זועבי חייבת תודה
זועבי חייבת תודה

בספר "העליונים" – ספר העוסק בסיפורם האישי של שופטי בית המשפט העליון - מסופר סיפורה של פרקליטה בשם דורית ורבה ( לימים בינייש) בת זקונים של חוה ואהרון שעלו מהעיר קובל שבפולין כאשר אותה פרקליטה התמחתה במשרד המשפטים ואף עלתה על מסלול הקידום בפרקליטות.

בשלב מסוים בעקבות חילוקי דעות בפרקליטות החליטה הפרקליטה לעזוב ולפתוח קריירה עצמאית. לא עזרו כל השכנועים , ההפצרות, הבקשות, אלא שמי שהצליח למנוע את הפרישה מהפרקליטות היה לא אחר מאשר דן מרידור שהצליח לשכנע אותה להמשיך בשירות הציבורי ובפיו משימה לאומית חשובה:לפסול את הרב כהנא: בייניש אכן ראתה במשימה זו משימה לאומית מן המעלה הראשונה , חזרה למסדרונות משרד המשפטים, ואף הייתה מעורבת בצוות שהגיש לבית המשפט העליון אלפי מסמכים שעניינם פסילתו של הרב כהנא הי"ד כאשר באותו צוות עבדו מספר פרקליטים שראו במשימה זו לא רק שליחות לאומית אלא מפעל חיים: הם הורו לשב"כ להקליט ולהאזין, הכינו חומרים, הביאו ראיות, האורות במשרד המשפטים באותה תקופה לא כבו, והסוף ידוע, הפרקליטים הצליחו במשימתם הרב כהנא נפסל ובינייש עצמה מונתה ברבות הימים לנשיאת בית המשפט העליון.

בדברים הללו נזכרתי השבוע כאשר חשבתי על התנהלות המדינה מול חברי הכנסת אויבי ישראל ובראשם חנין זועבי ושאר השונאים שמסיתים נגד עם ישראל, קוראים לפגיעה ביהודים, וממרידים את בוחריהם: בועדת הבחירות האחרונה ( וגם הקודמת) כאשר הוגשו עשרות בקשות לפסול את חברי הכנסת שמהווים את המעוז הקדמי של החזבאללה והחמאס בכנסת , הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי הוא מתנגד לבקשה וזאת בגלל הסיבה כי הבקשות אינן מציגות לטעמו, תשתית מספקת לפסול את שונאי ישראל . והרי טענה זו, היא בדיוק לב הבעיה : מי שמחזיק בראיות, מי שהיה צריך להגיע לבית המשפט העליון ולהביא חומרים הם הם אנשי משרד המשפטים ובראשם היועץ המשפטי לממשלה שכשל בתפקידו , ולא עשה את המוטל עליו.

יתרה מזאת, מספר חודשים לאחר מכן ולאחר אירועי משט הטרור עתרנו ח"כ לשעבר מיכאל בן ארי, ועבדכם הנאמן לבית המשפט העליון בדרישה להעמיד לדין את חברת הכנסת זועבי על חלקה בפרשת המרמרה. ידענו גם ידענו לכוון את שופטי בית המשפט שהתכנסו במותב תלתא, לעדויות חיילים, הקלטות, צילומים וכל אלה היו ועדין נמצאים בידי המדינה אלא שבאופן לא מפתיע לחלוטין – ידענו עם מי יש לנו עסק - התנגדו בפרקליטות שהחומרים יוגשו "אפילו לא לשופטים" ולצערנו אותם שופטים ( נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, והשופט עוזי פוגלמן אל מול דעתו החולקת של השופט ניל הנדל) סברו שאכן, אין על הפרקליטות חובה להגיש את החומרים.

כתוצאה מכך העתירה נדחתה וזועבי המשיכה לפעול בחופשיות, אלא שאת התודה היא חייבת בעיקר לשנים: עורך דין יהודה ויינשטיין ולשופט אשר גרוניס : במקום להביא ראיות, במקום לבוא עם ארגזים לבית המשפט העליון בחרו במשרד המשפטים להתנגד לפסילה כאשר היועץ המשפטי לממשלה מגלה רפיסות מדהימה, ואילו השופט גרוניס סבר שאין הוא צריך להורות ליועץ המשפטי להביא חומרי חקירה לתפארת מדינת ישראל.

ודוק: הכלים לפסילתה של זועבי מהכנסת קיימים גם קיימים וכתובים שחור על גבי לבן בספר החוקים של מדינת ישראל: סעיף 7 א(ב) לחוק יסוד הכנסת קובע כי רשימת מעומדים לא תתמודד לכנסת ולא יהיה אדם מעומד לבחירות בכנסת אם יש במעשיה של הרשימה או במטרותיה או במעשיו של אותו אדם שלילת קיומה של מדינת ישראל ותמיכה במאבק של ארגוני טרור. אי אפשר גם לטעות שחברת הכנסת זועבי עונה בדיוק על אותה הגדרה שהרי מי שעולה על ספינת טרור במרמרה, שקורא לחמאס להמשיך לפגוע בישראל, מי שמסית ומדיח ברבים ללא כל בושה וללא כל פחד ומורא היא היא חברת הכנסת זועבי, ואולם עולם כמנהגו נוהג ואיש לא אוכף את החוק.

במהלך השבוע האחרון נשמעו כל מיני דיבורים בעיקר מכיוון אנשי הקואליציה הרעה הזאת ובהם אנשי הליכוד, ישראל ביתנו ואף אנשי הבית היהודי בדבר הצורך לפסול את זועבי אך נדמה שלכולם ברור כי מדובר בדיבורים שנועדו אך ורק להגיע לתקשורת וליצור אהדה כלשהיא לאותם פוליטיקאים שכלל לא מתכוונים למה שהם אומרים: אם באמת רוצים לפסול את חנין זועבי, אם באמת רוצים לאכוף את החוק, הרי ששרת המשפטים צריכה לתת הוראה ברורה וחד משמעית לפרקליטות: מה שעשיתם לרב כהנא, תעשו כאן. נכון בפסילת תנועת כך ( צעד אנטי דמוקרטי, שנבע רק מהפחד והרדיפה האישית) ראיתם משימה לאומית חשובה, ואולם הגיעה השעה, שגם בפסילת חברי הכנסת שונאי ישראל תראו כפרוייקט ולא יתקיים בכם פעם אחר פעם הציטוט כי מי שמרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים, מי שמרחם על חנין זועבי, סופו שפסל את הרב כהנא ולהילחם בתורת ישראל.