האמנים בשמאל, השכל בימין

האמן בז לדת כי זה נורא פרימיטיבי, אבל הולך לסיאנס ושם אבני אנרגיה על המצח. הוא עורך מיצג נגד גזענות, אבל שונא מתנחלים וחרדים.

טל גלעד , ו' באדר ב תשע"ד

טל גלעד
טל גלעד
עצמי

הרבה פעמים אני שומע את השאלה למה רוב העוסקים בתחומי האמנות, כותבים, שחקנים, ציירים, יוצרים, למה רובם שמאלנים. 

יש בשאלה הזו הנחת יסוד בסיסית שגויה ומתנשאת משהו, לפיה אמן זה יותר טוב מטכנאי, כי אמן זה מין חשבן חשוב כזה וקצת סלב, מה שאוטומטית עושה אותו נעלה יותר. איש רוח עלק, חכם הכפר. אפשר לנתח לעומק את ריבוי השמאלנים באמנות, גם מבחינה היסטורית, פסיכולוגית וחברתית. גם בדרך בה הם שמים רגל או מזיזים הצידה את מי שדעותיו לא בתלם. 

אבל אני חושב שעיקר התשובה היא פשוטה: יש הרבה שמאלנים בתחומים האלה, כי זה מה שהם יודעים לעשות. במה יעבדו, בתיכנות? צריך הגיון ולוגיקה וזה מעייף. מסחר? איחס, מספרים. תיקוני רכב? אין להם את זה. הרי הם לא יוכלו לומר ללקוח "אני חש שמבחינה רוחנית הלך לך הרדיאטור". הם יצטרכו ללכלך את הידיים ולבדוק, לנהל עובדים, להתעסק בכל מיני דברים שהם לא מוכשרים להם. שלא לדבר על לקום מוקדם בבוקר, שזה לא אמנותי.

אחד הדברים שאהבתי בלאטמה, אחרי שנים רבות בטלוויזיה, הוא המפגש הפתאומי עם אנשים נורמליים ונטולי פלצנות

תכליתיות וארציות לא מסתדרים עם שמאל. זו הרי השקפת עולם שהיא בעצם ערימה של תחושות נטולות סגירה לוגית, כמו "שלום עכשיו", "צדק חברתי" וכיו"ב סיסמאות לא מחייבות שנשמעות טוב, למרות שהן לא אומרות כלום. אנחנו גם רואים מה קורה כאשר הם מגיעים לעמדות מפתח – הם מתבלבלים ולא יודעים מה לעשות. זה לא שהם טמבלים, חלקם דווקא אינטליגנטיים. אבל אתה לא תיתן לילד, אינטליגנטי ככל שיהיה, להטיס מטוס או להיות שר האוצר. יאיר לפיד הוא לא דוגמה, אמרתי אינטליגנטי. 

אחד הדברים שאהבתי בלאטמה, אחרי שנים רבות בטלוויזיה, הוא המפגש הפתאומי עם אנשים נורמליים ונטולי פלצנות, כאלה שאתה מתקשר איתם בגובה העיניים, שכל דרך המחשבה שלהם בריאה ועניינית ואין להם התקפי דיכאון כי החתול שלהם חולה. למרבה הפלא זה לא מונע מהם להיות מצחיקים ומוכשרים. 

כאשר יש אמן המזוהה עם הימין, הוא בדרך כלל אחד כזה שיכול לעשות גם דברים אחרים. אז השמאל אכול רגשי הנחיתות (המוצדקים) הפך את זה לחיסרון, כאילו אדם כזה הוא לא מספיק אמן מיוסר בנשמתו, לא מספיק חותך לעצמו את האוזן. זה מסתדר להם עם ההתחברות רק לאנשי שלומם, כדי שלא ייאלצו לעמוד מול שאלות בעלת רובד שהוא מעבר לרגשי, ועם התמיכה הבלתי מסוייגת בלגליזציה של סמים קלים, בליווי תאוריות קונספירציה יצירתיות על כך שהאיסור הוא אינטרס של העשירים נגד העניים או משהו. חשיש זה צדק חברתי. או טייקונים ואקיבוש, לא יודעים, עזוב אותנו, אנחנו אמנים. אנחנו לא חושבים, אנחנו חשים.

האמן בז לדת כי זה נורא פרימיטיבי, אבל הולך לסיאנס ושם אבני אנרגיה על המצח. הוא עורך מיצג נגד גזענות, אבל שונא מתנחלים וחרדים. כף רגלו לא תדרוך באריאל, כי זה אפרטהייד ונאצים, אבל הוא חולם על ירידה לברלין. אין בכל הנ"ל סתירה בעיניו, הוא גם לא צריך להסביר. הוא לא מתכנת, הוא אמן. 

אז למה האמנים בשמאל? כי השכל בימין.