הקשר בין מגרון ל"ישראל היום"

ינון אנגלסמן , כ"א באדר ב תשע"ד

ינון אנגלסמן
ינון אנגלסמן
עצמי

בסוף השבוע האחרון התבשרנו כי הפרקליטות מונעת מתושבי מגרון לשוב לבתיהם שנקנו כדת וכדין, שכן ישנו חשד מסוים שהעסקה זויפה.

לא נמצאו אשמים, התיק נסגר ועד לרגע זה אף חשוד לא מוחזק במעצר. כל זה לא מפריע לפרקליטות לקבוע שהתושבים יישארו מחוץ לבית, ולמי איכפת שהם בינתיים משלמים שכירות אלפי שקלים בחודש. יריב אופנהיימר, מזכ"ל "שלום עכשיו", הגדיל לעשות והביע תקווה שמגרון "תהפוך לסמל עבור המתנחלים לכך שלא ניתן להשתלט על כל גבעה".
אופנהיימר צודק. מגרון אכן צריכה להפוך לסמל. אולם לא כמקרה דגל של איך משתלטים על כל גבעה, אלא כמקרה בוחן של בחינה מחדש של הזירה בה מנצחים את הקרב על מגרון

אופנהיימר צודק. מגרון אכן צריכה להפוך לסמל. אולם לא כמקרה דגל של איך משתלטים על כל גבעה, אלא כמקרה בוחן של בחינה מחדש של הזירה בה מנצחים את הקרב על מגרון.

האינסטינקט הראשוני אומר שצריך להיכנס בפרקליטות, לנקות אורוות ביסודיות רבה ולהעיף משם את כל שוחרי רעת המתיישבים, שכן הפרקליטות היא זו שקובעת את סדר היום במדינה שלנו. ברם, השבועיים האחרונים הוכיחו לנו, חד משמעית, שלא כך הדבר.

כבר התרגלנו להאשים את התקשורת המוטית שמאלה, את בג"צ צורר ההתיישבות, את סניף מר"צ בפרקליטות המדינה, או את הקרן החדשה לישראל ששמה הולך לפניה. אלא שלא כך הם פני הדברים. דווקא נבחרי הציבור, כמה שזה נשמע בנאלי, הם קובעי סדר היום האמיתיים. ראו את שלוש הצעות החוק המשמעותיות מהשבוע שעבר שהעסיקו מדינה שלמה והבריחו את האופוזיציה מהמשכן, את הרפורמות במשרד החינוך, והדוגמא הבולטת מיום ההחלטה על מגרון, היא החקיקה נגד חלוקת עיתונים בחינם.

החוק לסגירת "ישראל היום" העמיד עיתונאים רבים על רגליהם האחוריות, והמחיש לכולנו שבעלי-הבית האמיתיים, עד כמה ש"ארץ נהדרת" ינסו להגחיך אותם ולהופכם ללא-לגיטימיים, הם חברי הכנסת והשרים. באבחת הצעת חוק בודדת עשוי מפעל ההגנה של ראש הממשלה לקרוס כמגדל קלפים ולהחזירו כמה שנים אחורה, למקום בו הוא נלחם על שרידותו מול אריות התקשורת בלי סיכוי ממשי לנצח.

"ישראל היום" יכולים לטעון שישנם עיתונים נוספים שמפורסמים בחינם, שנוני מוזס בנה אימפריית רשע, כלשונם, להזכיר שגם ערוץ 2 משודר בחינם, ולשאול האם לערוץ 10 אפשר למחוק חובות ול"ישראל היום" אפילו את הזכות להתפרסם. אולם גורלם הוא גורלנו. הם תלויים ברשות המחוקקת בדיוק כמו תושבי מגרון, ואם לשתי הקבוצות הייתה קצת יותר השפעה במשכן, יתכן כי לא היינו מגיעים לפינוי או לסגירה.

אז מה באמת הקשר בין מגרון לישראל היום? פרסום הסיפור של מגרון בעמוד השער או בעמוד כלשהו זהו ממש לא הקשר, אלא דווקא ההפנמה של שני הצדדים שאם ניצחון בזירה התודעתית חפצם, עליהם לשים פעמיהם אל עבר חיזוק הקשר עם שליחינו בכנסת. אז מתיישבים ועיתונאים יקרים, אל תשאלו מה הח"כים עשו לכם, שאלו מה אתם יכולים לעשות להם בחזרה, וכיצד הדבר יחזק את הקשר שלכם עימם.