סעודה משפחתית זו שמחה

הרב אליעזר מלמד , כ' בתשרי תשע"ה

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד
צילום: פלאש 90

מצוות השמחה לנשמה ולגוף

מצוות השמחה בחג ובחול המועד צריכה לבוא לידי ביטוי מלא - בנשמה ובגוף, בתורה ובסעודות. ומתוך כך תימשך ברכה רוחנית וגשמית למשך כל ימות החול.

מצוות שמחת הסעודות

על המצווה להכין סעודות מכובדות וטעימות הכול יודעים. אמנם צריך להוסיף שכדי לקיים את מצוות השמחה בסעודה במלואה, צריך כל אחד ואחד מבני המשפחה לשמור על אווירה טובה בסעודה, להיזהר מאמירות פוגעות ולהתאמץ בכל יכולתו לשמח את המסובים בדברי ידידות, ועל ידי כך יזכה לשמחה אמיתית. כי עיקר השמחה היא לשמוח ולשמח אחרים, שנאמר: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך" (דברים טז, יד).

כשנתבונן נמצא שיש במצוות השמחה שני חלקים. החלק הראשון הוא לשמוח יחד עם בני המשפחה ובני הבית. ויש לציין שהמילה "אתה" כוללת את שני בני הזוג כאחד, ולעולם בן הזוג קודם לכל שאר הקרובים, שהמצווה הראשונה היא שישמח האיש את אשתו ככל יכולתו ותשמח היא אותו ככל יכולתה. ועל שניהם יחד מוטלת האחריות לשתף בשמחתם את כל בני הבית, שאין שמחה של חג בלא שיתוף בני המשפחה. וכן נוהגים כל ישראל לקיים את שמחת החג בחיק המשפחה.

החלק השני שבמצווה הוא לשמח את השכנים והמכרים העניים והבודדים. היתום והאלמנה שנזכרו בפסוק היו בדרך כלל עניים, הואיל ומטה לחמם נשבר, והמצווה לשמחם מתקיימת על ידי צדקה. והגר שעזב את מולדתו ומשפחתו עלול לסבול מבדידות, והמצווה לשמחו נעשית על ידי הזמנתו להשתתף בסעודת החג.

מצווה לשמח תלמידי חכמים

עוד יש לשים לב, שציוותה התורה לשתף את הכוהנים והלויים בשמחה, ועבודתם הייתה ללמד ולחנך את בני ישראל, קטנים כגדולים, ומכאן שגם כיום צריך לשמח בחג את תלמידי החכמים, שהם הרבנים והמורים, כדוגמת הכוהנים והלוויים (בנין שלמה א, לג).

המושפעים מהתרבות החילונית

יש מי שמושפעים מהתרבות החילונית, וההתאספות המשפחתית בחגים נהפכת אצלם לאירוע מעיק ומתסכל, שבו הם נוהגים להעיר בציניות לקרוביהם על הופעתם והתנהגותם, מזכירים עלבונות ישנים ומרגישים כורח פנימי לפרוק את תסכוליהם על בני משפחתם. בקיצור, מצוות החג אצלם היא להתקוטט. זו התוצאה המצערת של התרבות החילונית, המנוכרת לקדושת החגים וערכי המשפחה. הדבר משתקף בדבריהם ובכתיבתם של רוב העיתונאים החילונים על החגים.

ככל שנתחזק בהבנת קדושת החג וערכי המשפחה, כך נוכל להתאפק מלפגוע בקרובים ונרצה יותר להחמיא להם ולשמחם, ועל ידי כך נזכה לקיים את החגים בשמחה ובשלום, ולהמשיך מהם ברכה לכל ימות השנה.

מצוות הלימוד בשבתות ובחגים

לימוד התורה הוא עיקר מצוות השבתות והחגים. וכפי שאמרו חכמים: "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה" (ירושלמי שבת טו, ג). וכמובן שגם חול המועד בכלל זה, ולכן אסור לעבוד בו, וכפי שכתב בספר החינוך: "כי לא לעסוק במלאכה נקבעו ימי חולו של מועד, כי אם לשמוח לפני השם, רוצה לומר להתקבץ במדרשות ולשמוע נועם אמרי ספר" (מצווה שכג). וכן מובא בתלמוד ירושלמי: "אמר ר' אבא בר ממל: אילו היה מי שימנה עמי, התרתי שיהיו עושים מלאכה בחולו של מועד! כלום אסור לעשות מלאכה אלא כדי שיהיו אוכלים ושותים ושמחים ויגעים בתורה, ועכשיו אוכלים ושותים ופוחזים" (מו"ק פ"ב ה"ג). למדנו שאיסור ביטול תורה בחול המועד חמור מאיסור מלאכה (כלבו סי' ס).

