מצא את האחראים

חגי הוברמן , א' באדר תשע"ו

ראש הממשלה נתניהו התבטא השבוע בישיבת הממשלה בחריפות נגד ועדות האיתור הציבוריות לאיתור מועמדים לתפקידים בכירים, וקרא לביטולן ולאפשר מינויים בידי השרים וראש הממשלה.

"אני מבקש לבטל את ועדות האיתור", אמר נתניהו בדיון שהתקיים בנושא לאחר אישור מינויה של עו"ד מיכל הלפרין כממונה על ההגבלים העסקיים. "זו שיטת ממשל של פקידים, שיטה שמניחה שאיננו כשרים וכשירים לקבל החלטות. אני קובל לחלוטין על השיטה הזו. אנחנו נבחרנו למשול וחלק מהמשילות זה למנות אנשים. אנחנו אלה שצריכים לשאת באחריות. אני כופר בנוהל שהשתרש, שמצמצם את יכולת השרים. אם השרים שוגים, הם יישאו באחריות בבחירות. יש מועמדים מצויינים שלא מגיעים בגלל השיטה הזו לקו הסיום. מדברים על משטר תקין? השיטה הזאת היא נגד שלטון תקין. בשלטון תקין הציבור נותן לך לשלוט".

קובלנה כדורבנות. רק כדאי להזכיר בהזדמנות זו לראש הממשלה, בנו של היסטוריון והיסטוריון חובב בפני עצמו, למה בכלל קמו ועדות האיתור הללו, ומי אחראי לכך. הסקירה ההיסטורית הזו מיועדת לקורא בנימין נתניהו: היה היתה פרשה מאד מפורסמת בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו בראשות הממשלה – פרשת 'בר-און חברון'. בדיוק לפני 29 שנים, בתחילת שנת 1997, עמד נתניהו, ראש ממשלה 'טירון', בפני שתי הכרעות. ההכרעה הראשונה הייתה קשורה להסכם חברון, אליו הגיע עם הרשות הפלשתינית שבראשות יאסר ערפאת, לפיו יפנה צה"ל אזורים נרחבים בחברון.

ההכרעה השנייה הייתה על מינויו של היועץ המשפטי לממשלה, במקומו של מיכאל בן יאיר. ברקע התנהל משפטו של יו"ר תנועת ש"ס, אריה דרעי, באשמת שוחד, וזאת לאחר חקירה שנמשכה שנים מספר. ש"ס הייתה חברת קואליציה בעלת משקל עם עשרה חברי כנסת, וללא תמיכתה הייתה יציבות הממשלה בסכנה, והסכם הנסיגה מחברון לא היה מאושר בכנסת.

ב-10 בינואר 1997, ארבעה ימים לפני אישור הסכם חברון בממשלה, הודיע נתניהו במפתיע על מינויו של עורך דין פרטי מירושלים, רוני בר-און, למישרת היועץ המשפטי לממשלה. המינוי ספג ביקורת קשה. בר-און היה עורך דין בשוק הפרטי, מזוהה פוליטית באותם ימים עם הליכוד, ללא כל הישגים אקדמיים יוצאי דופן, רחוק מרמתם של קודמיו לתפקיד כאהרן ברק או מאיר שמגר, וללא עבר בשירות הציבור במנגנוני התביעה הפלילית. אף שבר-און קיבל את המינוי, הביקורת החריפה הביאה אותו להודיע על התפטרותו כיומיים לאחר מכן, בטרם הספיק לשרת בתפקיד באופן ממשי.

ערב ט"ו בשבט תשנ"ז, 22 בינואר 1997, 10 ימים לאחר התפטרות בר און, חשפה כתבת הטלוויזיה איילה חסון, אז עדיין בערוץ הראשון, כי מינויו של בר-און הוא חלק מקנוניה שיזם אריה דרעי, בתיווכו של הקבלן דוד אפל, שבבסיסה ההערכה, שבר-און יאפשר לדרעי להגיע לעסקת טיעון 'נוחה', במשפט הפלילי שהתנהל כנגדו. לטענת הכתבה, מינויו של רוני בר-און היווה תשלום של נתניהו לש"ס, שבתמורה אמורה הייתה להעניק את תמיכתה להסכם חברון ולאפשר את העברתו בכנסת.

לפרשה הזו היו השלכות רבות. היא יצרה מספר תקדימים, כמו הכלי 'דו"ח ציבורי' שקבע אז היועמ"ש אליקים רובינשטיין. לראשונה חקרה המשטרה באזהרה ראש ממשלה מכהן. בנוסף נחקרו אישים נוספים במערכת הפוליטית, ובהם שר המשפטים צחי הנגבי, שבעברו היה מתמחה במשפטים במשרדו של בר-און. (במהלך החקירה הועלו חשדות לפיהם היטעה הנגבי, לכאורה כחלק מאותה קנוניה, את שרי הממשלה כאשר הציג בפניהם את מינויו של בר-און).

אחד השינויים המשמעותיים היתה ההחלטה לשנות באופן משמעותי את מינוי היועץ המשפטי לממשלה. מאז ועד היום ממונה היועץ המשפטי על ידי הממשלה, כמו ממלאי תפקידים בכירים אחרים – הרמטכ"ל, למשל - רק לאחר קבלת המלצה מוועדה בלתי תלויה,  ועדת איתור בראשותו של שופט בית המשפט העליון.

אם נתניהו מוטרד מהנוהל הזה, שיסתכל קודם בראי, ואח"כ על שותפו המחודש בשולחן הממשלה אריה דרעי, ואז על שותפו הפוליטי המחודש צחי הנגבי. או אז יידע למי להפנות את תלונותיו.