עקבתי מקרוב אחר הפריימריז ב'בית היהודי', הן מתוך התעניינות פוליטית והן מתוך היכרות אישית עם חלק מהמתמודדים, ואני נבוך אל מול השיטה ואל מול אכזבת רבים ורבות מן הרצים/ות.
אני משער כי מצב דומה מתרחש במפלגות-פריימריז נוספות אשר גם בהן נפתח שוק תחרותי למבקשי סידור-עבודה בכנסת ישראל, ומנגד - מונף שרביט השיריון, "אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב" וכיהן (עפ"י אסתר ד,יא).
בעיקר הומה לבי על ההוצאות הרבות שהשקיע כל מועמד בייחצון ריצתו ומעלותיו, הנאמדות מעל מאה אלף ₪ (ב'בית היהודי'). הנכשלים זרקו ממון רב לשוא; המכהנים – שכבר הוכיחו את כישוריהם – נאלצו לרכוש פוליסה להמשך כהונתם בכסף מלא, ומי יודע האם בעוד שנה וחצי לא יצטרכו לשוב ולמכור חסכונות או לחזר על פתחי נדיבים. ברי המזל 'משוריינים' ששובצו, או ישובצו, במגע שרביט הזהב של יו"ר המפלגה, יזכו בכסא הנכסף, בתהילה ובג'וב תובעני. גם אם בינתיים הם 'זכו בפיס' ללא השקעה כספית, עצתי להם לפתוח תכנית חסכון למירוץ הבא שבו אולי לא יושט להם השרביט, גם – ואולי דוקא – לנוכח הצלחתם הצפויה.
ואם נדרשנו לסוגיא מבעד למשקפת הכספית תמיהני אם אישים ראויים מסוגלים בכלל להגיע לכנסת ישראל. נניח למשל ש'בבית היהודי' רוצים להתמודד אנשים ששמם זבולון (המר או אורלב), יצחק (לוי או רפאל) או אולי זרח או שאקי, יוסל או אמסלם – ואין להם יכולת כספית או נכונות להתייחצן בפוזות אטרקטיביות – האם ימתינו עד שילבין ראשם ונפסיד פרלמנטרים טובים? ועוד לא דברנו על אישי בטחון, גדולי משפט וחינוך, כוכבי כלכלה ואבירי חברה. האם קלי המירוץ יגברו עליהם בהינף יד, ובאיסתרא בלגינא? אתמהה! האם לדמוקרטיה הזו התפללנו? האם כל אלו שנזכרו במשפט הקודם יוכלו לשרת רק כ'משוריינים' וכפושטי-יד לעבר שרביט ה'רולטה'?
ומהי האלטרנטיבה?
אמת, מעודי העדפתי את ה'ועדה המסדרת', והנה היא חזרה אלינו ירודה ונמוכה יותר בדמות ה'יו"ר המסדר', בלשון יחיד. ה'מסדרת' נועדה לשבץ רשימה שתפואר באישים הנאמנים לקו הכללי של המפלגה, בעלי יכולת מוכחת, או מושכי קולות אטרקטיביים. במקביל, תפקיד ה'ועדה המסדרת' ליצור איזון וייצוגיות לתת-מיגזרים, עדות, פריפריות, מיגדר, גיל וכל כיו"ב. כל מי שזלזל ולעג ל'ועדה המסדרת' כשיטה מיושנת וכלא-דמוקרטית מקבל אותה עתה, בשלל מפלגות, בשם 'היו"ר המסדר', הדן יחידי. הלה מנכס לעצמו את שרביט הזהב לבחירת הצוות כולו, או דורש ממפלגתו להעניק לו 'מינוי אישי משוריין בכל חמישיה', והרי לכם 'ועדה מסדרת' בעלת פה-אחד.
והנה, במפלגות מסידרת 'מלאכי עליון' הכל נולד ונוצר על ברכי יָזָמוּת אישית של המנהיג הכל-יכול. במאמרו ובהבל פיו נבראה המפלגה ו"כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה" (ברכות ו,ב). במופע זה בהחלט מוצדק וסביר ותקני שהטווס יבחר את קשת זנבו ו...הלאה הדמוקרטיה! כוכב-נולד-נבחר יכול למנות צוות עוזרים כלבבו ולתגמל אותם במשרות ח"כים. אבל נדע כי מפלגות-כוכב דרכן לגסוס לאחר קדנציה או שתים והן התגלמות הדמוקרטיה במירָעה.
אולם עיניי נשואות למפלגות האידיאולוגיות, אשר גם אם יש להן מנהיג מיוחצן ומתוקשר הן היו קיימות לפני זריחתו וימשיכו להתקיים גם אחרי שקיעתו האישית. מה בשורה בפי כלפיהן? מה הייתי עושה לו היו מפקידים בידי את השיטה?
גם וגם
אני מבין שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית ולחזור ל'ועדה מסדרת'. מאידך, כבר כתבנו בגנות הפריימריז היקרים והדוחים כוחות ראויים מלהתמודד במסגרתם. אכן, שיטת השיריון היא פשרה ראויה ובלבד שלא תהא במסגרת של 'דן יחידי'. לפיכך, לו אני המחליט הייתי קובע שיטה בת שלשה וחצי סעיפים עקרוניים (ותתי סעיפים יקבעו בהמשך) המיועדת למפלגות האידיאולוגיות:
הרשימה תורכב מ-50 אחוז אישים משוריינים, ו-50 אחוז 'רצים' בפריימריז. הם ישובצו לסירוגין, אחד-אחד.
ה'רצים' יוגבלו מאד בהיקף הוצאותיהם ובפרסומיהם, כפי שיקבע ע"י מוסדות המפלגה.
ה'משוריינים' ישובצו ע"י 'ועדה מסדרת' שתיבחר ע"י אחד ממוסדות המפלגה. ועדה זו תוכל לשבץ גם 'רצים' שנכשלו, אם הם מתאימים למגמותיה. וחצי סעיף נוסף: בכל עשיריה תהיה אשה אחת לפחות. די בכך, ואין מקום להעדפה נוספת אם הן לא נבחרו בפריימריז וגם לא מונו ע"י ה'מסדרת' בזכות פעלן וכישוריהן.