משמעות חציו לה'

אמרו חכמים (פסחים סח, ב) שהמצווה היא לחלק את ימי השבתות והחגים, חציו לה' - בבית המדרש, וחציו לכם - בסעודות ושאר דברים משמחים. יש אומרים שצריך להקפיד מאוד שלא ללמוד פחות מחצי היום, וכן כתב רבי חיים בן עטר שהלומד פחות מחצי היום, הרי שחלקו של ה' גזול בידו (ראשון לציון לביצה טו, ב). ויש אומרים שאין צורך לחשב את השעות בדייקנות, אלא המצווה ללמוד בערך מחצית היום (פמ"ג).

המצווה לנשים וילדים

גם לנשים יש מצווה ללמוד בחג, וכן נהגו נשים להשתתף בדרשות השבת והחג (ירושלמי סוטה פ"א ה"ד). כיום שכל הנשים יודעות לקרוא, עיקר המצווה שיקבעו זמן ללמוד מתוך ספר. אבל אין לנשים חיוב להקדיש חצי מהזמן לה', ומי שזוכה לעשות כן - תבוא עליה ברכה.

מצווה ללמוד עם הילדים, וכל הזוכה לעשות כך, זוכה להעצים את שמחת החג במצוות החינוך באופן העמוק והיפה ביותר.

מקומם של הטיולים

רבים שמחים להינפש מעט בטיול, ואף זה בכלל מצוות "ושמחת בחגך" (פניני הלכה מועדים א, יג). אבל הכוונה לטיולים קצרים שמצטרפים לשמחת המועד ואינם מייגעים ומטריחים, ובוודאי שאינם על חשבון חצי היום שצריך להקדיש לתורה. גם שמחת בית השואבה, שהיא מכלל מצוות שמחת החג, אינה על חשבון זמן הלימוד אלא על חשבון חצי היום המיועד לסעודות ושאר שמחות.

בשורה משמחת

לקראת חג האסיף, ראוי לאסוף עובדות משמחות כדי לשמוח בהם לפני ה' ולהודות לו עליהן. ריבויָם של היהודים המתגוררים ביהודה ושומרון הוא מן הדברים המשמחים ביותר. אשרינו שדברי הנביאים מתקיימים בנו, שנאמר: "כה אמר ה' אלוקים, עוד זאת אידרש לבית ישראל לעשות להם, ארבה אותם כצאן אדם. כצאן קודשים, כצאן ירושלים במועדיה, כן תהיינה הערים החורבות מלאות צאן אדם, וידעו כי אני ה'" (יחזקאל לו, לז‑לח).

וכן נאמר בתורה: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך, ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך... והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, והיטיבך והרבך מאבותיך. ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך, לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, למען חייך... כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך. כי תשמע בקול ה' אלוקיך, לשמור מצוותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה..." (דברים ל, ג‑י). דברי התורה מתקיימים בהתיישבות ביהודה ושומרון, שהיא עיקר הארץ אשר ירשו אבותינו, וההתיישבות בה הולכת ומתעלה בדרכי התורה והמצוות.

המספרים המשמחים

כולם יודעים שמספר היהודים ביהודה ושומרון גדל משנה לשנה. מדובר בגידול של כחמישה אחוזים ויותר בשנה - פי שניים עד שלושה מהגידול בשאר חלקי הארץ. אולם מכיוון שהציבור ביו"ש צעיר, גידול מספרם של הילדים בולט בהרבה, ויש בו הבטחה להמשך גידול כפול ומכופל.

