החלטתי שאני לא מצטרף לעדת המצקצקים בלשונם לנוכח תחקיר ''המקור'' על ישיבות ההסדר.

לא מצטרף להיעלבות הצודקת אך המוחצנת מידי מהתחקיר המגמתי הזה. אני בוחר לא להזדעק ולהגן על ישיבות ההסדר, הישיבות שבהן יש מאה אחוזים של נוכחות ורצינות בלימוד... לכאורה.

לא, אני ממש לא חושב שבישיבות שלנו יש "חפשנות" וחוסר רצינות משווע, וכן, אני שמח שכדי למצוא ישיבות שנפלו בביקורות שוב ושוב הם היו צריכים למצוא ישיבות בנות 18 תלמידים.

אבל אני מודה שכשצפיתי בתוכנית התלבטתי על מי אני זועם יותר - על רזי ברקאי ופמלייתו שעשו הכל כדי להשחיר את פני המסלול המבורך הזה, או על הצד האפל שהודגש בקיצוניות בתכנית אך קיים בכלל הישיבות במינון מסוים.

הנה הודעה שהסתובבה בימים האחרונים:

היום אחרי שתראו את התחקיר בערוץ 10 ( "המקור" בשעה 9) תהיו בהלם אז ככה שתהיו מוכנים:

התחקיר הוא נגד ההסדר ונתנו מיקוד על ישיבת ההסדר שדרות. הקריין שאל את האחראי על התלמידים: "כשמגיעה ביקורת ביניש, קמפוס כזה גדול, איך אתה מודיע לכולם על שיש ביקורת?" והתשובה שלו הייתה: "אין מציאות כזאתי לדפוק על הבימה בבית מדרש ולבטל שנייה של תורה וגם לא כולם נמצאים בבית מדרש כי כמו שאמרת הקמפוס גדול יש שיעורים בכתות ובספריה אז אני שולח סמסים שיש ביקורת ביניש בישיבה".

ערוץ 10 חתכו והציגו את מה שהם רוצים-להוציא את ההסדר כעוקצים.

זה נראה שהוא אומר: "כשיש ביקורת בישיבה אני שולח אסמסים לכולם שיבואו מהר מהבתים"

בסופו של דבר אנחנו אנשי תורה-אנשי אמת ושום דבר לא ישבור אותנו שום השמצות ודברי דיבה והקב"ה ישלם שכרם של כל עוכרי ישראל בבוא העת בעז"ה!!!.

השאלה הפשוטה שניקרה בי היא מדוע כשמציבים לנו מראה מעט מלוכלכת מול הפנים אנו מתעקשים לנפץ אותה במקום לנקות אותה. האם זה לא נכון שבעת ביקורת צריך לקרוא לאנשים מסוימים מהבתים או מהחדרים? בואו באמת נהיה אנשי אמת, אנשי תורה - האם אין מציאות כזו שאנשים יוצאים הביתה סתם, יוצאים לעבוד, עושים פסיכומטרי, ישנים כל היום...?

אני לא מדבר על יציאות חד פעמיות הביתה או על שינה של שעתיים פעם בתקופה כי האדם קרס מרוב לימוד אלא תופעת "חפשנות" שפושה בישיבות במינונים שונים מישיבה לישיבה. נכון, התחקיר היה מגמתי וגבל ברשעות, עכירת ישראל וכל ביטוי שהוא. הכל נכון. באמת מנסים להכפיש פה מסלול מבורך אבל כל ההיעלבות הפומבית הזאת נובעת מכך שלא נעים לראות את המלך, זוכה 'פרס ישראל', עירום.

ועכשיו, מה הלאה? להמשיך בעוז עם המסלול החשוב הזה, להמשיך להיות הכי קרביים, הכי מתנדבים ולהמשיך לחיות חיי תורה של גאולה ומעשה. אך עם זאת גם להתמודד עם הטענות (בפרופורציות הנכונות) ולטפל בבעיה מהשורש. לעשות בירור עצמי (וכלל 'הסדרי') כל אחד עם עצמו, מהי מטרתנו בישיבה, ואם אנחנו כבר דוחים שירות ומקצרים אותו בחצי (700 תלמידים, נכון שלא כולם) אולי כדאי שנבין למה ונעשה את זה נכון.

לאחר הבירור הזה נזכה להיות באמת 'אנשי תורה ואנשי אמת', ואולי חלק מאלו שצרים אותנו כיום עוד יכירו בערך של המסלול המבורך הזה.