לא בשם השכול

מיכל היקרה, את איבדת את בעלך, איבדת את התקווה לחיים אחרים טובים יותר, רק בגלל שלפני 10 שנים היו אנשים שהקשיבו לדעות כמו שלך

חגי הוברמן , י"ז באדר תשע"ה

מיכל קסטן קידר, אלמנתו של סא"ל דולב קידר שנהרג במבצע 'צוק איתן', נאמה בעצרת השמאל בכיכר רבין, ואמרה בין היתר: "אי אפשר לדבר כל הזמן על איראן ולעצום עיניים מול סכסוך הדמים עם הפלסטינים, שעולה לנו כל כך הרבה דם. כמה נשים אבודות כמוני עוד יאבדו את הלב שלהן, את החיים שלהן?

"כמה ילדים כמו שלי יאבדו את האבות שלהם? כמה הורים אומללים יאבדו את הבנים שלהם עד שהמדינה שלנו תבין שאין ברירה - חייבים להגיע להסדר? אנחנו את דולב שלנו כבר איבדנו. דבר לא יחזיר לנו אותו. אבל צריך למנוע את ההרוגים הבאים. הייתי נותנת הכול כדי למנוע את המלחמה האחרונה. את זה כבר לא אצליח, אבל אני מבקשת מכם בשבילי, בשביל הילדים שלי. אני מתחננת בפניכם. מגיעה לנו תקווה. מגיעים לנו חיים אחרים, טובים יותר. בבקשה, תעשו כל מה שאתם יכולים כדי למנוע את המלחמה הבאה".

מקובל בדרך כלל לא להתעמת עם משפחות שכולות, ולא עם אלמנות. היה זה משה דיין המנוח, שאחרי מלחמת יום הכיפורים עמד בפני צעקות של הורים שכולים "אתה רצחת את הילד שלנו", וכשנשאל מדוע אינו מגיב השיב: "משפחה שכולה תמיד צודקת".

אבל כיוון שהגב' קסטן קידר נאמה בעצרת פוליטית על תקן של אלמנת מלחמה, כאשר כל הניסיון המדיני והביטחוני שלה מבוסס על העובדה שבעלה נהרג ב'צוק איתן', אני רואה בכך היתר ברור להתייחס לטיעוניה, ואפילו בחריפות. 

ובכן, מיכל קידר היקרה, את איבדת את בעלך, איבדת את התקווה לחיים אחרים טובים יותר, רק בגלל שלפני 10 שנים היו אנשים שהקשיבו לדעות כמו שלך, הקשיבו לגנרלים המזדקנים דוגמת מאיר דגן שעמד לצידך על הבמה, אשר הרעיפו על הציבור עצות מלומדות שחייבים לסגת חד-צדדית מרצועת עזה, כי אחרי הנסיגה המצב הביטחוני של ישראל יהיה טוב יותר, לא יהיו עוד מלחמת מהרצועה, ובטח לא יירו משם רקטות.

איך הם הבטיחו לנו בלשונך? אם רק 'נצא מעזה', נשים כמוך לעולם לא יאבדו את הלב שלהן, את החיים שלהן, וילדים כמו שלך לא יאבדו עוד את האבות שלהם. הורים שוב לא יהיו אומללים ולא יאבדו את הבנים שלהם, כי הנסיגה מהרצועה היא זו שתביא תקווה, ותיצור חיים אחרים, טובים יותר. רק הנסיגה תמנע את המלחמה הבאה.

ואנשים כמוך, פתאים כמוך, האמינו. האמינו לגנרלים "כי הם גנרלים ומה שהם עשו למען המדינה וכו' וכו'". זו האמת: בגללם ובגללך, בגלל אלו שהטילו את כל כובד משקלם הביטחוני למען היציאה מהרצועה, בגלל אלו שכיום את קוראת להקשיב להם, בגלל שלא הקשיבו לאלו שהזהירו מפני הנסיגה - את איבדת את בעלך, הוריו איבדו את בנם, והילדים שלך איבדו את אבא שלהם.

מאז הנסיגה מהרצועה היו כבר שלוש מלחמות – שלושה מבצעים – ברצועת עזה, ואף לא מלחמה אחת ביו"ש. ואם היום נשמע לעצות שלך, אם צה"ל ייסוג גם מיו"ש כמו שנסוג מהרצועה, התוצאה הוודאית תהיה שעוד הרבה נשים אבודות כמוך יאבדו את הלב שלהן ואת החיים שלהן, שהרבה ילדים כמו שלך יאבדו את האבות שלהם, והרבה מאד הורים אומללים יאבדו את הבנים שלהם עד שהמדינה שלנו תבין שאין ברירה – רק המשך השליטה ביהודה ושומרון, המשך היכולת של צה"ל וזרועות הביטחון לסכל פיגועים בשטחי יו"ש ללא הגבלה, הוא שימנע את ההרוגים הבאים, וימנע את המלחמה הבאה.

רק המשך השליטה ביהודה ושומרון הוא שנותן תקווה לחיים אחרים, טובים יותר. 

סליחה על הקלישאה החבוטה, אבל הנאום שלך הוא בדיוק, אבל בדיוק, הדוגמא למי שהורגת (גם אם בעקיפין) את הבעל שלה, ואז בוכה שהיא אלמנה...