בשנת תשע"ג מספרם של תלמידי כיתה ח' ביהודה ושומרון היה 5,826, ואילו בכיתה א' למדו 9,170 תלמידים. גם חלקם היחסי של התלמידים ביו"ש מתוך כלל האוכלוסייה בארץ גדל מאוד. בני כיתה ח' הם שישה אחוזים מכלל התלמידים היהודים בארץ, ואילו בני כיתה א' שביהודה ושומרון הם כבר תשעה אחוזים. וזאת למרות שגם בכלל האוכלוסייה חל גידול של יותר מעשרה אחוזים. הרי שהגידול ביהודה ושומרון הוא בחמישים אחוזים יותר מהגידול המבורך שבכל הארץ.

במסגרת החינוך הממ"ד

במסגרת החינוך הממלכתי-דתי, תלמידי כיתה ח' ביו"ש מנו בשנת תשע"ג 2,300, ואילו ילדי כיתה א' מנו כ‑3,612 - עלייה של יותר מחמישים אחוזים. ולגבי חלקם היחסי של תלמידי יו"ש מתוך כלל תלמידי הממ"ד, בני כיתה ח' מנו 14 אחוזים ובני כיתה א' (שהם היום בכיתה ג') מנו 18 אחוזים. אמנם בקרב הציבור החילוני ביו"ש אין גידול משמעותי, ומספר התלמידים החילונים גדל כפי גידולם הטבעי בשאר חבלי הארץ, והוא עומד על כ‑1,500 לשנתון – כשני אחוזים מכלל תלמידי הממלכתי.

בשורות מהטף

הגידול מתעצם מאוד כאשר בוחנים את הגילאים הצעירים יותר. אחת המועצות שבהן יש גידול מבורך במיוחד היא מועצת שומרון. בשנה הקודמת סיימו את מוסדות היסודי 460 ילדים, והשנה התחילו ללמוד בכיתה א' כ‑1,050, גידול של יותר ממאה אחוזים. כדי לקלוט את התלמידים המתרבים הוקמו בשלוש השנים האחרונות שישה בתי ספר חדשים.

הגידול בגנים ממשיך להתעצם. בשנתיים האחרונות הוקמו יותר מארבעים גנים חדשים, שמבטאים גידול של כמאה אחוזים, ממחזור של יותר מאלף ילדים בכיתה א' למחזורים של כאלפיים תלמידים בשומרון (הנתונים משלומית בוכניק, ראש מחלקת חינוך במועצה האזורית שומרון).

גם ביישוב שלנו הגידול מתעצם. מספר בוגרי כיתה ח' בהר ברכה כשלושים, מתחילי כיתה א' כשישים, והמחזור הצעיר במעון מונה כמאה ילדים.

המספרים הם דברי תורה

לפני כמה שבתות התארח ביישוב ראש המועצה, גרשון מסיקה. ביקשתי שייתן בבית הכנסת דרשה קצרה ובה יספר על גידול היישובים והתעצמותם בלי להוסיף שום ווארט מפרשת שבוע, כי המספרים הללו הם עצמם גופי תורה. אין הכוונה שמותר לנהל את עסקי הבנייה בבית הכנסת. הדיבור על פרטי הבנייה הוא עניין של חול שאסור לדבר בו בבית הכנסת, אבל כלל עניין הבנייה וההתיישבות הוא מצוות התורה שראוי לדבר עליו בבית הכנסת.

שמעתי שלאחר כשבועיים, בפגישה חגיגית לקראת השנה החדשה, חזר גרשון על אותה דרשה משמחת, והיה אחד שהתפרץ וביקש בשם הדת שידבר על מה שחשוב, על ענייני הדת...

בשביל מה התורה חוזרת בחומש הפקודים ומספרת על מניינם של ישראל העומדים להיכנס לארץ?! בשביל מה מאות פסוקים בספר יהושע עוסקים בגבולות הנחלות והערים השונות?! מדוע מאות פסוקים בספרי עזרא ונחמיה מוקדשים לשמות המשפחות העולות מבבל ומספריהם ומקום יישובם?! כל זה בא כדי ללמדנו שמניינם של ישראל שמתיישבים בארץ הם גופי תורה, וזה עיקר חשיבותו של ספר יהושע (נדרים כב, ב). וכשאנו זוכים להתרחב, עלינו להודות לה' על כל הטובה אשר גמלנו.

לתגובות: ravmel@gmail.com

שאלות ותשובות עם הרב אליעזר מלמד באתר: www.yeshiva.org.il