דאע"ש וחמאס חד הם

שר הכלכלה נפתלי בנט כתב היום (שני) מאמר דעה לעיתון היוקרתי "שיקגו טריביון", בו השווה בין חמאס לארגון דאע"ש.

נפתלי בנט , כ"ט באב תשע"ד

נפתלי בנט
נפתלי בנט
צילום: הלל מאיר/TPS

הסכסוך המתמשך בין ישראל לחמאס ברצועת עזה נראה לכאורה כאירוע שלא מתקשר לאירועים אחרים במזרח התיכון.

העולם אומר לנו שיש לנו סכסוך ייחודי עם ארגון טרור פלסטיני. חמאס, נאמר לנו, רוצה פשוט חופש. תנופה מעבר לעזה הסגורה, פתיחת המעברים והעברות כספים רגילות עבור משכורות. אומרים לנו שחמאס הוא ארגון פוליטי, שאנו צריכים לנהל איתו משא ומתן אל עבר פתרון של שלום.

למרות זאת, לא רחוק מעזה- בסוריה ועירק – מתרחש עוד קונפליקט. רק שבמקרים אלו אין ספק אילו צרכים נחוצים ומה דרוש להיעשות שם. מנהיגים מכל רחבי העולם מאוחדים בהחלטתם ש"המדינה האיסלאמית", המכונה גם דאע"ש, צריכה להיות מושמדת ומרוסקת. אף אחד לא המליץ על הפסקת אש. אנחנו ניסינו 11 כאלה, שחמאס הפר רק ביום שישי האחרון. ואף אחד מהעולם לא הציע שיפגשו עם מנהיגי דאע"ש באמצעות גורם שלישי (אנחנו בילינו את השבועיים האחרונים בניסיון לקיים משא ומתן עם חמאס בתיווכה של מצרים).

בכל הנוגע לדאע"ש - מלחמה זו מלחמה. רשע זה רשע, ודאע"ש צריך להיות מחוסל. המצב הוא שחור ולבן. העולם נכשל לצערי בהבנה שהקונפליקט בינינו לבין חמאס והקרב העכשווי בדאע"ש שמתרחש בסוריה ובעירק הם אותו אחד. גם חמאס וגם דאע"ש הם ארגונים איסלאמיים קיצוניים. דאע"ש רוצה להקים חליפות בכל העולם. חמאס רוצה אותו הדבר בישראל, בזמן שהוא מכריז בצורה אקטיבית ומפורשת על הרס מדינתנו לאורך הדרך. האמנה שלו לא מסתירה זאת.

אלו ארגונים שמונעים ע"י דת, לא ע"י השראה לאומית, והם לא מהססים להשתמש באלימות קיצונית כדי לקדם ולהשיג את מטרותיהם. בזמן שדאע"ש ערף עיתונאים ויריבים, חמאס חטף וטבח צעירים תלמידי ישיבה. בעוד מטרות דאע"ש הן קבוצות מיעוט בעיראק, הקהילה הנוצרית בעזה נעלמה ברובה לאחר שנרדפה על ידי בריוני חמאס אסלאמיים. אנשי הפת"ח - יריביו של החמאס - כבר מזמן הודחו מרצועת עזה, כמה נזרקו מהגגות של בניינים. עבור שני הארגונים, האופציה היחידה היא קבלת השריעה המלאה. כל דבר אחר אומר שאתה משומד או כופר.

בעוד דאע"ש פגע במטרות אזרחיות וטבח אלפים, חמאס מנסה לעשות את אותו הדבר, יורה יותר מ 3,000 רקטות ללא הבחנה לעבר אזרחים ישראליים, רק בשבועות האחרונים. למה? כדי להרוג ולפצוע ישראלים רבים ככל האפשר.

כאשר אנחנו מתמודדים עם אויב מסוג זה, אנו נותרים עם אופציה אמיתית יחידה – להילחם. לא להילחם ולנהל משא ומתן, אלא להילחם עד שנביס את אויבנו. זה יכול להיות מלחמה ארוכה - העימות האחרון שלנו עם החמאס נמשך כבר כמעט חודשיים - אבל הניצחון אפשרי. הניסיון שלנו בעזה צריך לשמש כלקח לעולם של מה שקורה כשאתה מעמיד פנים כאילו הסכסוכים הללו מבודדים, הרחק מהישג ידו של העולם המערבי, החופשי והליברלי באירופה ובצפון אמריקה.

לפני תשע שנים יצאנו מעזה, גירשנו 8,000 יהודים ופירקנו את כל העמדות הצבאיות שלנו. אנחנו נסוגונו לגבול הבינלאומי עם הבטחות שהפלסטינים יהפכו את עזה לסינגפור של המזרח התיכון. במקום זאת, מאז שעזבנו בשנת 2005, יותר מ 10,000 רקטות נורו לעבר הערים שלנו. חשבנו שעזבנו את עזה, אך במקום זאת עזה רדפה אחרינו.

למרבה הצער, אותו הדבר יכול לקרות בכל רחבי העולם. אם דאע"ש לא ינוצח, בסופו של דבר הוא יעשה את דרכו ללונדון, לפריז או לניו יורק. זה לא יישאר מבודד בעיראק ובסוריה. אנחנו צריכים להתחיל על ידי מימוש דבר אחד פשוט: לא משנה מה שמו של הארגון, האויב הוא אותו אויב. זה יכול להיות 'חיזבאללה' בלבנון, דאע"ש בעיראק, חמאס ברצועת עזה ואל-נוסרא בסוריה. לכולם יש את אותה מטרה - לתקוף את דרך החיים הדרך הדמוקרטית בכל מקום שזה יכול להיות.

כדי להתמודד עם אתגר זה, העולם החופשי צריך לעבוד יחד בנחישות נגד גל הטרור הזה. היום זה על גבולה של ישראל, ואם זה לא ייפסק, מחר זה יהיה על חוף אירופה ובארצות הברית. כל עוד חמאס ודאע"ש ישארו בשלטון, לא תהיה הזדמנות ליצור יציבות או שלום ארוך טווח במזרח התיכון.

אם העולם החופשי, לעומת זאת, ישכיל להתאחד, להכיר באיום הגלובלי ולנקוט בפעולה, יש לנו סיכוי לנצח את קבוצות הטרור הללו ולראות לאחרים שזה יהיה סופם.