זה לא קורה בגלל רבנים, אלא נגדם

לרבנים גינזבורג וליאור היסטוריה ארוכה בעידוד טרור יהודי, אך היא לא רלוונטית למבצעי הפיגועים - הרואים בהם מתונים ומתריסים נגדם. במקום לחקור רבנים, יש להגביר את האכיפה נגד המחבלים

חיים לוינסון , ט"ו בטבת תשע"ו

חיים לוינסון
חיים לוינסון
ערוץ 7

מהאזנה לשיחות הפרשנים והפוליטיקאים בסוף השבוע, אפשר לחשוב שחיסול הטרור היהודי נמצא במרחק נגיעה: לו רק המשטרה תואיל לחקור את הרבנים המסיתים העומדים מאחורי נוער הגבעות, אזי יגמרו כל הפיגועים היהודיים כולם והסדר יושב על כנו.

חקירת "הרבנים המסיתים" היא קלישאה שנטעה שורשים בשנות ה–90 לאחר רצח רבין, אך אינה רלוונטית לימין הקיצוני של 2015. תקפות הטיעון היא כמו הזעקה "להוציא מחוץ לחוק את התנועה האיסלאמית", כאילו הטרור הוא פרי רעיון של מנהיג דתי שמשתמש במאמינים נבערים כדי לממש את חזונו, ולא משהו שצומח מרקע דתי־חברתי־פוליטי רחב יותר. אולם הדרך להיאבק בטרור היהודי, מול תחושת החסינות שקיבלו מבצעיו, תתחיל בהגברה ניכרת של רמת האכיפה נגדו.

הטרור היהודי של היום לא קורה בגלל הרבנים — הוא תגובת נגד אליהם. נערי הגבעות והפרחחים מתריסים נגדם. המחאה שלהם היא בלבוש, בשפה, בפאות וביחס למציאות הנוכחית. הם רואים ברבנים גורמים פשרנים ומתונים מדי.

השמות דב ליאור ויצחק גינזבורג, שנלחשים באולפני הטלוויזיה כארכי מחבלים של דורנו, נחשבים אצלם למתונים, משום שאינם נותנים גב לאלימות.

הבעיה עם נוער הגבעות של היום היא לא מקום לימודם, אלא שהם כלל לא לומדים. לו היו לומדים בישיבת ניר של דב ליאור המושמץ במקום להסתובב בגבעות, סביר שלא היו יוצאים להצית משפחה באישון לילה. ההוכחה מאוד ברורה. איש מתלמידיו של הרב ליאור לא מעורב בפעילות הנוכחית. לו היה מחנך לכך, סביר שתלמידיו היו הולכים בעקבותיו. אבל זו לא דרכו. לא היום.

גל הטרור היהודי הנוכחי החל מרעיון המרד, אותו הגה מאיר אטינגר לא בתמיכת הרב גינזבורג אלא ההפך. בשנים האחרונות הלך הרב גינזבורג ושינה כיוון. אכן, תג מחיר הוא רעיון שיצא מבית מדרשו ביצהר, רבני בית המדרש פירסמו את הרעיון ואף מדריך מפורט לביצוע. אבל בשלוש השנים האחרונות הוא משקיע את כל מרצו בתנועת דרך חיים, שנועדה להמליך מלך בדרכי שלום. אטינגר סבר שיש להמליך מלך באמצעות פיגועים שימוטטו את השלטון בישראל, לכן פרש מיצהר ועבר להקים תאים בגבעות. גינזבורג יצא אף נגד ההצתה בדומא, ופרסם בעלון פרשת השבוע "גל עיני" התנגדות למעשים אלו.

לרבנים גינזבורג וליאור יש היסטוריה ארוכה בפלירטוט ועידוד הטרור היהודי. זה שייך לעבר, לא לגל הנוכחי. הם אמנם אוחזים בדעות גזעניות ומעוררות בחילה, אך החצים כלפיהם מוגזמים. לא צריך להיות רב מהציונות הדתית כדי להחזיק בעמדות גזעניות ובתחושת העליונות של היהודי על הערבי. זו השקפה רווחת בישראל. יוסף חיים דוד, שהצית ושרף למוות את הנער מוחמד אבו חדיר ביולי 2014, לא גדל בערוגות הציונות הדתית.

גם לא הקטין שדקר פלסטינים בדימונה או שלמה פינטו שדקר בטעות יהודי אחר בקרית אתא. אווירת הנקמה ושנאת הערבים בחברה הישראלית הספיקו להם כדי לצאת לדרך. התלמידים של ליאור וגינזבורג, השותים בצמא את גזענותם, שותפים אולי להשקפת עולמם, אך הם מבינים שלשרוף ולהרוג ערבים זו לא הדרך. יש קודים בציונות דתית שלא תמיד מובנים למי שלא מכיר את הניואנסים מבפנים. כמו גם הרבה דתיים שלא מבינים את הקוד החילוני, שלפיו חצאית קצרה היא לא הזמנה ליחסי מין.

כדי לטפל בטרור היהודי צריך לשפר דרמטית את רמת האכיפה. כל החשודים בדומא מוכרים למשטרה ולשב"כ מתיקים אחרים. סביר אף להניח שחלק מחשדות העבר נגדם מוצדקים. לו היו נכלאים על תיקים קטנים יותר, אולי בני משפחת דוואבשה היו היום בחיים. מי שמתחיל דרכו בטרור היהודי, מתחיל בפעולות קטנות. כשהוא לא נתפס, ושורד חקירות שב"כ, הוא מתחיל לפתח מיומנות ותחושת חסינות מאכיפת חוק. זו עבודה סיזיפית קשה שהמשטרה התחילה לעסוק בה, ללא הצלחה מספקת. יתכן שפענוח תיק דומא, על העינויים שיופעלו, ישמשו ככלי הרתעה של הרשויות. קשה עדיין לשפוט את השלכות עינויי דומא על המוטיבציה לטרור. הדרך לטיפול בטרור הוא לעצור את מפעילי הטרור. חקירת רבנים אולי תשמח את זהבה גלאון, אך לה אין קשר למציאות של היום.