הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם

עבורי הפרידה העצובה מנפתלי ז"ל, לא הייתה רק פרידה מאדם פרטי שאהבתי והוקרתי מאד אלא הייתה זו גם פרידה מדור שלם שהולך מאיתנו.

אבי רט , י"ט בכסלו תשע"ה

אבי רט
אבי רט
צילום: ללא

שני הקצוות של קשר אפשרי בין אחים, ושל מידת האחווה נגלים לנגד עינינו , בשבוע הזה של פרשת וישב. בשבת שעברה הלך לעולמו, עולם שכולו טוב, נפתלי לאו-לביא ז"ל.

נפתלי, אחיו של הרב ישראל מאיר לאו יבדל"א, דודו של הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו, ואביו של הרב בני לאו- מגלם עבורי ועבור רבים מבני דורי את שיאה של האחווה ואת סיפורו של הדור שלו. דור הגלות והתקומה.

השתתפתי בתחילת השבוע בהלוויה של נפתלי ז"ל, שהיה עיתונאי ודיפלומט, קונסול ויועץ מדיני, איש חכם אציל רוח ועדין נפש.

האיש המקסים הזה, שנטמן בעפרה של ירושלים, בגיל 88, היה ילד בן 17 בסך הכל, כאשר הבטיח לאימו בתחנת הרכבת בפיוטרקוב, כי יקח אחריות על אחיו הקטן בן ה 8, לולק, ישראל מאיר.

איזו הנגדה וקוטביות בין פרשת השבוע, לבין מי שנפטר השבוע. בעוד האחים מתנכרים ושונאים-".. וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת.." מגלה ומגלם נפתלי באישיותו, בגבורתו ובעשייתו את שיאם של מילות הפסוק שהפכו לסמל- 'אֶתאַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ'. אחי בלשון רבים, ואחי ישראל מאיר בלשון יחיד.

נפתלי קופץ מרכבת נוסעת ועושה את כל הדרך חזרה אל התופת, אל תוך מחנה בוכנוואלד כדי למצוא את אחיו ולהצילו. נפתלי מרוקן את השק הקטן שלו ומכניס לתוכו את אחיו הצעיר וכך מציל אותו פעם אחר פעם- כי הוא הבטיח לאימא שהוא ישמור על האחווה ועל האח.



טוען....

מול הפסוק המנוכר כל כך של 'וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק', מלמד אותנו נפתלי לאו-לביא מהי שיאה של קירבה ואחווה.

היה מרטיט ומרגש, ולא נשארה אף עין יבשה למשמע דבריו של הרב ישראל מאיר לאו, הנפרד מאחיו ומודה לו על שהציל את חייו, ועל שהוביל והדריך אותו בדרכי החיים, עד שזכה לעמוד לידו מול הכותל עת הוכתר לרב הראשי לישראל- ואז אמר נפתלי- עכשיו, השלמתי את הבטחתי לאימא לשמור על הילד הקטן.

בקיום ההבטחה הזו, דאג נפתלי להמשך קיום שושלת הרבנות של משפחת לאו, זה 37 דורות, שושלת רבנות שהיה חשש שתיפסק כאשר אבי המשפחה הרב משה חיים לאו הי"ד, הגיע עם כל בני עירו וקהילתו לטרבלינקה, שם , על הרמפה, דקות לפני שנשלחו לתאי הגאזים, דיבר על בני קהילתו על שמע ישראל ועל קידוש ה' של יהודים לאורך הדורות. אולם פעם נוספת בהיסטוריה היהודית התברר , כפי שספד ואמר הרב בני בהלוויה- כי גם עצים כרותים יכולים להצמיח ענפים ופירות חדשים, וכי מילות ההבטחה של קורא הדורות מראש- 'כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד' מתקיימות ופועלות.

עבורי הפרידה העצובה מנפתלי ז"ל, לא הייתה רק פרידה מאדם פרטי שאהבתי והוקרתי מאד, ושספרו המכונן 'עם כלביא', משמש לי כמורה דרך לחיים, אלא הייתה זו גם פרידה מדור שלם שהולך מאיתנו. דור של שורדים וגיבורים, דור של פעם, דור של בני 17 שקופצים מהרכבת להציל את האח, דור של אוהבי ארץ ללא תנאי, דור שעבורו מחיר המילקי לא היווה פיתוי למאוס בארץ חמדה.

היה זה רגע מכונן לשמוע את מילות הפרידה של הרב בני לאו מאביו, בו טיפל במסירות נפש ללא תתואר בשנים האחרונות בכבוד ובהדר. פרידה מאבא גדול שהיה עבורנו בני הדור השני- לסמל של גבורה, אמונה, התמודדות חכמה , עין טובה , סובלנות ואהבת אדם וארץ.

היה לי גם ענין אישי קטן עם נפתלי. שנינו חגגנו, בהפרש של 33 שנים יום הולדת באותו יום, י"א בתמוז. שנינו חגגנו בר מצווה באותה פרשה- פרשת בלק. הוא בבית הכנסת של הרמ"א בקרקוב, ערב המלחמה, ואני בארץ ישראל. שנינו קראנו בפרשה את המילים אותן בחר נפתלי לשמש כשם ספרו- 'הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא'.

את המילים הללו- לקחו נפתלי ובני דורו, והפכו למציאות. הוא אכן קם כלביא, והתגבר כארי, כדי להעביר לנו את לפיד הגבורה והאמונה, כדי שנמשיך ונשמור על האחווה, כדי שהשושלת לא תיפסק ולא תשכח התורה מפי זרענו, כדי שנהיה ראויים לפיקדון הגדול שנפתלי ובני דורו הפקידו בידינו- מדינה, עם, תורה, ארץ ודרך ארץ.

המאמר יפורסם בעלון בתי הכנסת שבתון