בואו נצייר לעצמנו תסריט אימים שכזה: מורה בבית הספר כלשהו בארץ, מצדיק במהלך שיעור באזרחות את פעילי 'תג מחיר', קורא לתלמידיו לפגוע בערבים בחסות סיסמת 'מוות לערבים', וגם מעודד תלמידים לחמוק מגיוס לצה"ל, שהפך לדבריו ל'צבא הגנה לפלשתין'; המדינה, כך על פי אותו מורה דמיוני, מתעלמת מחובתה להגן על המדינה ומעסיקה את צה"ל בגירוש יהודים, החרבת בתיהם ועקירת כרמיהם וזיתיהם לטובת האינטרסים הפלשתינים.
לא צריך הרבה דימיון כדי לנחש, איזו סערה היתה מתחוללת בארץ. ובצדק. צונאמי של ממש. השמאל כולו, על קירבו ועל כרעיו, לא רק הקיצוני, אלא גם ישראלים נורמטיביים, אוהבי המדינה וערכיה, ובהם מצביעי העבודה ויש עתיד, והתנועה וקדימה, היו דורשים לפטר מיד את המורה המסית שמטמיע בתלמידיו דעות שמזוהות, לכאורה, עם השוליים הכי ימניים. אסור שיישאר רגע אחד נוסף במערכת, יזדעקו כולם, לבל ישפיע על תלמידיו להצטרף לפורעי תג מחיר, ולחמוק מגיוס ל'צבא הגנה לפלשתין'.
והתקשורת, כדרכה, תסיט הצידה את כל הסוגיות המדיניות והכלכליות והחברתיות, כדי לשפד את 'הטירוף החינוכי'. השדרים ידרשו במפגיע לאסור עליו מגע עם תלמידים, יתבעו נמרצות להעמידו לדין על ההסתה ועל הפיגוע בדמוקרטיה.
החגיגה התקשורתית לא תפסח כמובן על תופסי הטרמפים למיניהם. בוז'י הרצוג המתחסד וזהבה גלאון המצקצקת ידברו על הפירות הבאושים של 'אקיבוש', ופואד העילג יזכיר לנו בפעם המי יודע כמה, שהוא כשר בטחון לשעבר יודע על מה הוא מדבר. עמיר פרץ, המרואיין האולטימטיבי להטפת מוסר לימין, ידרוש לחזור מיד ל'תאליך אשלום', ופרופ' זאב שטרנהל יטען, כפי שכבר טען בעבר, כי "אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונאליים. את זה עוצרים רק בכוח, עם נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת הצורך נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעפרה או באלון מורה", ולא תנוח דעתו עד שימליץ שוב לעלות על עפרה בטנקים.
והמועמד הנצחי והמתוסכל לפרס נובל, עמוס עוז, היה מן הסתם חוזר ואומר כי המתנחלים הם "כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים". ומאיר שלו היה טוען שחסר לצה"ל רק כלי נשק אחד – "התותח הקדוש" (שהטביע את אלטלנה). ראש השב"כ לשעבר עמי איילון יאמר שוב ש"בחיי כל מדינה או אומה יש יותר מאלטלנה אחת", ואלוף (בדימוס) שלמה גזית יחזור על התיזה הגזענית, ש"הכיפות הסרוגות הן כמו צלב הקרס על שרוול החיילים הנאציים", וגם ישוב ויטען ש"ישראל נדרשת להתמודד עם שני איומי טרור - איום הטרור הפלשתיני ואיום הטרור היהודי. מבין השניים, הטרור היהודי מסוכן לאין ערוך".
ובכירי האקדמיה ושלום עכשיו ימליצו לפרק מיד את ההתנחלויות, שמתוכן יצא המורה פורע החוק, הטרוריסט האנטי דמוקרטי, שחינך לשנאת ערבים ולתג מחיר.
חופש הביטוי והשיסוי
אבל, אפשר להירגע. קבלו ביטול. השבח לאל, לא זה מה שבאמת קרה. מה שקרה הוא בדיוק ההיפך: מורה בבי"ס אורט בטבעון, אדם ורטה שמו, מטיף בכיתתו לשנאת מדינת ישראל ולחורבנה. הוא טען באזניהם, על פי עדותה האמיצה של התלמידה ספיר סבח בת ה-17, שישראל "אינה המדינה שלנו" ושהיהודים "פלשו למדינה של הערבים, וכל הפרופסורים יגידו את זה בפירוש", ושצה"ל הוא הצבא הכי לא מוסרי בעולם, ולכן, גבירותי ורבותי, "ויווה פלשתין".
אבל הפעם, השמאל התייצב לצידו של ורטה. הפעם אין כאן שום טירוף חינוכי. אמור לי מה אתה חושב ואומר לך אם אלחם על חופש הביטוי והשיסוי שלך, או שמא אדאג לסתימת פיות. כך הפך מורה אנונימי שמחנך בישראל לבוגדנות בנוסח 'תחי מדינת פלשתין' ולשנאת צה"ל, לגיבור תרבות חדש. עיתוני השמאל הבוגדני, הארץ וידיעות, שמתחרים ביניהם מי יכפיש יותר את המדינה וצבאה, התגייסו למענו בשם חופש השיסוי. הארץ מחה בשני מאמרי מערכת כבדי-סבר, וידיעות מרח את סיפורו בשער הקונטרס הפוליטי שלו.
