ברכות אברהם, למי?

מי יקבל מיצחק את ברכות אברהם? מה פשר הביטוי "לִקְהַל עַמִּים"?

הרב יוסף כרמל , ל' בחשון תשע"ו

הרב יוסף כרמל
הרב יוסף כרמל
צילום: עצמי

העניין המרכזי בפרשת תולדות הוא עניין הברכות, כששאלת המפתח היא מי יקבל מיצחק את ברכות אברהם? האם עשיו, הבן הגדול, יחשב כבכור, למרות מכירת הבכורה? או, שיעקב הקטן הוא שיזכה בהן? בסוף הפרשה, רבקה המשיכה במאמציה להבטיח את הברכה ליעקב והיא זו שדחפה את יצחק לחזור על עיקר הברכות ולשלוח את יעקב לחרן, כדי לשאת שם אישה ממשפחתה.

באמצעות בירור שתי נקודות קשורות, ננסה להסביר: במה נחלקו יצחק ורבקה?

הראשונה קשורה לדברי יצחק, ששחזר ואישר את מתן הברכות ליעקב: "קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:  וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם" (בראשית כ"ח ב-ד). צריך ביאור, מה פשר הביטוי "לִקְהַל עַמִּים"?

הנקודה השניה שננסה לברר: מה פשר החזרה על העובדה הידועה והברורה אודות רבקה: "וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו"?(שם, שם ה). חז"ל התקשו מאוד בביאור הביטוי: "קְהַל עַמִּים", אילו עמים יצאו מיעקב מלבד בני יעקב?

התנא אונקלוס ביאר: "ותהי לכנשת שבטין" לפי זה ה'עמים' פירושו שנים עשר השבטים.

התרגום המיוחס לתנא יונתן בן עוזיאל דורש: "ּתְהֵי זָכִי לְכִנְשַׁת דִבְנֵי סַנְהֶדְרִין דִסְכוּמְהוֹן שׁוּבְעִין כְּמִנְיָינָא עַמְמַיָא". כלומר, יצחק ברך את יעקב, שבניו יעמידו מערכת משפט, שבראשה תעמד סנהדרין בת שבעים חברים כמנין שבעים אומות העולם='קהל עמים'.

המדרש מציע פתרון שלישי באותו כיוון: "ג' עמים בקהל אחד, כהנים לוים וישראלים" (שכל טוב בראשית פרשת תולדות פרק כח סימן ג).

אין צורך להכביר במילים, כדי להסביר את הדוחק, לכאורה, שבפרשנות הזו. חז"ל גם לא הסבירו לנו, מדוע התורה צריכה לחזור ולציין כי רבקה היא אם יעקב ועשיו? רש"י בענוותנותו, תלה את הקולר בעצמו וסיכם בצורה ברורה: "איני יודע מה מלמדנו". 

אחרי בקשת המחילה, נציע כי בסוף פרשת לך לך, אברהם קיבל שתי ברכות מהקב"ה. 

הראשונה: "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִםוּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ" (בראשית י"ז ד). ברכה זו משמעותה, כי מזרעו של אברהם יצאו עמים רבים.

הברכה השניה: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקים" (שם, שם ז-ח). משמעותה של ברכה זו היא שמזרעו של אברהם יצא עם מיוחד, ישראל עם קדושים, שד' יהיה להם לאלקים והם יקבלו את ארץ ישראל הארץ המובטחת.

יצחק ידע ברוח הקודש, כי הברכה הראשונה תתקיים בזרעו של עשיו, הוא לא ידע שאפשר לפצל את הברכות. רבקה ידעה ברוח הקודש, כי הברכה השניה מגיעה אך ורק ליעקב, אבל גם היא לא ידעה שאפשר לפצל את הברכות, לכן דאגה שיעקב הוא שיקבל אותן.

הפתרון נמצא בסוף הפרשה. רבקה יוזמת את שליחתו של יעקב לשאת אישה, דווקא ממשפחתה מצאצאי שם, שלו הובטח: "וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם" (שם, ט' כז). כמו שהביא רש"י שם בשם חז"ל: "ישרה שכינתו בישראל".

היא ידעה שהברכה השניה איננה יכולה לחול על צאצאי כנען והיא הברכה העיקרית. ממילא קהל עמים יקבל משמעות כמו שפירשו חז"ל. לכן, התורה חוזרת ומדגישה, כי מבחינתה רבקה היא קודם כל אם יעקב הקטן. יצחק, שהבין שנתן את כל הברכות ליעקב, המשיך לברך אותו שיהיה לקהל עמים, אבל שלח את יעקב דווקא לחרן בעצת רבקה, מה שיבטיח את זה שארץ ישראל תינתן  לעם ישראל - בני יעקב.

לכן, מסיימת הפרשה ומסכמת כי עשיו הוסיף על נשיו הכנעניות, גם את מחלת בת ישמעאל ובכך תתקיים בזרעו ברכת 'קהל עמים' במשמעות האוניברסאלית שלה, העמים שקיבלו עליהם בהמשך את הנצרות והאיסלם.

בסופו של דבר מה שהכריע למעשה היו החתונות (בשבוע הבא נמשיך לדון בכך, בע"ה). לצערנו הרב, בני בניו של עשיו וישמעאל, עדין רואים עצמם כמי שקיבלו את שתי הברכות של אברהם ולא השלימו עם כך שיעקב הוא שקיבל את הברכות.

הבה נתפלל כי בקרוב תתקיים נבואתו של הנביא ישעיהו, אודות השלום העולמי, כאשר כל שבעים אומות העולם יעלו למקום לשכת הגזית, מקום הסנהדרין, בת שבעים החברים ויכירו כי בית ד', הוא בית אלקי ישראל ומתוך כך הוא מקום תפילה לכל העמים.