על מי יטיל ריבלין להקים ממשלה?

לא הסיעה הגדולה ביותר, ולא הגוש הגדול ביותר. יורם דורי, שהיה שותף לתהליך ההתייעצות אצל הנשיא בפעמים הקודמות, מסביר.

יורם דורי , כ"ב בשבט תשע"ה

יורם דורי
יורם דורי
עצמי

בימים האחרונים שב לסדר היום הציבורי העיסוק בשאלה על מי יטיל נשיא המדינה את מלאכת הרכבת הממשלה.

כמי ששימש יועצו הפוליטי של הנשיא פרס במשך 7 שנות כהונתו וכמי שהשתתף במספר סבבים של התייעצויות הנוגעות לסוגיית זהות חבר הכנסת עליו מוטלת הרכבת הממשלה להלן חוות דעתי.

דווקא חוק יסוד הנשיא וחוק יסוד הממשלה נותנים תשובה ברורה לשאלה של סמכויות הנשיא ומרחב שיקול דעתו.

סעיף 7(א) לחוק יסוד הממשלה קובע: משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך; הנשיא יטיל את התפקיד כאמור בתוך שבעה ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות או מיום היווצרות העילה לכינון ממשלה חדשה, ובמקרה של פטירת ראש הממשלה - בתוך 14 ימים מיום הפטירה.

סעיף אחר בחוק יסוד הממשלה עוסק במפורש בהטלת התפקיד לפי בקשת רוב חברי הכנסת:  הודיע נשיא המדינה ליושב-ראש הכנסת, לפי סעיף 9(א), שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, או שהטיל את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת לפי אותו סעיף וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא בתוך 28 ימים שהרכיב ממשלה או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי סעיף 13(ד), רשאים רוב חברי הכנסת לבקש מנשיא המדינה, בכתב, להטיל את התפקיד על חבר הכנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב, והכל בתוך 21 ימים מיום הודעת הנשיא, או מהיום שבו עברה התקופה לפי סעיף 9(ג), או מיום הודעתו של חבר הכנסת שאין בידו להרכיב ממשלה, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי העניין הוגשה לנשיא בקשה כאמור בסעיף קטן (א), יטיל הנשיא, בתוך יומיים, את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצוין בבקשה.

שני סעיפים אלו מעידים כי זוהי סמכותו הברורה של הנשיא ותלויה בשיקול דעתו הבלעדי וקובעים בברור מתי נשללת בפועל סמכותו הבלעדית של הנשיא בהקשר זה. אין בחוק ולו בדל של רמיזה אפילו כי הנשיא מחויב להתחשב בגודל הגושים או בגודל הסיעה . אין בחוק שום קריטריון לשיקול דעתו של הנשיא פרט לחוק ההיגיון. אמנם ההיגיון מחייב אותו (את הנשיא) להטיל על בעל הסיכויים הגדולים כיון שהנשיא כמו כל אזרחי ישראל זקוקים לממשלה חדשה הנהנית מאמון הכנסת מוקדם ככל שניתן. אולם מיהו בעל הסיכויים זה עניין לשיקול דעת הנשיא.

בשנים האחרונות הפכה התקשורת (והנשיאים מושפעים, לא מעט, ממנה) את תהליך ההתייעצות לסוג של תוכנית ריאליטי בדומה ל"כוכב נולד", רק שהפעם מדובר ב"ראש ממשלה נולד". כל העניין המהותי הפך לספירת אצבעות. כמה ממליצים על זה וכמה על אחר/ת. ממש זילות של מוסד הנשיאות וחובת ההתייעצות.

זו(חובת ההתייעצות) אינה רק זכותו של הנשיא אלא גם חובה שהטיל עליו המחוקק בהקשר לזהות מרכיב הממשלה. לשמוע ולהשמיע. לבחון היטב מה הסיעות השונות מציעות כפתרון לבעיות הניצבות בפני המדינה. כיצד ניתן לגשר על הפערים בין סיעות שונות כדי להביא ליתר אחדות וליתר משילות. ובעניין המספרי שגם הוא מרכיב חשוב בשיקול דעת הנשיא יש לזכור ולהפנים כי הנשיא אינו מחשבון כיס המונה קולות אלא האיש העומד בראש המדינה שחייב לשמוע לא רק על מי מבקשות הסיעות השונות להטיל את הרכבת הממשלה אלא גם עם מי לא יהיו מוכנים לשבת. למי לא יצטרפו בשום מקרה. כך שגם באריתמטיקה יש מרחב תמרון. רק במקרה של כישלון בהרכבת ממשלת או במקרה והנשיא חושב שאין בידי אף לא אחד מחברי הכנסת היכולת להרכיב ממשלה ולזכות ברוב סופרים (על-פי החוק) 61 חכי"ם תומכים במועמד כלשהו ומתבטל שיקול דעתו של הנשיא.

בין שיקולי הנשיא צריכה לעמוד הערכתו מי יכול להרכיב ממשלה ומי לא יוכל בשום מצב. מכאן נולד הבטוי גוש חוסם. כאשר רוב מבין חברי הכנסת מודיע לנשיא כי בשום מצב לא יתמוך בממשלה שמאן דהוא יעמוד בראשה - כמו במקרה רבין ב-1992 שגייס רוב מבין חברי הכנסת (העבודה, מרץ והסיעות הערביות) המתנגדים לשבת בממשלת שמיר ובכך אפסו סיכויי שמיר להרכיב ממשלה. ברור שהנשיא לא יטיל את הרכבת הממשלה על מי שאינו יכול לממש זאת.

נהוג לומר שב-2009 קיבל הנשיא פרס המלצות של יותר מ-61 חכי"ם להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על נתניהו ולכן נאלץ להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו ולא על לבני שסיעתה הייתה גדולה יותר. לטעמי, לא כך הדבר. השאלה ב-2009 הייתה מה יקרה אם יטיל את הרכבת הממשלה על לבני. האם הסיעות השונות מגוש ה-61+ של נתניהו יסרבו לשבת בממשלה בראשותה של לבני. אם זו הייתה דעתם או התרשמות הנשיא ברור שאין להטיל עליה את מלאכת הרכבת הממשלה אלא על נתניהו. אילו המצב היה של היעדר פסילה מישיבה בממשלה בראשות לבני הייתה מתאפשרת הטלה ראשונה על לבני . משהייתה נכשלת הכדור היה מועבר, על-פי החוק, לנתניהו.