בהשראתם יצאו במוצאי השבת האחרונה כמה מאות להפגין למענו. ככלות הכל, הרי מדובר בפטריוט אמיתי – של הפלשתינים, כמובן. וגם גרפיקאי מטורף מן השמאל ההזוי שבקצה הסקאלה התגייס ועיצב לכבוד ורטה כרזה אנטישמית ניבזית, בה נראה יוזף גבלס שר התעמולה הנאצי, עם הכתובת: "אסור לבקר את הצבא ואסור להשוות". זאת על משקל תפיסת עולמו של מנכ"ל אורט צבי פלג, שאמר כי מי שטוען שצה"ל אינו מוסרי לא יְלַמֵד באורט, ועל הדרך גם לעקוץ באמצעות הכרזה המשוקצת את היוזמה להוצאת המונח 'נאצי' אל מחוץ לשיח הציבורי ולחוק. איזו הברקה.
והזבל הזה עבר בשקט, כי הוא בא מן השמאל. רק נזכור כיצד הגיב השמאל לכרזת תועבה אחרת, שהפיץ סוכן השב"כ אבישי רביב, כביכול בשם הימין, בה מוצג רבין לבוש מדים נאציים. עד היום הזה נחשבת הכרזה הבזויה ההיא, כשיא המהלכים שהובילו להתרת דמו של רבין.
לשמאל מותר הכל
אבל למה להתפלא? הרי לשמאל מותר הכל. וזה לא חרוז. זו המציאות. השמאל מוכן להילחם עד טיפת דמו האחרונה לטובת חופש הביטוי, בתנאי שיהיו אלה הדעות של השמאל.
אותו שמאל לוחמני, נשתתק לחלוטין ואף עודד בנובמבר שנת 2000, פיטוריו של מורה אחר, ישראל שירן, שכל חטאו היה בכך, שבמכתב שכתב (נגדו לא הגישו תלמידים תלונה כלשהי), טען כנגד הנחיית משרד החינוך להקנות לתלמידים את מורשת רבין וטען שאין דבר כזה, ועם זאת גינה והוקיע את רצח רבין. שרת הקליטה דאז, פרופ' יולי תמיר, שהגיעה לממשלה משורות 'שלום עכשיו', ציטטה מהמכתב אי אלו שורות, התעלמה מהוקעת הרצח, ודרשה את ראשו של שירן. הוא פוטר אך בסופו של דבר התייצב ביהמ"ש לצידו, והטיל על המערכת לפצותו ברבבות שקלים על נזקיו ועוגמת הנפש שנגרמו לו.
אבל גם החלטת ביהמ"ש שצידדה בשירן לא הפריעה לשמאל לחזור ולתבוע פיטורי אנשי חינוך, רק בשל דעותיהם הפרטיות. שרת החינוך (מאז 2006), הדיחה את המפמ"רית לאזרחות אסתי ברנד, רק בשל היותה מתנחלת רחמנא ליצלן – והתיקשורת הפוסט ציונית שתקה. ד"ר גבי אביטל, ששימש מדען ראשי של משרד החינוך, פוטר לאחר דרישת הארץ להדיחו "בשל דעותיו", ושוב השמאל שתק.
דרישה דומה העלה מו"ל הארץ עמוס שוקן במאמר מערכת שכתב ובו דרישה לפיטוריה מאוניברסיטת תל אביב של המשפטנית אל"מ (מיל') פנינה ברוך-שרביט, לשעבר ראש המחלקה הבינ"ל בפרקליטות הצבאית, בשל "ההכשר שנתנה, כראש דבל"א, להריגת מאות אזרחים פלשתינים, רבים מהם ילדים, נשים וקשישים, בשבועות ספורים של מלחמה". צביעות במֵרעה.
השמאל תמיד בעד השמעת כל דעה, בתנאי שהיא זהה לדעתו. אחרת, אין לה זכות קיום.
בתוך כך התברר שפרשת שירן לא לימדה דבר את השמאל. לפני ימים אחדים נקראה יולי תמיר לראיון בגל"ץ, ובתשובה לשאלה מה בעצם ההבדל בין ורטה, מכפיש צה"ל וחובב המדינה הפלשתינית, שזוֹכה להגנתה, לבין שירן שהתבטא נגד האין-מורשת של רבין, השיבה: "ההבדל הוא הגבול הדק שבין ביקורת להסתה".
הבנתם את זה? על פי ההגיון העקום של תמיר בפרט והשמאל בכלל, שירן הסית; ורטה רק מתח ביקורת.
סליחה, ורטה רק מתח ביקורת? לא הסית? מה אמור להבין תלמיד השומע מפי מורהו כי צה"ל הוא הצבא הכי לא מוסרי בעולם? – שאסור להתגייס לצבא הרֶשע, צה"ל. ומה יבין תלמיד שמורהו מטיף לו שישראל פלשה ל'מדינתם של הפלשתינים' (לפחות בתור מורה היה עליו להכיר את העובדות)? – שצריך להתגייס לחמאס כדי לשחרר את "המדינה הפלשתינית הגזולה" ממלתעות הישראלים. הסתה פאר-אקסלנס.
אבל לוורטה מותר. הוא מהשמאל. והשמאל כידוע מוכן לשכב על הגדר לטובת כל מורה שישמיע את דעתו בפני תלמידיו – בתנאי שהדעה הזו תשקף את עמדות האוון של השמאל.