין מושג על מה מדברים שם. ציפי לבני מאושרת כהרגלה כשסאיב עריקאת בסביבה, וכל יתר שותפי הסוד ממלאים את פיהם מים. על רקע זה, דבריו החריפים של אדם מאופק ובלתי מתלהם כמו שר הביטחון יעלון מעידים על גודל ההפקרות והאסון הצפוי מההסכם שעליו דנים.

דבריו של שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר יעלון כי "תכנית הביטחון שהוצעה לנו אינה שווה את הנייר שעליו נכתבה", חשפו את העדר שיקול הדעת, הניתוק מהמציאות ואולי אף מעבר לכך של מזכיר המדינה, הפעם בהקשר הישראלי, כמו גם את מימדי ההפקרות שבתוכן "שיחות השלום". יעלון קילקל את ההצגה האמריקאית שאמורה היתה להרדים את כולם. שום התנצלות לא תנקה את הבוץ שדבק בדמותו הקריקטורית של קרי, למרות מאמציה הכנים של התקשורת הישראלית.

שיתוף הפעולה של השמאל עם הממשל האמריקאי הנוכחי אינו חדש ואין שום הפתעה בפרופורציות המעוותות בסערה שנוצרה, שנועדה לפגוע ביעלון.

מי שהפתיעו לרעה אלו רבים מהח"כים והשרים מהימין שלא התייצבו לצידו.

יעלון באומץ רב תקע סיכה גדולה בבלון המדיני ששמו יזמת מזכיר המדינה ג'ון קרי .

כל גיבוי שהיה ניתן לו מבית, היה מחליש את קרי במחשכי המו"מ ובהכרח מייצר לראש הממשלה גיבוי ציבורי למהלך של עמידה גאה מול התכתיב המאיים מעבר לים.

למרבה הצער, רוב השרים ובכירי חברי הכנסת העדיפו לשתוק, מפחדנות או משמחה לאידו של המתחרה הפוטנציאלי שלהם המותקף בעצמה.

אולם הציבור הרחב בישראל מזדהה ביותר עם דברי שר הביטחון. ניתן לומר כי השבוע החלו הבקיעים לצוץ מתחת לרצפת חדר המשא ומתן, והשבוע החולף רק יחזק את משה (בוגי) יעלון במירוץ העתידי לעמדת ההנהגה העתידית של מדינת ישראל.